זילזול בחיי אדם איננו משהו שרק "הם" אשמים בו; כולנו אשמים, גם כאשר בחלק מהמקרים לא הביא הזילזול לאובדן חיים בפועל או לנזקים מסוג אחר.
ישראל מתמחה בשפע דיבורים על "קדושת חיי-אדם", ומביאה את הדיון בנושא לשיאים של אבסורד, כאשר מדובר במלחמה או בהתמודדות מול טרור קיצוני ואלים. משום מה, וללא שום צידוק אוביקטיבי, עושים הציבור והתקשורת גם יחד, אבחנה חסרת שחר בין חיי אדם שאובדים בתהליכי השחיקה של חיי היום-יום: תחבורה, עבודה, פשע, רשלנות רפואית ואחרים, לבין חיי-אדם שאובדים במהלך השירות הצבאי ובמיוחד בפעילות המבצעית, שבהגדרתה היא פעילות אלימה הכרוכה בפגיעה בחיי אדם.
סדר עדיפויות מוזר זה טעון תיקון יסודי, וככל שנקדים לעשותו כן ייטב. לאחר שחזינו בתגובות ההיסטריות והלא מכובדות של הורים שכולים באזכרה הממלכתית האחרונה לחללי "צוק איתן", אי-אפשר שלא להבין שנחצה גבול הנורמלית בהתייחסות הציבורית ל"קדושת חיי-אדם" כאשר מדובר בשירות הצבאי, והנושא גולש כבר לעבר "סחטנות אמוציונלית פוליטית".
דומני, שאין כיום מי שאינו מודע לעובדה שמספר הנפגעים, ובבכללו מספר הנספים בתהליכי השחיקה האזרחיים, גדול יותר ממספרם בפעולות הצבאיות, בין אם מודדים את הנתונים בערכים מצטברים למן קום המדינה ובין אם בוחנים אותם ברמה של ממוצע שנתי, או כל מדד סביר אחר
1. המקורות המפורטים להלן מצביעים על הפער המשעותי (עשרות אחוזים) בין מספרי האבידות בשחיקה היום-יומית לבין מספר האבידות במערכות ישראל. נכון שראוי לצמצם את מספר הנפגעים בשני התחומים גם יחד, אולם ההוויה היום-יומית נמצאת במידה רבה בשליטתנו, ואילו האירועים הצבאיים, מוכתבים בחלקם הגדול ע"י התפתחויות חיצוניות. לאור ה"שתיקה הציבורית הרועמת" בענייני הפנים, במיוחד עניין תאונות הדרכים, היבבות הבוקעות מעברים שונים לגבי נפגעי מערכות ישראל, מחזקות את ההסבר לפער המוזר הזה ביחס לחיי אדם, שיש מי שמרשה לעצמו
שימוש פוליטי ציני ונפסד בשכול.
אבידות סרק
יחס הנפגעים המתואר לעיל עתיד להחריף עוד יותר, בשל המגמות בהן מתפתחת המדינה בשנים האחרונות ובכלל זה: קצב גידול התחבורה המוטורית בישראל, גידול בהיקפי הבנייה בכל שנה, במיוחד בניה גבוהה ומתועשת, התרחבות המשק התעשייתי, מצוקת הרפואה הציבורית מול הגידול במספר האוכלוסין והעלייה בתוחלת החיים. כלומר, מתחייבת הערכות ממשלתית כוללת, בראש וראשונה בהסברה, חינוך, חקיקה ואכיפה, למאבק במגמה שאם לא תרוסן, תלך ותגדיל את מספרי אבידות-הסרק בקרב האוכלוסייה האזרחית.
