הדואר לא בא היום. סביר להניח שהוא גם לא יבוא מחר. הסיבה, על קוצו של יוד, היא זו: הצבי הפך לצב. נגרעה ממנו אות אחת. הוא מסורבל, אטי, גמלוני. הוא לא יעיל בעליל.
שלושה מכתבים שלחתי בחודש האחרון בנוהל מהיר שמכונה "דואר 24". אף לא אחד מהם הגיע ליעדו בחלוף יממה אחת. הראשון הגיע כעבור חמישה ימים. השני - לאחר שבוע. השלישי טרם הגיע ליעדו, שמונה ימים לאחר ששלחתי אותו.
בשנה האחרונה הגיעו אליי לא מעט (בלשון המעטה) מכתבים, שבועיים ויותר לאחר שנשלחו. אין לכך הצדקה. אין לכך סיבה. כל הסבר ייקרא כתירוץ. חוסר היעילות המשווע והמקומם של רשות הדואר מעלה, מחדד ומחריף את הצורך בהקמתה של רשות נוספת, חלופית, למשלוח ולקבלת דברי דואר. רשות רזה, שרירית, מהירה, בעלת מחויבות בלתי מתפשרת ללקוחותיה. רשות יעילה ותכליתית.
הספירה לאחור זה מכבר צבי ישראל מקרטע ומדדה. אולי לא נקעו רגליו, סתם תש כוחו? אבל זה מכבר פקעה סבלנותם של רבים מהנזקקים לשירותי הדואר אשר נקעה נפשם מהאופן שבו הם מסופקים, על-פי רוב באיחור ניכר.
מתחם הדואר הוא מקום שבו פוקעת סבלנותם של רבים מהממתינים, אשר על סף כניסתם אל סניף הדואר הם יודעים וחשים כי הספירה לאחור, שתארך עד לאין קץ, תדרוש מהם למצות את כל כושר האיפוק וההבלגה, כדי לא להתפרץ על מי מהיושבים והיושבות מאחורי האשנבים, שהם, כמובן, "לא אשמים".
כאשר הדואר גובה ממני תשלום נוסף - סביר! - כדי שהוא יעביר את מכתבי לתעודתו בתוך 24 שעות (זו מהות השירות ומבחינתי זו הבטחה, שטבעי לצפות לקיומה) והוא אינו עושה זאת פעם אחר פעם אחר פעם (ועוד הפעמים נטויות), הוא מפר את האמון שלי בו. הוא לא עומד במלתו. הוא לא מקיים את הבטחתו. הוא מנצל אותי.
אני לא דורש את כספי חזרה. אני דורש תמורתו שירות שמגיע לי כלקוח בתוך זמן קצר, סביר, ודאי אם וכאשר אני משלם סכום נוסף, כדי להאיץ את הגעתו של המכתב ליעדו בתוך 24 שעות.