קראתי בידיעות-ממון, את מאמרו של אודי עציון "מי יעצור את המשאיות"
1. המאמר עוסק אומנם בעובדה שגם בנושא בטיחותי זה, מפגרת ישראל ביישום הפתרונות הטכנולוגיים שאמורים להקטין משמעותית את היקף הנפגעים והנזקים בתחבורה היבשתית. הנתון המובא במאמר מדבר על 64 הרוגים בשנה שעברה (עליה של כ-30%) בתאונות שלפחות אחד מכלי הרכב המעורבים בהן היה משאית. לאור נתון זה, קיבל
משרד התחבורה החלטה להתקין מערכות להתרעת התנגשות וסטיה מנתיב (גורמי התאונה העיקריים)
בכ-34 אלף משאיות עד נובמבר הקרוב. בדיקת העיתון מראה שעד כה הותקנו המערכות בפחות מ-
2,000 משאיות. המאמר סוקר את שאלות המימון והפיקוח ומצביע על כך שלגבי אוטובוסים, מימן משרד התחבורה 75% מעלות התקנת המערכת (כ-3000 שקל) בכל כלי רכב. במשאיות, עניין זה עדיין לא פתור.
לפני ימים ספורים בטקס האזכרה לחללי "צוק איתן", שמענו בקורות קולניות של הורים שכולים על כך שדוח חקירת האירועים שעליו עובד
מבקר המדינה עדיין לא פורסם, שנתיים אחרי המלחמה ההיא. היו מי שדרשו, כרפלקס מותנה, ועדת חקירה ממלכתית וצעדים אחרים ושונים שכל כולם אינם אלא כלאם פאדי; נקמנות פשוטה, אשליית עשייה או "סתם" קתרזיס מצוי. ב"צוק איתן", חמישים ימי לחימה אינטנסיבית, נהרגו בקרוב אותו מספר אנשים כפי שנהרגו בתאונות משאית בשנת 2015, והציבור שותק, ופרנסיו - שותקים, והעיתונות... מדווחת מפעם לפעם; משהו "דפוק" באופן חמור ב"ממלכת דנמרק" שלנו, בכך אין ספק.
ברור לכולנו, במיוחד אחרי המקרים של מעשי טרור במקומותינו שבהם היו מעורבים כלי רכב, מהם כבדים ומהם קלים בהרבה ממשאיות, שבין אם הכוונה היא לייצר טרור ובין אם לאו, הרי שמשאית דוהרת במהירות, במיוחד אם היא עמוסה לעייפה, היא "נשק כבד". יש בידינו למנוע שימוש אקראי בנשק זה מחמת טעויות אנוש או תקלות אחרות, ואיננו נרתמים לכך במלוא העוצמה והאינטנסיביות האפשריים - זו שערורייה אמיתית.
אולם, אחרי הפיגוע החמור בניס - צרפת, השנה, עם 84 הרוגים וכ-100 פצועים, ועם טרור משתולל אצלנו ובמקומות אחרים בעולם, משמעות התוצאה מבחינה טקטית יכולה להיות ענקית. בעיר או בדרך שאין בה מכשולים מובנים, אין כמעט שום דרך לעצור משאית דוהרת - למעט יירוט מהאויר שברוב המקרים איננו מעשי - אלא באמצעות שליטה על בלמיה, תוך כיבוי מבוקר של המנוע.
נתח גבוה
ככל שניתן להבין מהכתבה, מערכת הבלימה המדוברת איננה אוטונומית. היא כוללת את הנהג האנושי כרכיב פיקוד ושליטה במעגל הבקרה של בלימת הרכב. כאשר הנהג אינו רוצה או אינו יכול לשתף פעולה עם תהליך הבלימה, ההתרעה איננה אפקטיבית. לדעתי, התקנת מערכת התרעה מפני התנגשות היא שלב מקדים קצר לפני התקנת "מערכת עצירה אוטונומית" שהיא הפתרון הנכון. מוצע לחברות יזמיות ישראליות ולמשרדי הממשלה הנוגעים (אוצר, תחבורה, כלכלה, ביטחון, ביטחון-פנים), לפעול לפיתוח גירסה מתקדמת יותר של מערכת התרעה-בלימה אוטונומית משולבת, לרכבים בכלל ולמשאיות בפרט. (אצל יצרני רכב אחדים פיתוחים דומים נמצאים כבר בעבודה). "ההברקה" הנדרשת במקרה זה, היא
שיטה למניעת אפשרות ניטרול של "מערכת העצירה האוטומטית" ע"י נהג או יזם-פיגוע. אגב, טכנולוגיה דומה עשויה לשמש מנגנון התרעה ומניעה מפני הכנת
מכוניות תופת. כאן המתודולוגיה תהיה מורכבת יותר ומתוחכמת יותר, אבל הרווח עשוי להיות עצום.
בינתיים התבשרנו
2 שהמובילים הגישו עתירה לבית המשפט לביטול חובת התקנת מערכת ההתרעה במשאיות. מובן שיש לקוות שבית המשפט ידחה את העתירה בהיבט היישומי שלה, אבל ינחה את המדינה לגבי השתתפות בהוצאה הכספית שתושת על המובילים בגין דרישה זו.
המשאיות הן כלי הרכב שאחראים לנתח גבוה מהיקף הנזקים הנגרמים בתאונות שבהן הם מעורבים, בגלל המסה והמבנה הרובוסטי שלהם. הואיל ומי שיצא נשכר מהתקנת מערכת-עזר כזו במשאיות יהיו הנהגים ובעלי המשאיות, חברות הביטוח והמשק הציבורי, ייטיב בית המשפט אם יחלק את ההוצאה בין המוטבים העקריים הנ"ל.
לגבי טענת המובילים, העותרים, שפעולת המערכת מעצבנת את הנהגים, נראית על פניה כטענת סרק קנטרנית. אופי סיגנל ההתרעה ועוצמתו ניתנים לשליטה וכיול ואין בכך בעיה של ממש. הואיל ומדובר במערכת מצילת-חיים וחוסכת דמים רבים, תרתי-משמע, יש לחייב התקנתה בהקדם האפשרי, ובמקביל לדרוש שתהיה פעילה כל עוד הרכב בתנועה, ללא יכולת של הנהג להשביתה ללא כיבוי הרכב. כמו-כן, יש להתנות את תוקף הביטוח לרכב - חובה ומקיף כאחד - בפעולת המערכת, בקרות אירוע תאונה.
הימצאות מערכות כאלה רצויה גם בכלי רכב קטנים יותר, ועל המדינה לחשוב על דרך המימון לעידוד האזרחים לרוכשה ולהתקינה ברכב פרטי, מוניות וכו'. כיום מחירה של מערכת כזו (כ-5000 שקל) איננו יכול להחשב עממי ומעודד לכלל הציבור, שהוצאותיו על רכב גדולות מאוד ממילא.