מעשה בבלעם

ב-1976 כתב יהושע סובול (כן הסובול ההוא) מחזה בשם קריזה ושיר שהוא ראה כאירוני. לימים הפך השיר לשיר פולחן בביצוע הסוחף של שלמה בר ולהקת הברירה הטבעית. תביאו שישה תביאו שבעה תביאו שמונה ילדים זאת לא בדיחה הארץ צריכה הרבה צעירים נחמדים תביאו תריסר ולמה לא חי תביאו עשרים ילדים אלוהים כבר ייתן הסעד גם כן כך כתב סובול ולא ידע שמוטב היותו כלכלן ולא מחזאי. המדינה המודרנית הריבונית קיבלה את כוחה הכמעט בלתי מוגבל (ובמדינות רבות -לא מוגבל) בעקבות האירוע המכונן של המאות האחרונות: שלום וסטפליה (1648). כל הכוחות העצומים שניסו לשדרג את האזרח וכוחו ביחס למדינה החל בנפוליון וכלה במהפכה הבולשביקית הביאו תוצאות חלקיות ביותר ולעיתים הרסניות. ייתכן שרק בימינו אנו ההתפתחות הטכנולוגית העצומה של הרשתות החברתיות, תביא לכרסום מהותי בכוחותיה של המדינה הריבונית-ימים יגידו. כוחה העצום של המדינה הריבונית הביא ל"הסכם" בין האדם ובין מדינתו -אני אתן את מרבית הכנסתי למיסוי, את ילדי לגיוס ואציית לשורה ארוכה של חוקים ותקנות ובתמורה תדאג המדינה בעיקר לחינוך, לדיור סביר, לשירותי רפואה ולהסדר שיאפשר קיום סביר לעת שכוחי יעזבני בין אם בגין מחלה או מצב בריאותי. העסקה החזיקה בצורה סבירה בעיקר במה שקרוי המדינות המפותחות בחציה השני של המאה ה-20. אולם אז נכנסו ל"מרק המכשפות" שני גורמים בלתי צפויים: התארכות תוחלת החיים בצורה משמעותית והגלולות המונעות או מפסיקות הריון. ניתק הקשר בין מין ולידה. בינתיים במקביל להתחזקות המדינה התרופפה המשפחה. גם הדת שנחלשה במרבית העולם המודרני תרמה להחלשת כוחה של המשפחה ובה בעת להקטנת הילודה. ועתה מתגלית האמת המרה העסקה כולה בפני פשיטת רגל רבתי. כל המדינות הריבוניות נמצאות בחובות בלתי סבירים בלשון המעטה, וכולן מנהלות מדיניות של תעלולים פיננסיים שאחריתם מי ישורנה ע"מ להמנע מנפילה מהצוק בזה הרגע. אם המדינה הריבונית על כל הנלווה לכך אמורה לשרוד הדבר ייתכן אך ורק אם תתקיים לידת ילדים במספרים התואמים את השינוי בתוחלת החיים, בניית סדר סוציו אקונומי חדש שביסודו הפיכת הילדים באמצעות השקעה מסיבית ומועדפת בחינוך לגורם יצרני ומועיל לחברה בעיקר זו בה נולדו. כל פתרון אחר נועד לכישלון לא רק בטווח הארוך כי אם בתוך שנים ספורות. ואנו, היכן אנו באים? על כך במאמר הבא.