את המו"מ על עתיד שיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל לארה"ב אין לנהל בחיפזון לפי לוח זמנים של המרוץ לנשיאות ארה"ב; אין להתעלם מעמדת הקונגרס שהוא הציר המרכזי והחיובי של הקשר עם ארה"ב; אין להקריב אינטרסים ארוכי-טווח על מזבח צרכים ופופולריות קצרי-טווח, וודאי שלא בתחושת נחיתות ומצוקה. לפי מציאות השנים האחרונות, אין מדובר ב"סיוע חוץ" למדינה פושטת-יד, אלא בהשקעה אמריקנית נושאת-תשואה גבוהה מ-100% בבעלת הברית האמינה, היציבה והיעילה ביותר של ארה"ב.
מכאן התמיכה הגורפת בקונגרס האמריקני - שהוא השולט בתקציב לפי שיטת הממשל האמריקנית - להוסיף 600 מיליון דולרים לשתוף פעולה עם ישראל בפיתוח טכנולוגיות טילים בליסטיים, הנובעת בעיקר מתרומה ייחודית של ישראל לביטחון הלאומי ולתעשיות הביטחוניות של ארה"ב בתחומי מחקר, פיתוח וייצור מערכות הגנה נגד טילים מהמתקדמות בעולם, כגון "חץ 2/3", "קלע דוד" ו"כיפת ברזל".
ב-2016 ישראל אינה נושא-חוץ קלסי, אלא נושא-חוץ/פנים הזוכה לאהדה סוחפת ושיטתית משני צדי המתרס הפוליטי בצבור ובקונגרס בארה"ב. ישראל אינה נמנית על מדינות נצרכות כגון אפגניסטן, פקיסטן, מצרים, ירדן, דרום סודן, קניה וסומליה, המשוועות לסיוע חוץ כספי וביטחוני אמריקני.
ב-2016 ישראל מהווה יצרנית בכירה של ערך-מוסף ביטחוני, טכנולוגי וכלכלי, המעניק לארה"ב תשואה שנתית, צבאית ואזרחית גבוהה מכל תשואה על השקעות ארה"ב ברחבי העולם. התשואה עולה בערכה הדולרי על ההשקעה השנתית בישראל בסך 3.1 מיליארד דולרים המוגדרת - בטעות - כסיוע חוץ (foreign aid).
ישראל אינה foreign אלא מהווה חלק בלתי נפרד
מההיסטוריה, המוסר, התרבות והערכים היהודים-נוצרים של ארה"ב מתחילת המאה ה-17 (כפי שמעידים שמונת פסלי משה רבנו בבית המשפט העליון ופסלי יהושע, דוד ויהודה המכבי במכללה הצבאית "ווסט פוינט"). ישראל גם אינה פושטת יד ל-aid.
לדוגמה, ב-21 ליוני 2016 נחתם הסכם להעמקת שיתוף הפעולה לשדרוג אבטחת ולוחמת סייבר בין ארה"ב וישראל, האחראית ל-10% של יצוא טכנולוגיות סייבר בעולם. ישראל וארה"ב הן המובילות בעולם בתחומי מחקר, פיתוח, יצור ושיגור לווינים זעירים (עד 100 ק"ג), קטנים (עד 300 ק"ג) ובינוניים (עד 1,000 ק"ג), מטוסים זעירים ללא טייס (מזל"ט), תקשורת חלל, רקטות מחקר, בלוני ביון וחלל, ועוד. לדברי ראש סוכנות החלל בארה"ב, צ'ארלס בולדן: "הסכם שיתוף הפעולה ארה"ב-ישראל, מ-15 לאוקטובר 2015, מאפשר לארה"ב למנף את היצירתיות-חוסכת-האנרגיה בישראל לקראת המסע למאדים...."
