בעת המשבר הכלכלי הגדול שפרץ בשנות השלושים של המאה הקודמת תורת מדע הכלכלה לא הייתה ערוכה לתת תשובה למצב.בעוד העולם נכנס לשפל כלכלי קרי דפלציה הגיבו הרשויות בהעלאת רבית בה בשעה שהפעולה המתבקשת הייתה הורדת ריבית. במילים אחרות עקב מיתון ודפלציה הריבית הריאלית עולה ויש להורידה במקום זאת בוצעה פעולה הפוכה שהחמירה את המשבר. במשבר 2008 בראש הפד האמריקני כיהן בן
ברננקי שהקדיש את הקרירה האקדמאית שלו לחקר משבר שנות השלושים והוא ידע שיש "לשפוך כסף" ולהוריד רבית בצורה דרסטית וכך נעשה ואכן הפעולה הועילה. ברננקי כנראה לא פיתח מודל המצביע על קצב רצוי של הורדת הרביות.כך הגענו למצב של רבית כמעט אפסית.
תחת לחץ הארועים וללא תורה מתאימה הגענו לריבית אף שלילית במספר כלכלות. טבע, לדוגמה, הנפיקה אג"ח בפרנקים שוויצריים ל-10 שנים הנושאות רבית של 1% . ברור שמכשיר הורדת הריבית מיצה את עצמו. ריבית שלילית על הלוואות היא אבסורדית. קשה לדמיין מצב שלווה יחזיר בסוף התקופה פחות מהסכום שלווה. בנוסף לכך נגרם נזק מצטבר לחוסכים ובעיקר לחסכון לפנסיה.רבית שלילית תגרום לכך שאנשים יעדיפו להחזיק מזומן כדי להמנע מתשלום עמלה על פקדונות.יש לכך השלכות כלכליות חמורות.
בשבוע שעבר רחשו השווקים וגילו עצבנות תוך המתנה למוצא פיה של נגידת הפד האמריקני. מה אומר סגנה
סטנלי פישר המצדד בהעלאת רבית? וכשפורסמו נתוני התעסוקה המאכזבים חגג השוק מאחר שידע שהעלאת הריבית נדחית. בכלל כלכלנים מעריכים שאנחנו רחוקים מיציאה מעידן הרביות הנמוכות.
תחמושת הריבית
הנגידה ממשיכה את טעות קודמיה. ברור לכל שמדובר בהעלאה של 0.25% או הימנעות מהעלאה. בולטת כאן חולשת התיאורטיקנים שחסרים את תחושת דופק השוק. הכיוון של הריבית ידוע השאילה היא בכמה. מה היה מונע הכרזה של העלאת רבית בגובה 0.05% בלבד דבר שהיה מאותת לשוק את המגמה אך נותן לו להירגע עד ההעלאה הבאה. אם ברננקי לא היה מוריד ריביות בצורה כה דרסטית לא היה משאיר את הפד ואיתו את כל העולם ללא תחמושת הריבית. התרופה ידועה אך לא ידוע מה המינון. הדבר דומה למתן טפול אגרסיבי מידי לחולה.
המשבר של 2008 תפס את כלכלות רוב המדינות במצב יחס חוב-תוצר גרוע כך שהמדיניות הפיסקלית המשלימה שצריכה להרחיב את הכלכלה נמנעה. המסקנות צריכות להיות שעל הממשלות לעשות כל מאמץ עם היציאה מהשפל הנוכחי ולהקטין את היחס חוב תוצר כדי לאפשר מקום למדיניות מרחיבה במשבר הבא. אוסטרליה ושבדיה הן דוגמה לכלכלות שהיו ערוכות למשבר ולא נאלצו להגיע לרבית אפסית. זאת בצד שינויי ריבית מינוריים למעלה ולמטה. כלכלה אינה אוהבת זעזועים אלא שינויים על מי מנוחות.
כל האמור יפה גם לגבי המשק הישראלי. כשנגיע להעלאות ריבית יש לבצען בעדינות וברגישות. למזלנו יחס החוב תוצר של ישראל הוא נוח ונע בסביבות 62%. כשהמצב יתאפשר יש להמשיך ולהורידו לרמה של כ-30%. או אז בעת משבר תתאפשר פעולה משולבת של מדיניות פיסקלית והרחבה מוניטרית. המודל הקיינסיאני יוכיח את עצמו.
