חברת הכנסת ד"ר ענת ברקו ביקרה בלוס אנג׳לס כמשתתפת בכנס באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג׳לס על הפסיכולוגיה של טרור. את ספריה ומאמריה של ד״ר ברקו לא קראתי, אם כי היא המליצה שאקראם. פעם אחר פעם היא אמרה: ״כבר לפני עשרים שנה כתבתי שמוסלמים יפגעו במוסלמים, יהרגו זה את זה. חקרתי, לא ע״י מקרא ספרים כי אם ע״י פגישה ממשית עם האנשים עצמם. לפני עשרים שנים כתבתי על שימוש בילדים ובנשים בטרור - בדיוק הדברים אותם אנו חווים היום.״ אחד מספריה יצא עכשיו במהדורה חדשה, עדכנית, בכריכה רכה. ״לא שיניתי דבר, רק הוספתי ארועים שקרו מאז ההדפסה האחרונה״, סיפרה ברקו. כמעט כל דבר שהוא בר מציאות היום, נחזה על ידה לפני שלוש, שמונה או עשרים שנה. ואם מישהו רוצה לדעת את העתיד, הרי שאספר לכם את שאמרה מה הוא ההווה: ״אנחנו בעיצומה של מלחמת העולם השלישית. האיסלאם חוזר למאה השביעית עם כלי נשק של המאה העשרים ואחת.״ נשאיר לך, הקורא, להזיז את מחוגי הזמן קדימה ולהגיע בעצמך למקום אליו אנו צועדים, אולי שלא במודע, עתה כשברור שאנחנו במלחמה. המערב מסרב לקרוא לדבר בשמו ומתעלם מהקורה. אך עוד נחזור לדבריה של ד"ר ברקו. הגעתי לארוחת צהריים פרטית בין ד״ר ברקו לבין ידידתי, פעילת זכויות אזרח ומהגרים, זוהרה מזרחי, ואחותה המתמחה בחקר המוח, ד״ר נפטון מזרחי. הן הכירו את ד"ר ברקו לפני שנים מספר ונשארו בידידות. כל אחת בעיסוקיה - זו כחברת כנסת מטעם הליכוד, זו כעורכת דין הלוחמת בהתפשטות האיסלאם בארה״ב וזו כמדענית חוקרת. נשים בחזית המאבק והקידמה. הסתכלתי סביב השולחן בחדר האוכל הפרטי: "התכנסנו כאן היום", קבוצה קטנה של פעילים מקומיים אצלם יש פינה חמה בלב לכל הקשור בישראל. עבור ישראל הם יעשו הכל, גם אם לא היו בה ולו גם פעם אחת. זכיתי להכלל, וזכיתי לשמוע דברים ללא כחל ושרק, דברים שערבו לאוזני, אך יודע אני שהם נופלים על אזניים ערלות כמעט בכל מקום אחר. ד״ר ברקו ראתה היטב שרשמתי לי נקודות, את מלוא הניר מילאתי, ועוד נזקקתי לאחד נוסף. ״האם תכתוב על הפגישה", היא שאלה, ואני עניתי שאשלח לה העתק שתוכל לעבור עליו, שכן לא באתי כעתונאי, הוזמנתי כחבר קרוב וכפעיל, שותף לעבירה (להגן על מדינת ישראל זהו פשע בל יעבור). ״אין צורך,״ ענתה ד״ר ברקו, ״אני סומכת עליך. ניחא, ההנחה נכונה, שכן אם לא ניתן היה לסמוך עלי, מן הסתם לא הייתי מוזמן לאותה ארוחה. אך אהבתי את הגישה הקרה, החושבת, שאינה מתפשרת ואינה מתביישת: ״אין לי מה להסתיר!״ ״את שאני אומרת, אתה יכול לשמוע גם בערוץ הכנסת, לקרוא במאמרי ובספרי. ואולי, רק אולי, אם אנשים באמת ישימו לב, זה ייטיב גם להם, כי מה שאני אומרת, האמת שכולם מנסים להסתתר מפניה, שקולה לחיים, עליהם אנחנו מנסים להגן.״ ״אין לי מה להסתיר,״ אדרבה ואדרבה. ילידת ישראל, בת להורים שעלו מעירק דרך אירן לישראל. סא״ל (מיל) בצה״ל. חברת כנסת. דוברת עברית וערבית (יהודית-עירקית). אם לשלושה ילדים. ישראלית בלב ובנשמה. אשת מחקר הנגשת לבעיה בצורה שיטתית, עם הגיון בריא וראש חושב. כמובן שזהו רק קצה קצהו של הקרחון, וישנם דברים רבים נוספים. גם לה יש ״יועצת״ ו״דובר״ ויועץ פוליטי.