ממערכת יחסית חד-סטרית התפתחו יחסי ישראל-ארה"ב למערכת יחסים דו-סטרית, פוריה לתועלת הדדית. ארה"ב היא השותף הבכיר וישראל השותף הזוטר בשותפות גיאו-אסטרטגית אזורית וגלובלית, אזרחית וביטחונית, החורגת בהרבה מ-ומשגשגת לשיאים חדשים למרות – העימותים הקשים בין כל נשיאי ארה"ב (מטרומן ועד אובמה) לבין כל ראשי ממשלות ישראל (מבן גוריון ועד נתניהו) בהקשר הצר-יחסית של הסכסוך הערבי-ישראלי והנושא הפלשתיני.
לדברי הגנרל אלכסנדר הייג שהיה המפקד העליון של נאטו ומזכיר המדינה האמריקני: "ישראל היא נושאת המטוסים האמריקנית הגדולה בעולם שאינה זקוקה לחילים אמריקנים, אי-אפשר להטביעה, ועוגנת באזור קריטי לביטחון הלאומי, לביטחון פנים ולכלכלת ארה"ב. אלמלא ישראל באגן המזרחי של הים התיכון, היה על ארה"ב לשלוח למזרח התיכון עוד עשרות אלפי חילים ומספר נושאות מטוסים אמיתיות בעלות של 15 מיליארד דולרים לשנה למשלם המיסים האמריקני. נטל תקציבי זה נחסך מארה"ב על-ידי ישראל.
ישראל משתמשת במאות מערכות נשק וביטחון אמריקניות בתנאי-קרב ייחודיים, הרלוונטיים גם לארה"ב, והפכה למעבדה המובילה של התעשיות הביטחוניות של ארה"ב, למאגר מודיעין המוביל בעולם על הטרור האיסלאמי ומערכות נשק עוינות לארה"ב, ולמוצב קדמי של ארה"ב, המאריך את הזרוע האסטרטגית האמריקנית. תרומה ייחודית זאת יקרה שבעתיים נוכח הקיצוצים הדרקוניים בתקציב הביטחון האמריקני, מגמת הנסיגה של כוחות ארה"ב, הכרסום בתדמית ההרתעה של ארה"ב, הקצנת איום הטרור האיסלאמי על ארה"ב ועל בעלות-בריתה הערביות, הפיצול והזעזועים השורשיים במזה"ת, הרפיסות האירופית, השינויים במדיניות טורקיה, והחרפת התחרות הגלובלית בין התעשיות הביטחוניות.
לדוגמה, ישראל מעבירה באופן שיטתי לחיל האויר האמריקני וליצרניות ה-F16 ו-F15, חברות הענק "לוקהיד-מרטין" ו"מקדונל-דאגלאס", לקחי מבצעים, תחזוקה ותיקונים, הנובעים מהניסיון הייחודי של חיל האויר הישראלי. טייס קרב אמריקני אמר לי: "נסיון הקרב החיוני ביותר נרכש בתמרונים משותפים עם טייסים ישראלים, הטסים תמיד בתחושת לחיות-או-למות, המייצרת כושר תמרון יצירתי/נועז והכרה משודרגת של יכולות המטוס." ביוני 2015 נחתם הסכם להעמקת שיתוף הפעולה בין שני חילות האויר, המתבטא בהקמת 12 קבוצות-עבודה לשדרוג האימונים המשותפים, הבטיחות, הרפואה האוירית, המודיעין, התחזוקה, וכו'.
לדברי מנהל מפעל הייצור של ה-F16: "הלקחים של ישראל הביאו ל-700 שדרוגים של המטוס, לשיפור דרמטי של המחקר והפיתוח, היצוא, התעסוקה והביטחון הלאומי. הבונוס ליצרן נמדד במיליארדי דולרים." אפשר להניח שיצרנית ה-F15 נהנית בהיקף מרשים דומה. לקחים אלו הם מנת חלקה של התעשיה הביטחונית האמריקנית, כמו חברת הענק "נורת'רופ גראמן" המייצרת (בעיר צ'אטנוגה במדינת טנסי) רובוט לנטרול חומרי נפץ. רכישת הרובוט על-ידי ישראל הייתה מכפלן להרחבת היצוא, והשיחות השבועיות עם המומחים הישראלים משדרגות את ביצועי הרובוט ואת תחרותיות המפעל בשוק העולמי.
