ההשלכות על ביטול לימודי הליבה

בצעד חסר-תקדים החליטה ממשלת ישראל שלשום(א') לבטל את חובת לימודי הליבה בבתי-הספר החרדיים . זהו למעשה תיקון לחוק חינוך חובה אשר מחייב מוסדות אלו ללמד מקצועות ליבה כגון: אנגלית, מדעים, ומתמטיקה בהיקף של לפחות עשר שעות שבועיות. כזכור, החוק חוקק במקור בממשלה הקודמת ביוזמת מפלגת "יש עתיד", והיה אמור להיות מיושם בעוד שנתיים וחצי, ובוטל בשל דרישת מפלגת "יהדות התורה" אשר עוגנה בהסכמים קואליציוניים. החלטה זו פוגעת בראש ובראשונה בציבור החילוני אשר ימשיך לשאת על גבו את הציבור החרדי שיבחר ללמוד תורה במקום להשתלב בהוויה הישראלית. אך היא גם פוגעת בציבור החרדי בכך שהיא מונעת ממנו קבלת כלים בסיסיים אשר יאפשרו להם בעתיד להשתלב בשוק העבודה (מה שעשוי לפגוע במשק הישראלי). נראה היה שעם מותם של הרבנים הגדולים חלקים מהציבור החרדי קבלו החלטה אסטרטגית לצאת מהגטו התרבותי בו הם היו שרויים בשנים האחרונות, לנסות להשתלב בשוק העבודה, וללמוד לימודים אקדמיים. דבר זה בא לידי ביטוי בתביעת ענק שהגישו 52 בוגרי ישיבות חרדיות כנגד מדינת ישראל באוקטובר 2015 בטענה שהמדינה לא מאפשרת להם להתקדם בחיים כאשר היא מונעת מהם כלים בסיסיים. המדינה במקום להשפיל מבט בחרה בדרך הכי קלה: להסיר את האחריות ממנה ולגלגל אותה למוסדות החינוך החרדיים, ולהורי התובעים בבחינת "איך אתם מעזים לדרוש מאיתנו לימודי ליבה".

למה המדינה מתנהגת ככה?

בשנים האחרונות החליטה המדינה שאת הדברים החשובים לאזרח הישראלי היא לא מממנת, והכסף יבוא מגופים פרטיים. כלומר, מדובר במדיניות הפרטה נוקשה. כך, למשל, את הגדלת סל התרופות הולכים לממן מהעלאת הפרמיות בביטוח הבריאות. לפי הצעת החוק הייתה אמורה המדינה לתקצב מוסדות חרדיים בהם לומדים התלמידים לימודי ליבה, ולקצץ בתקציב של המוסדות בהן לא מתקיימים לימודי ליבה כלל (כפי שהיה צריך לנהוג ברבנים המקללים קבוצות מסוימות). אך גם במקרה זה, גילתה מפלגת "הליכוד" עצלות מחשבתית, רפיסות וחולשה כלפי המפלגות החרדיות (כך שבמקום להסביר להן למה הצעת החוק מיטיבה עמן, שיחקו אתם במשחק הילדותי "לא רוצים,לא צריך". לכן, צריך להסיר את הכובע בפני שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס אשר בחר שלא להשתתף בהצבעה זו, ובפני שרת הקליטה סופה לנדבר אשר הצביעה נגד ההחלטה האומללה הזו. וכן, צריך להוקיע את כל השרים וראש-הממשלה שהצביעו בעד ההחלטה האומללה, ובמיוחד את שר החינוך בנט, שרת המשפטים שקד, ושר האוצר כחלון אשר הצביעו בעד ההחלטה האומללה הזו כדי לשמור על שלום-בית. למרות שנראה היה שהציבור החרדי ניצח, הרי מדובר בניצחון פירוס היות שהם לא ישתלבו בעתיד בשוק העבודה וימשיכו להוות נטל על הציבור החילוני ועל כלכלת ישראל.