פרשיות זיהום במזון שהתגלו עד כה, לא צריכות להפתיע את מי שמכיר את תרבות הבערך, שהיא חלק בלתי נפרד מהדי.אנ.אי. בישראל.
לכאורה אין קשר בין שני המקרים. אני טוען שיש קשר. בשני המקרים, כנראה, לא הייתה הקפדה מלאה והדוקה על נהלים שמן הסתם קיימים במפעלי מזון אלו, שנחשבים למובילים בתחומם.
יש בישראל סלחנות מובנית כלפי מי שלא ממלא הוראות הנחיות וחוקים. זה לא קורה רק במפעלי מזון או ייצור. אנחנו רואים את זה יום יום בכבישים, כאשר נהגים חוצים באדום לא רק כי הם לא חוששים מאנשי החוק, אלא בטוחים שהכל בסדר, כי להם זה לא יקרה. אנחנו מכירים את חברינו שמומחים בעקיפת חוקים, תורים, אנחנו מדינת הקומבינות והקריצות, בקיצור תהליכים ובעיגול פינות.
למרבה הצער יש לנו דוגמאות רעות מחלק מנבחרי ציבור, שמובילים תרבות של זילות החוקים והקפדה על נהלים, תרבות שמשדרת לכל אזרח פשוט שגם לו מותר. אם אפשר לעבור באדום מבלי להיתפס, לסמס ברכב למרות שזה מסוכן, אפשר גם לעגל פינות או לחדד נהלים גם ברצפת הייצור ובעצם בכל מקום.
כאלה אנחנו הצברים.
חשיבה מחוץ לקופסא
הטכנולוגיה הביאה בעשורים האחרונים מגוון של כלים שמגבירים את הבקרות ומחדדים הקפדה על כללים בתהליכים שונים. אבל כדי שהכלים האלו יעבדו נדרשים האנשים, המנהלים והעובדים שמודעים לחשיבות ההקפדה על קוצו של יוד ולא בערך. זוהי תרבות שצריך להנחיל אותה, לתרגל אותה.
מצד שני יש הרואים באופי התנהגות זו כיתרון ייחודי לנו הישראלים. הם קוראים לזה חשיבה מחוץ לקופסה. אנחנו אלופי העולם ביזמות, בחשיבה מקורית אבל כשזה מגיע לידי ביצוע מצבנו בכי רע. חברות בינלאומיות יפקידו בידי המהנדסים הישראלים את. תכנון הדברים הכי משוגעים אבל לא יחשבו. אפילו לרגע לתת לנו לייצר את זה.
כל מפגש של צוותים ישראלים עם צוותים מעבר לים, העוסק בהקפדה על נהלים מסודרים והקפדה מקסימלית נדון לכישלון. הם יודעים את זה ואנחנו גם.
צה"ל נחשב לארגון הכי מזוהה עם נהלים ופקודות שם ביצוע פקודה אינה אופציה אבל מנחילים אותם על-ידי הסברה, חינוך, הדרכה ושכנוע ולא רק משמעת. ככה מנצחים בקרב. אבל גם שם מתגלים סדקים שלפעמים עולים בחיי אדם. תרבות הסמוך והבערך מחלחלת גם שם, אם כי בממדים הרבה יותר קטנים.
אלופי העולם
מה שעוד יותר מצער שהיא נשארת שם. חייל במשימה מבצעית הוא המקצוען והקפדן הכי גדול, אבל כשהא ייצא הביתה בסוף שבוע, אין מי שיתחרה בו בנסיעה פרועה בכביש או ביצוע כל דבר שיסכן את חייו, בין אם במודע או לא. כי כאלה אנחנו. אלופי העולם באמונה שהכל יהיה בסדר.
את התרבות הלא טובה הזו לא פותרים רק באמצעות אכיפה אלא על-ידי חינוך. אנחנו כהורים מנחילים לילדינו את המסר של יהיה בסדר ולא צריך לעשות תמיד מה שכתוב כי הרי אנחנו חכמים מכולם. זה עובר אליהם גם אם אנחנו לא מתכוונים.
במדינות נאורות לא פחות מאיתנו יש דברים שלא יקרו לעולם. הצברים יגידו שזה סמל לקיבעון ומרובעות. הגרמנים היפנים והאמריקנים יגידו לכם שרק בזכות זה הם הגיעו לאן שהגיעו. לפעמים ראש קטן עדיף על ראש גדול שמרשה לעצמו לחפף בלי כל כוונת זדון אבל יכול לגרום לאסונות.
אנחנו צריכים לאמץ מילה אחת במילון העברי: בדיוק ולא בערך.