חייבים לקחת בחשבון גם את ההשלכות הכלכליות של מגמה זו. ראשית, הביטוחים; אם יחריף נגע הפגיעות האזרחיות, תהיה לכך השלכה מיידית וברורה על מחירי פוליסות הביטוח ואלו יתיקרו במהירות. אבל גם נזקים נילווים אחרים, כגון אובדן ימי עבודה ופגיעה בצמיחה יושפעו יותר ויותר מהתהליכים של גידול מספר הנפגעים האזרחיים - הרוגים, פצועים ונכים - בעקבות המגמות המסתמנות. גידול השימוש ברכבות, אם לא ילווה בפעילות מתאימה, יוסיף גם את תחום ההתנגשויות בין רכבות לרכב מוטורי אחר לגורמי הנזק שנמצאים בגידול.
האנומליה, שעליה הצבענו קודם בין היחס לנפגעים אזרחיים בשחיקה הטבעית של מהלך החיים, לבין נפגעים בשל מעשי איבה, פוגעת בחוסן הלאומי, מכתיבה התנהלות בלתי-אפקטיבית בניהול הצבא ופעילותו, ומכפיפה את מקבלי ההחלטות - תחת לחץ התקשורת והציבור ההיסטרי - להחלטות בלתי-רציונליות בנוסח "עסקת שליט" או "עסקת ג'יבריל". החלטות אלה מצד השפעותיהן התוצאתיות, כפי שכבר הוכח, מוסיפות חטא על פשע. שכן שחרור מרצחים מדופלמים בעסקות חליפין מפוקפקות, חוזרת כבומרנג בראש וראשונה אל האוכלוסייה האזרחית, ומגדילה את היקף הפגיעות בה.
ערכו של חוסן לאומי במדינה שמאותגרת ברציפות מאז נוסדה, הינו יקר-ערך ואסור לשחוק אותו לריק. בהתנהלות ממשלית בלתי-אחראית, אנו עושים בדיוק את ההפך מהנדרש - שוחקים ללא את כושר העמידה הלאומי שלנו. ההשפעות השליליות של שחיקה זו אינן נראות לעין באופן מיידי, אבל הצטברותן לאורך זמן מורגשת היטב, למשל בגידול מקרי ה- PTSDהבלתי מוסברים כביכול.
בשאלת הטיפול בנפגעים אזרחיים מכל הסוגים, שולט בישראל הפיצול הביורוקרטי המקולל. אין מי שרואה את התמונה הכוללת, אין מי שמופקד על המאבק לצימצומה ואין מי שיודע לנתב תהליכים ואמצעים לפי צפי מוקם ומימצאים שוטפים, בכדי להגיב נכון על ההתפחויות לטוב וגם לרע. הגיע הזמן! ראוי לזכור שחוסר ביטחון אזרחי איננו נובע אך ורק מאיומים חיצוניים או אך ורק ממפגעים פנימיים. גם כשאיננו מודעים לכך האפקט הוא מצרפי ושייך לרובד הבסיסי ביותר של תחושת איכות החיים שלנו.
דומני, שההתנהלות הציבורית הממשלית והתקשורתית בשאלת הרגישות לנפגעים אזרחיים - כלל הנפגעים מכל הסיבות - איננה עומדת במבחני-היסוד של התנהלות מדינה נורמלית. תפקידה הבסיסי של מדינה נורמלית הוא להגן על חיי אזרחיה, על רכושם ועל ערכיהם. לשם כך היא מקימה ומחזיקה כוחות ביטחון, לשם כך היא מקצה להם משאבים יקרים בכמויות גדולות ולשם כך היא מציידת אותם במידה גדושה של רצון טוב, תמיכה ציבורית, וסולידריות חברתית; הכל בכדי לאפשר להם ביצוע מיטבי של מטלותיהם. הפוליטיזציה היתרה שחדרה גם לתחומים אלה, מחבלת באופן רצוף וחמור ביכולת להתמודד ביעילות עם התופעות. אסור לבלבל את היוצרות ולהפוך סדרי בראשית, אם איננו רוצים למצוא עצמנו יום אחד במשבר בלתי-פתיר.
זלזול בחיי אדם איננו משהו שרק "הם" אשמים בו; כולנו אשמים, גם כאשר בחלק מהמקרים לא הביא הזלזול לאובדן חיים בפועל או לנזקים מסוג אחר.