״ יש לה חברים שהם עשירי עולם. ויש לה חברים שהם - כמוה - נלחמים עבור כולנו, מקדישים את זמנם, מרצם וממונם (שלרוב אין להם) לאותה מלחמה, כך שנוכל להשרד, כך שנדע עם מי ונגד מי אנחנו מתמודדים. אודה ואתוודה, תענוג היה לשמוע על אחמד טיבי ומעלליו. לא אלו נגד ישראל (עליהם אנחנו שומעים באופן קבוע, כה אוהב הוא להתנגח בארצו שלו), כי אם על אותה הזדמנות בה ביקש שביתו בירושלים יכלל בשטח ישראל (כשזו - אותה מדינת אפרטהייד ארורה שהוא נאלץ בלית ברירה לשרת בה כסגן יו״ר הכנסת - הקימה גדר חיץ בכדי למנוע מהטרור הפלשתיני לחדור ולבצע את זממו משך האינתיפאדה השנייה). גם על אנשי אום אל-פחם, להם הציעו שהגבול (של אותן ״שתי מדינות לשני עמים״) יכלול אותם במדינת ״פלשתין,״ שכן הם קוראים לעצמם ״פלשתינים״ ולא כפי שנהגו בעבר ״ישראלים-ערבים.״ ״חס וחלילה,״ התרעמו, ״איזה רעיון נלוז! הרשות מושחתת. אין בטוח רפואי. אין בטוח לאומי. בישראל, לעומת זאת מקבלים את כל ההטבות, וניתן לקלל את המדינה כמה שרק רוצים!״ גן עדן עלי אדמות. מסתכלים ערביי ישראל על ארץ ישראל ואומרים: ״זה שלנו! כזו ארץ טובה, ארץ זבת חלב ודבש.״ וֹהם אינם מדברים על יהודה ושומרון, כי אם על תל אביב וירושלים, על כל שעל ושעל מהנהר לים. הכל שלהם, לנו - כלום. אפילו את עיתון הארץ, אותו ד״ר ברקו קוראת מזה שלושים שנה, הזכירה. בנשימה אחת עם אל ג׳זירה ואל מנר (מבית היוצר של חיזבאללה). אחריהם היא עוקבת, קריאה לשעות הפנאי, ובעולם אוהבים לצטט דוקא את עיתון הארץ (בכל מה שנוגע לעוולות שישראל מבצעת). ד״ר ברקו מספרת על ראיונות עם ראשי החמס ואלו העומדים בראש שונאינו. אחד מהם אמר לה שהוא מעדיף שבנו ינשא ליהודיה מאשר לאישה מוסלמית שיעית, כה גדולה השנאה הפנימית בין הסונים לבין השיעים ("מלחמת סושי" היא קוראת להתנהגותם). המסר העיקרי של ד״ר ברקו הוא שהמערב מסרב לזהות את האויב בשמו ולהניחו על השולחן לפניו ולפנינו, כך שיהיה ברור לחלוטין במה אנחנו עוסקים. כתוצאה מכך, בעוד המערב מנסה לכאורה לחפות על המוסלמים החפים מפשע, הוא עושה בדיוק ההפך - שכן המוסלמים חשופים לסכנה גדולה עוד יותר, סכנת מוות אכזרי מיד אחיהם המוסלמים. קדפי, בעודו בחיים, אמר שארופה תיפול לידי המוסלמים כפרי בשל, ללא יריה אחת. כבר לפני עשר שנים אנסו ילדות באנגליה, והכל הושתק, הוסתר במסווה. היום אונסים בגלוי, בין אם זה בגרמניה או בארצות סקנדינביה, ואיש אינו פוצה פה. אז למה יוצאים להם בחורים ובחורות ארופאים לסוריה להצטרף לשורות דאעש? הבחורות שכן עבורם הגברים המזרחיים הם יותר ״גברים״ מאלו הארופאים (הנה לכם פרויד המודרני המקשר בין המציאות לבין סקס). והבחורים? הם יכולים לסוע, לרצוח ולאנוס, ליהנות ככל אוות נפשם, ואין שום עלות, הכל מותר, יכולים לעשות ככל חפצם. דם ואש ותמרות עשן. "תיירות ג׳יהאד" הוא השם שד״ר ברקו נתנה לתופעה זו, של הצטרפות לשורות האויב. אין כאן אנשים מבתים כושלים המחפשים כסף או הטבת תנאים. אלו אנשים עם היצרים הבסיסיים ביותר, החייתיים ביותר, שיוצאים לשחר לטרף, והדם מטריף את דעתם. הם בשלהם, ואצלנו פחד להגדיר מי הוא האויב, מה הוא האויב. יוצאים הארופאים בקריאה בראש חוצות ״אני פריז!