ליברמן והחמאס - מילים כמו חול

עמוס הראל מהארץ בוחן את עמידתו של הדייר החדש (מוארך הפתיל, כך אומרים) בקומה ה-14 של משרד הביטחון, בהבטחות שלו (כזכור: "לחסל את איסמאיל הנייה בתוך 4 שעות"). הוא כותב: "ליברמן מאמין ביד חזקה יותר כלפי חמאס וצריך להדוף ביקורת בתקשורת ובזירה הפוליטית על כך שלא קיים את הבטחותיו מתקופת האופוזיציה לפגוע קשות בארגון. צה"ל ביקש לפגוע בנכסים מבצעיים מסוימים של חמאס ברצועה. מיעוט הנפגעים, והעובדה שלחמאס ישנה כעת אג'נדה פוליטית דחופה יותר (תקוותו לניצחון על פתח בבחירות המוניציפליות בשטחים ב–8 באוקטובר), אפשרו לארגון להכיל את הסיבוב הזה ולהימנע מתגובה לתגובה. אך ישראל תעמוד שוב למבחן בפעם הבאה שתשוגר רקטה לשטחה. תקיפה אווירית שתגרום לאבדות בנפש בצד הפלשתיני עשויה לדחוף את חמאס לתגובה חריפה ולשוב ולהעמיד את הגבול בסכנת הסלמה ממשית.". לטענת הראל, מערך היירוט של ישראל אינו שלם, ונדרשות עוד 3 כיפות ברזל, מעבר לעשר כיפות הברזל שכבר קיימות. הוא תוהה אם חסרונן של 3 כיפות-הברזל הוא הוא האתגר הביטחוני שאליו התייחס אהוד ברק, כשעקץ ברמיזא את בנימין נתניהו, או שמא, יש אתגר אחר? בהמשך טורו, עובר הראל לפרשת שחיתות במצ"ח. הפרשה הזו מורכבת וסבוכה, והיא שולחת בדרך זו או אחרות זרועות גם לפרשות אחרות: פרשת בועז הרפז/יואב גלנט, ופרשת החייל היורה אלאור אזריה. מומלץ לקרוא את הטור של הראל, ולהבין את עומק השחיתות במצ"ח.