תגובת חלק משרי הממשלה להחלטת בג"ץ לקבל - בסוף השבוע החולף (יום ה', 1.9.16) - עתירת תנועת
"שלום עכשיו" ומספר תושבים פלשתינים מעיירה אל-חאדר שליד גוש-עציון, תוך שהוא מורה להרוס, בתוך שנה וחצי, 17 מבנים במאחז נתיב האבות - ובייחוד תגובתו של שר החינוך,
נפתלי בנט, שצוטט כמי שאמר, כי גופי שמאל קיצוני מנצלים מערכת המשפט ככלי לכפיית מדיניות המיעוט על הרוב וכי בג"ץ מכרסם באמון הציבור בו - מצביעה על כך, כי אותם שרי ממשלה אינם יודעים, במקרה הטוב, תפקידו של בג"ץ מהו ובמקרה הרע, משימים הם עצמם כמי שאינם מבינים תפקידו האמיתי של בג"ץ.
כפי שדיווח איציק וולף ב-News1 התייחסה נשיאת בית המשפט העליון, השופטת
מרים נאור, לניסיונות המדינה להסדיר חוקיותם של המבנים שנבנו במקום והעירה כי לא בכך כדי לעכב מימוש צווי ההריסה. השופטת נאור קבעה, בפסק-הדין, כי: "ההליך הנוכחי עוסק במבנים אשר אין מחלוקת שנבנו בניגוד לדין. בשל כך, ננקטו בעניינם הליכי אכיפה והוצאו ביחס אליהם צווי הפסקת עבודה והריסה. אי-חוקיות זו עומדת על-כנה בין אם הקרקע פרטית ובין אם היא ציבורית".
בפסק-הדין הוסיפה השופטת, מרים נאור וכתבה, כי היא מתנגדת להיעתר לבקשת הדרג המדיני להימנע מהריסת המבנים. באופן מפורש דאגה נשיאת בית המשפט העליון, להדגיש בפסק-דינה, כי: "בכל הכבוד, לבקשת הדרג המדיני אין מעמד מיוחד בהליך השיפוטי. דין המדינה כדין בעלי דין אחרים. אין בבקשת הדרג המדיני כדי להכשיר אי-חוקיות מתמשכת והפרת ההתחייבויות שניתנו במסגרת ההליך השיפוטי". עוד נכתב בפסק-דין זה, כי יש לזכור כי המדובר בדיון העוסק בחובתן של הרשויות לאכוף דיני התכנון והבנייה. לכן ראתה לנכון השופטת, מרים נאור לקבוע עוד בפסק- דינה, כי: "במסגרת זו, ככלל, שיקולים מדיניים אינם מן העניין, כמו-גם, כי: "חובתו של המפקד הצבאי היא לפעול באופן שוויוני וסביר לאכיפת דיני התכנון והבנייה".
אין כל ספק שהוא, הן לאור ניסיון העבר והן מן ההיבט הסטטיסטי והעובדתי, כאחד כי, כדבר שבשגרה, למעט במקרים חריגים ביותר, פוסק בג"ץ נגד מוסדות השלטון,
לבקשתו של המיעוטהעותר אליו ומבקש סעד משפטי, שימנע עשיית מעשים בלתי חוקיים,לכאורה, וכי ימנע שרירות ליבו
וניצול כוחו של הרוב כלפיו. זה הוא בעצם תפקידו של בג"ץ, זו תמצית פעולתו ועשייתו
ולצורך כך קיים בג"ץ כדי להגן על המיעוט מפני שרירות ליבו של הרוב כלפיו.