״ ״אני בלגיה!״ (Je Suis Paris, Je Suis Belgique) אך אף פעם לא ״אני ישראל!״ הם מפספסים בגדול: שום דבר לא מסתיים עם או אצל היהודים. ראשית היהודים, אח״כ הנוצרים ואז המוסלמים. כל מוסלמי שאינו ״מוסלמי מספיק״ לטעם אחיו, אחת דינו. אזהרה נוספת נשמעת מפיה של ד״ר ברקו, ואולי זו תזכורת ולא אזהרה כלל. היא מזכירה לכל המוני השחורים בבתי הסוהר ברחבי ארה״ב הממירים דתם לאיסלאם, שהיו אלו המוסלמים (ערבים) שסחרו באבות אבותיהם כעבדים, והנה בימינו אנו, סוחרים הערבים בבני אדם - אלו לשפחות, אלו לסקס, הילדים גם וגם (לעבדות ולסקס). אין ערך לחיי אדם, כמו בעבר, כך בהווה. כך ממשיכה השיחה ומפליגה על מי מנוחות. ד״ר ברקו נוגעת פה ושם, כל מקום ברפרוף, ואני ממשיך את דבריה בעיני רוחי, כה ברורים הם עבורי, כה מדויק התאור. אנחנו קופצים מנושא לנושא, מערביי ישראל בכנסת הצועקים ״אפרטהייד!״ לערביי ישראל בשטח שכבר לא נאה להם להקרא ״ישראלים,״ שם חדש לקחו להם, אך מסרבים הם להפרד מכל הטוב אליו התרגלו בארץ היהודים. קופצים אנו מארופה, שם באופק, והתמודדותה (או חוסר התמודדותה) עם האיסלאם שהשתלט עליה, לאבחנה מדויקת, האם קיים הבדל ממשי בין צלחות הפטרי (ציוד מעבדה, כפי שהיו אצל אבי במעבדותיו בטכניון לפני כל כך הרבה שנים) - חיזבאללה, חמאס, האחים המוסלמים, דאעש, ושאר התצורות, השמות וראשי התיבות. מגיעים אנו לארה״ב, ודוקא כאן משאירה ד״ר ברקו את השטח לנו. נראה את הבנת הנושא, נראה אם בידינו עכשיו הכלים הנאותים לקרוא לדבר בשמו, לפני שנגרום לנזק עצום ורב - לנו, כיהודים, לנו, כארה״ב, ולנו כמערב. חוזרים אנו לישראל, ולמאמציה של ד״ר ברקו וחבריה בכנסת, הן כנגד אפליה-לשמה וצעדים אנטי-ישראלים של חברי הכנסת הערבים והן בחינוך ופקיחת עיניהם של חברי הפרלמנט האירופי. אני מרגיש כמו על גבי ספינת פאר, ונוח וטוב לי. יושב אני בניחותא, וצוות הספינה דואג לכל מחסורי, לכל משאלות נפשי: משקה צונן, מגש מתאבנים, מנה עיקרית. הקברניט שהצטרף אלינו על סיפון הנוסעים מצביע צפונה ודרומה, מזרחה ומערבה, מתאר ומספר, ואנו בולעים בשקיקה את דבריו, כה צמאים אנחנו. שם, רחוק, באופק, במקום שלא נוגע לנו ולא משפיע על הנוחות העכשווית ממנה אנחנו נהנים, מתנהלת מלחמה, מלחמת איתנים, אך לנו - הס מלהפריע! אנחנו - נהנים! שכחנו, לרגע קט, שגם ספינת השעשועים המפוארת עליה אנחנו נמצאים צריכה לעגון, בכדי להצטייד, וגם אנחנו בטווח טילים ופגיעות ישירות. טוב שלפחות הקברניט שלנו משך אחר צהריים זה בלוס אנג׳לס, מכיר ויועד, מזהיר ומתריע. כמה טוב היה לנפוש, ועכשיו, נינוחים ורעננים, עלינו לחזור ולהלחם, כל אחד בדלת אמותיו.