חגי סגל מ"
מקור ראשון" פותח את הטור שלו בקריאת עידוד לשר הפנים
גלעד ארדן, שדווקא בתשעה באב, יום אובדן הריבונות היהודית לפני 2000 שנה, מחליט לחזק את הריבונות היהודית בירושלים, באמצעות נוכחות משטרתית בשכונות מזרח ירושלים.
אחר הדברים האלו עובר סגל להסבר מלומד מדוע אין בכלל "כיבוש". קשה להבין מדוע הוא נדרש להסבר כזה עבור קהל קוראי "מקור ראשון", אבל ככל הנראה, האמונה ב"אין כיבוש" התרופפה אצל קורא טיפוסי אחד של "מקור ראשון" וסגל ממהר לקרוא אותו לסדר ולהזכיר לו ש"אין כיבוש":
אנו מדברים על המתנחל הסורר שגיא כהן, סופר טרי שרואיין בשבוע שעבר ל"מקור ראשון" והביע הרהורי כפירה ברעיון ה"אין כיבוש". סגל ממהר לקרוא אותו לסדר ולהרביץ בו תורה. הוא כותב:
"כהן גדל בעטרת, ישוב יהודי קטנטן מול העיר החדשה רוואבי. הוא אמור לדעת שליהודים אסור היום לבנות ערים חדשות ביו"ש או בכלל לבנות - רק לפלשתינים מותר. כתושב האזור עד עצם ימנו הוא גם יודע ש-99 אחוז מכבישי יו"ש פתוחים בפני פלשתינים, ושהרבה פחות כבישים פתוחים בפני יהודים. שלט רשמי בכניסה לישובים פלשתינים רבים אוסר את הכניסה על 'ישראלים', כשהכוונה היא ליהודים בלבד. פלשתינים בעלי תעודת זהות כחולה יכולים לצאת ולבוא כאוות נפשם כמעט בכל מקום".
סגל ממשיך במשנתו:
"נכון, פלשתינים בעלי תעודת זהות לא כחולה מנועים מלהצביע לפרלמנט הישראלי, אך יש להם פרלמנט משלהם ברמאללה ומנהיג משלהם. ככל שהדברים תלויים בישראל, הם נהנים מחופש עיתונות ומחירות ביטוי. רובם המכריע אינם נתונים עוד לשלטון צבאי, אשר חל היום על יהודים בלבד. בימים של רגיעה ביטחונית אפשרויות התנועה שלהם בלתי מוגבלות. בימים של חוסר רגיעה גם היהודים סובלים קשות. יהודים, רק יהודים, נדקרים, נסקלים, נדרסים או נורים למוות. מטבע הדברים כוחות הביטחון חושדים אז יותר בפלשתינים, אך לא מתוך רצון לפגוע בזכויותיהם אלא בגלל אילוצי הגנה עצמית".
סגל מכחיש את הבעייתיות בכך שבאותה טריטוריה, פלשתינים ויהודים כפופים למערכות זכויות שונות. אפילו קרולין גליק, ימנית למהדרין, שסבורה כי הגדה המערבית היא נחלת אבות ושיש ליהודים זכות קניין טבעית בה, רואה פסול במצב שבו דינים שונים חלים על אותם אנשים באותה טריטוריה. הטענה כי זכויות הפלשתינים אינן מופרות, כאשר כשסגל ישן שנת ישרים במיטתו החמה ב 5 בבוקר, מרבית הפלשתינים עומדים שעות במחסומים דחוסים וצפופים בכדי לעבוד בישראל, היא הכחשה חמורה של המציאות.
סגל טוען, ביחס לאנשי השמאל, כי "אין טעם לגרור אותם לעימותים לוגייםם, לנפנף בעובדות, להציג מספרים". השאלה אם יש טעם לבקש מסגל לנסות לקום בוקר אחד ב 3 וחצי לפנות בוקר, ולעמוד פעם אחת בחייו במחסום במשך כמה שעות, בכדי להבין שהפסטורליה דה-לה-שמעטה של הפלשתינים שהוא מציג כאן, היא "קצת" מופרכת?