בג"ץ אינו מצוי במעמד של שווה ערך לכנסת ישראל וגם/או במעמד שווה ערך לממשלת ישראל, אלא הוא קיים, מכוח עיקרון הפרדת שלוש הרשויות, הנהוג ומקובל במדינת ישראל, מאז הקמתה. כל סטודנט בשנתו הראשונה בפקולטות למשפטים, מדע המדינה, יחסים בינלאומיים ועוד, מתוודע - בשנה הראשונה ללימודיו - לשמו של שארל לואי דה סקונדה, ברון לה ברד ומונטסקייה. אם זיכרונו של סטודנט כזה בוגד בו והוא אינו זוכר שם זה, הרי אין ספק שהוא מודע לעקרון הפרדת הרשויות שקבע פילוסוף צרפתי זה. מונטסקייה פירט שיטות הממשל הקיימות, תוך העדפת הרפובליקה וחלוקת הרשויות הקיימות בממשל דמוקרטי, לרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת.
במדינת ישראל
מהווה הכנסת מה שקרוי "הרשות המחוקקת" ו-120 חבריה נבחרים בבחירות המתקיימות, מכוח הוראות חוק אחת לארבע שנים (אם כי לא תמיד, בהכרח). לפי שיטת הממשל הנהוגה בישראל, מוקמת ממשלה, שהינה "הרשות המבצעת", המורכבת (לרוב) מרוב מפלגות הכנסת, כאשר נציגיהם - אם המדובר בחברי-כנסת ואם המדובר במי שלא נבחרו לכנסת ישראל - משמשים כשרי הממשלה. בראש הממשלה עומד מי שרוב המפלגות המליצו בפני נשיא המדינה, כי יוטל עליו להרכיב הממשלה, כאשר בדרך כלל מדובר בראש המפלגה הגדולה ביותר בכנסת.
להבדיל מהרשות המחוקקת והרשות המבצעת
שהינם גופים פוליטיים במהותם, הרי ציבור השופטים והשופטות בישראל, הנמנים על "הרשות השיפוטית", אינם נבחרים בבחירות פוליטיות. לציבור השופטות והשופטים בישראל, אין כל קשר ושיוך פוליטי (לפחות גלוי) למפלגה פוליטית, זו או אחרת. הם אמורים לפסוק -
והם אף פוסקים ללא כל זיקה לדעה פוליטית, זו או אחרת. שופטים פועלים לפי הוראות החוק החרות - והוראות חוק חרות זה, בלבד.
עקרון הפרדת שלוש הרשויות התקבל בישראל, זה מכבר, כחלק בלתי נפרד מהחוק החרות הנוהג והשולט בישראל, מכוח פסיקתו של בית המשפט העליון, שקבע זאת - ברורות ומפורשות - בשורה של פסקי-דין שיצאו מלפניו.
בפסק- הדין שניתן, על-ידי בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, במסגרת בג"ץ 910/86
יהודה רסלר נ' שר הביטחון, קבע נשיא בית המשפט העליון, לשעבר, השופט,
מאיר שמגר, דברים בעניין הפרדת הרשויות השונות בישראל, זו מזו, בזו הלשון:
"הפרדת הרשויות נוצרה כדי ליצור איזון בין הרשויות, שכן רק בדרך זו, דהיינו על-ידי מניעת ריכוז היתר של הכוח באופן בלעדי בידי רשות אחת, מובטחת הדמוקרטיה ונשמרת חרותם של הפרט ושל הכלל. לשון אחר, הביזור השיטתי והקונספטואלי של הסמכויות בין הרשויות, תוך השלטת עקרונות חוקתיים בדבר פיקוח ובקרה הדדיים, וקביעתם למטרה זו של קשרים וגשרים בין הרשויות השונות, הם שיצרו את הבסיס בעל המרכיבים המשולבים החובקים את כל זרועות השלטון. כך נוצרת מקבילית הכוחות, המקימה ומייצבת את האיזון, שהוא תנאי לקיום החרות ולקיום תקינות הממשל על כל זרועותיו".
מן הראוי ששרי ממשלת ישראל, המותחים חדשים לבקרים ביקורת (ולרוב, בלתי מוצדקת) על בג"ץ ישננו על לוח ליבם, בוקר וערב, ערב ובוקר, עקרון הפרדת שלוש הרשויות הנוהג וחל במדינת ישראל, קודם שישתלחו הם בבג"ץ ויפגעו בכוחו ובדימוי השיפוטי והמוסרי, גם יחד - ושלא לצורך.
