פרופ'
אריה אלדד מ
מעריב עוסק בטורו השבועי באירוע מן השבוע האחרון, במהלכו כוחות ביטחון פלשתינים ניהלו מרדף במזרח ירושלים, טריטוריה שהיא עדיין בשליטת ישראל (גם אם מעבר לחומת ההפרדה), כל עוד לא הוחלט אחרת בהסכם זה או אחר.
אלדד סבור כי מדובר במחדל חמור, בין אם איזה חלמאי אי-שם למעלה, אישר לכוחות הביטחון הפלשתינים (שלשיטת אלדד הם טרוריסטים לכל דבר) לפעול, ובין אם הם פעלו בלא אישור; שכן אם פעלו באישור, הדבר אומר ישראל אינה מבינה ריבונות מדינית מהי, ומגלה את אותו ביטחון עיוור ברש"פ ובאש"פ, כפי שהיה בשנות התשעים המדממות, אז ערפאת "נלחם" בטרור, וישראל בראשות
יצחק רבין ז"ל סברה שטוב להטיל את העבודה על קבלן המשנה הזה ששמו הרש"פ, "בלי בג"ץ ובלי בצלם".
אלדד סבור כי זו שערורייה, שגם בממשלה הימנית ביותר בתולדות ישראל, יש לו הזדעזע מן ההפרה הבוטה הזו של הריבונות. הוא כותב:
"ריבונות היא עניין משפטי. היא הסמכות העליונה על אזור גאוגרפי מתוחם. היא היא המבדילה בין מדינה לבין כנופיה. גם קרטל סמים יכול לאכוף את שלטונו בכוח הזרוע על אזור מסוים. איך אין הוא הריבון בשטח, והמדינה שתילחם בו בכוח הזרוע נוהגת כחוק. היא מיישמת את ריבונותה.
אך מעבר להגדרה המשפטית, יותר ויותר ברור אצלנו כי ריבונות היא מצב תודעתי. מי שאינו חש ריבון, לא יהפוך לכזה רק בתוקף חוקי המדינה ששרטטה קווים על מפה והגדירה ריבונותה בחוק. מי שאינו חש עצמו כבעל בית בנחלתו, לא יועילו לו הרישומים בספר הטאבו".