הגנרל ג'ורג' קיגן, שהיה ראש מודיעין חיל האויר האמריקני, טען שתרומת המודיעין הישראלי לחשיפת – ויירוט - יכולות מטוסי, טייסי, טילי ומכ"מ של גורמים עוינים "עולה על תרומת ה-CIA כפול חמש.... יכולות חיל האויר וחילות השדה האמריקניים נובעות, במידה רבה, מהמודיעין הישראלי, התורם לארה"ב יותר מכל מדינה אחרת." הסנטור דניאל אינוייה, שהיה יו"ר וועדת ההקצבות וועדת המודיעין, העריך "שהיקף וערך המודיעין שארה"ב מקבלת מישראל עולה על סך המודיעין המתקבל ממדינות נאטו." הגנרל מייקל ויין, שהיה סגן מפקד ההדרכה של צבא ארה"ב טען שהנסיון הישראלי הניח את המסד ללוחמת ארה"ב בטרור.
מפקד"מארינס" לשעבר, הגנרל צ'אק קרולאק, העיד "שגיבוש תורות הלחימה של הכוחות המזויינים של ארה"ב מתבסס על הנסיון הישראלי. במלחמת המפרץ הראשונה נלחמתי מול הטנקים הסובייטים של עירק כפי שלמדתי ממלחמתכם בטנקים הסובייטים של מצרים." "המארינס" האמריקני משתמש במתקנים ישראלים בארה"ב ובישראל למינוף הנסיון הישראלי שנרכש בלוחמה בשטח בנוי בלבנון, עזה ויו"ש. כוחות מיוחדים של צבא ארה"ב מתאמנים בישראל, בדרכם לעירק, אפגניסטן ותימן, וממנפים את הנסיון הישראלי מול מתאבדים, מכוניות-תופת ומטעני-צד. עם הגיעם לזירת הקרבות הם נהנים מטכנולוגיות ישראליות בתחום המטוסים-זעירים-ללא-טייס, הגנה פסיבית ואקטיבית של טנקים ונגמ"שים, תחבושות מתוחכמות, ועוד.
ב-1952 דחו הנשיא איינהאואר, מזכיר המדינה דאלאס ומזכיר ההגנה ווילסון את המלצת הרמטכ"ל האמריקני, עומאר בראדלי – לאור תקדימים היסטוריים ולקחי מלחמת השחרור ב-1948 – לשדרג את מעמד ישראל מנטל לנכס אסטרטגי נוסח טורקיה ואירן.
אבל, מלחמת 1967 הביאה למהפך בהתייחסות לישראל שהעניקה יתרון אסטרטגי דרמטי לארה"ב ומהלומה לברה"מ, חשפה את פגיעותן של מערכות הנשק הסובייטי, ריסקה את צבאו של נאצר, בעל הברית של ברה"מ, וחילצה משטרים ערביים פרו-אמריקנים (כגון סעודיה) ממלתעותיו של נאצר. עשרות מומחים אמריקנים הגיעו לישראל ללמוד את לקחי המלחמה ואת מערכות הנשק הסובייטיות ותרמו לביטחון הלאומי והתעשיות הביטחוניות של ארה"ב. ב-1969/70 העבירה ישראל לארה"ב את לקחי חיל האויר מהלוחמה מול טילים סובייטים קטלניים ב"מלחמת ההתשה", שצמצמו את אבדות האמריקנים בויטנאם.
ב-1970 הפגינה ישראל תדמית הרתעה משודרגת, כאשר הביאה להסגת הפלישה הסורית לירדן – בזמן שארה"ב שקעה בבוץ הויטנאמי - שאיימה להפיל את המשטר ההאשמי הפרו-אמריקני, ולגרום לפעולת שרשרת נגד משטרים פרו-אמריקנים במפרץ הפרסי. חשיפת השריר הישראלי ותרומתו הייחודית לארה"ב שינתה באופן דרמטי את יחסו של הנשיא ניקסון לישראל מאדישות וביקורתיות להערכה אסטרטגית, שהביאה להחלטתו לספק לישראל מערכות נשק חיוניות ב"מלחמת יום הכיפורים" ולהגדיל את הסיוע לישראל – בהיקף חסר-תקדים – לאחר המלחמה.
