הפוסק החדש נדהמתי לשמוע בחדשות שהרבצ"ר לשעבר,
אביחי רונצקי, התיר לחייל לנסוע בשבת לביתו בגלל געגועים למשפחתו.
עד כה ידענו שפיקוח נפש דוחה שבת. אולם ממתי געגועים לבית הם בגדר פיקוח נפש? ואם כן, אליבא הפוסק החדש שבא לשכונה, צריך להתיר לכל חיילי צה"ל לנסוע בשבת, כי איזה חייל חף מגעגועים למשפחה?
יתרה מכך, האם הקריטריון החדש לחילול שבת שקבע הרב, געגועים לבית, בניגוד להלכה, אינו סובל דיחוי של מספר שעות עד למוצאי שבת, (או לחלופין בערב שבת), שאז יכול היה החייל לנסוע בשקט מבלי לעבור על ההלכה המנחה את צה"ל?
הקלוּת הבלתי נסבלת של הפסיקה מצד סמכות רבנית ראשית, שנוטלת לעצמה מונופול אנטי הלכתי, אומרת דרשני. השאלה היא מי יפסוק לפוסק? לרונצקי פתרונים?
שכחת, שילמת אולי זה נשמע לא תקין פוליטית, אולם בניגוד לדיעה הרווחת (גם בקרב הפסיכולוגים המלומדים) אני סבורה ששיכחת פעוטות ברכב, שהשנה הייתה קטלנית במיוחד, היא תופעה בלתי נורמטיבית.
עם כל הכבוד לעיסוק בעולם הטכנולוגי, איך אפשר לשכוח צאצא ברכב, יותר מאשר טלפון נייד וארנק? זו הרי תופעה בלתי טבעית שלא ידענו כמוה בדורות קודמים. מעֵבר לכך שהורים, כמיטב המסורת, משכנעים את עצמם שלהם זה לא יקרה, אולי זו הסיבה שכל אמצעי הזכירה הטכניים מוכיחים את עצמם כבלתי יעילים דיים, משום שלא בהם טמון הפתרון, אלא בטיפול שורש.
ההתייחסות אל הזאטוט כאל אביזר טכני, במקום כאֶל יצור אנושי חי, הדורש תשומת לב והתמקדות בו בעדיפות ראשונה, היא מקור הבעיה. לדעתי צריך בנסיבות הקיימות להפעיל על-פי חוק גם אמצעי ענישה, לשם הרתעה, ובכלל זה עונש מאסר. במיוחד יש להטיל קנסות כספיים גבוהים על נהגים עבריינים בנושא, כי למרבה הצער הוּכח שהישראלים לומדים בעיקר דרך הכיס. וּבא לילדי ישראל גואל.
מיהו נאור? נכון עשה רמטכ"ל
גדי איזנקוט, שאישר את מינויו של הרב איל קרים לרב צבאי ראשי, למרות מסע ההסתה המתוקשר שהתנהל נגד הרב.
הגיעה השעה שמי שמכנים את עצמם 'נאורים מהמחנה הנכון' יבינו שהליברליות נבחנת בעריכת הפרדה מוחלטת בין דיעותיו האישיות של האדם, וזכותו ל
חופש הביטוי, לבין המחויבוּת לתפקידו.
כידוע רופא המתעב מחבל, חייב, מתוקף שבועת הרופאים, בטיפולו, כדין כל חולה אחר. במה שונה אפוא רב מרופא או שופט וכד', המחויב כמוהם בכבוד כל אדם, במנותק מהשקפותיו האישיות - האם רק בגלל ריח הדת הנודף ממנו?
היכן הנאורוּת של האנשים הללו, אם הם סותמים פיות של אחרים, וכופים את דיעותיהם על החברה? והיכן התפיסה הלוגית שלהם, הבונה קונספציות שגויות על בורותם בנושאי יהדות, בלי בדיקה, תוך ניתוק דברים מהקשרם? האם הם עורכים אי-פעם ביקורת עצמית לאור הערכים שהם מתיימרים לייצג?
ראוי שהם יעברו קורס מזורז בנושא. ובא לציון גואל.
רק איווט יכול? כידוע לציבור יש זיכרון קצר. אולם דומה כי בכל הנוגע לח"כ איווט ליברמן אי-אפשר להתעלם ממסע ההכפשות הבלתי פוסק שלו, כחבר קואליציה ואופוזיציה כאחת, נגד ראש הממשלה, בגין מחדליה הביטחוניים. "רק אני יכול", להתמודד עם בעיות הביטחון של ישראל, ובראשן מיגור הטרור, התהדר איווט בלי הפסקה.
למרבה הצער, כהונתו של ליברמן כשר ביטחון החלה ברגל שמאל עם גל טרור מחוּדש שהניב נפגעים ושישה הרוגים. נכון שדברים שרואים משם כמבקרים, לא רואים מכאן בתפקיד בפועל. ובכל זאת, הציבור מוכן לתת לו מאה ימי חסד כדי להוכיח, כדבריו, שהוא האיש שמסוגל למגר את הטרור הקטלני. שעת המבחן הביטחוני הגיעה. ועכשיו עליו רק להרים את הכפפה, כי בנפשנו הדבר.
משפחת אהרן כמשל מי אמר 'הישראלי המכוער'? אם לשפוט מבחינה וולונטרית, הרי עם ישראל מתגלה במלוא פניו היפות ומושיט ידו הרחבה לעזרה בעיתות מצוקה לכל דורש. ומשפחת אהרן, שבִּתה הפעוטה היא מושתלת כבד בעקבות אבחנה שגוייה, כמשל. ההתגייסות הקהילתית למען המשפחה בארץ ובעולם יכולה לשמש מופת לעזרה לזולת. אין ספק שבציבור החרדי נושא החסד מפותח ביותר, כשנוסף לו גם ממד דתי.
עם זאת למרבה הצער הרשלנות הרפואית, שהתגלתה לא אחת כקטלנית, היא תופעה נפוצה. העונשים הקלים, לצד הקולגיאליות החברית שמגלים הרופאים כלפי עמיתיהם העבריינים, אומרים דרשני. הם אינם תורמים ליצירת אפקט ההרתעה הרצוי. יש צורך בארגון מחדש של הנושא, תוך החמרת קריטריונים לענישה והטלת קנסות גבוהים (כידוע הישראלים לומדים דרך הכיס). ומשפחת אהרן כמשל.
לתשומת לב שר הבריאות, משה ליצמן.
פסוקו תור הזהב של הזמרת זהבה: ביג בן
ספורט- ה'בן של' בניצחון על הפיליפינים: בלאט כושר
סערת המיילים של הגברת הראשונה: דוֹאַ"ל נפש?
לא רק נעליים - להיות בשמחה: בַּ- לַ רינה
חשבון טלפון: קוּפוֹן
פלאפון לחו"ל: עפי-פוֹן
הטֶבח האמריקני: חלאס בדלאס
בוס קטן: מיני -בּוֹס
בקטנה קיבוץ נען פורה - 54 תינוקות נולדו משבועות עד שבועות - ובגימטריה: נַד - נֵד
שיא תלונות בדואר: דין ודוורים