עם תום מלחמת 1973 – ובעקבות התועלת שהופקה ב-1967 - הגיעו לישראל כ-50 מומחים אמריקנים, בראשות הגנרל דון סטארי שהיה מפקד בית הספר לשריון, לששה חודשי הפקת לקחים שהעניקו לארה"ב יתרון אסטרטגי מול ברה"מ, שדרגו את ההגנה על אירופה, תרמו לתפקוד הצבאי של ארה"ב במלחמת המפרץ ב-1991 והעניקו ערך-מוסף ליצוא הביטחוני האמריקני.
ב-1989, 1969 ו-1966 ישראל השתלטה על מיג-23 סובייטי, מערכת התראה סובייטית מתקדמת P-12 ומיג-21 סובייטי. לדברי הסנטור אינוייה, תרומת מערכת ההתראה הסובייטית לשיפור יכולות התעשיה הביטחונית האמריקנית הייתה 3 מיליארד דולרים, בנוסף לערך המודיעיני, המבצעי, הדיפלומטי והפסיכולוגי, שהעניק רוח גבית לארה"ב ורוח נגדית לברה"מ.
"מבצע אנטבה" ב-4 ליולי 1976 היה ציון דרך מהפכני – מקומי, אזורי וגלובלי, טקטי ואסטרטגי – במאבק נגד הטרור האנטי-אמריקני והפרו-סובייטי.
ב-1981, למרות לחץ ואיומים אמריקנים, ישראל השמידה את הכור הגרעיני בעירק, ובכך תרמה ליציבות משטרים ערביים פרו-אמריקנים במזרח התיכון, ומנעה מארה"ב עימות גרעיני מול צדאם חוסיין ב-1991. ב-1982 השמידה ישראל 20 סוללות טילי קרקע-אויר ותחנות מכ"מ סובייטים שהוצבו בבקעת הלבנון וברחבי העולם, ונחשבו כבלתי-ניתנים לחדירה. במהלך הממבצע – שפגע במוניטין מערכות הנשק הסובייטי – הפגין חיל האויר יצירתיות מבצעית ולוחמה אלקטרונית חדשנית (שרובם הועברו לארה"ב), ויירט 89 מטוסי מיג 23 ו-21 וסוחוי-20. ב-2007 השמידה ישראל את הכור הגרעיני הסורי-אירני-צפון קוריאני, פגעה קשות בטרור האיסלאמי וחסכה מהעולם את הטראומה של אסד-גרעיני.
ב-2007 העיד מפקד כוחות נאטו, הגנרל ג'ון קראדוק: "ישראל היא בעלת-הברית הקרובה ביותר של ארה"ב במזה"ת, המסייעת בשיטתיות לאינטרס הביטחוני האמריקני." גם רשת CNN, שאינה חוסכת שבטה מישראל, מסכימה שמלחמת ישראל בחמאס מקדמת את ביטחון הפנים במצרים, ירדן, סעודיה ומדינות המפרץ הפרו-אמריקניות.
ב-2016 ישראל אינה חברה ב"מועדון נצרכי סיוע החוץ האמריקני", אלא מהווה את המכשול האפקטיבי ביותר לטרור האיסלאמי, המשענת האמינה ביותר של בעלות בריתה הערביות של ארה"ב, מקור לטכנולוגיות פורצות-דרך של התעשיות האזרחיות והביטחוניות בארה"ב, והשותפה ובעלת-הברית האזרחית והצבאית היעילה והאמינה ביותר של ארה"ב. אילו ישראל הייתה ממוקמת במפרץ הפרסי, היה משלם המיסים האמריקני חוסך מיליארדי דולרים בשנה המממנים את בסיסי הכוחות האמריקנים בסעודיה, בחריין, עומאן, כווית, איחוד האמירויות ובאוקינוס ההודי.