למי שייכים הכותל המערבי והרחבה שלפניו?

גל האבנים הזה, שאנשים נצמדים אליו בחרדת קודש - ואחרים אינם מעזים לגעת בו, מפאת קדושה יתרה שמייחסים הם לו שהינו המערבי, מבין כלל הכתלים שהקיפו, בשעתו, הר-הבית ואינו הכותל המערבי של בית-המקדש עצמו, אינו מפסיק לעורר מחלוקת, כאשר כל זרם יהודי-דתי (אורתודוכסי, קונסרבטיבי, רפורמי ועוד) מבקש ליטול לו חלק הימנו ואם לא ממנו, לפחות להקצות לו מקום תפילה, בקרבתו, לו ולשותפים לו לאמונתו הדתית. כמפורט ב"ויקיפדיה", הרי הכותל המערבי נבנה כחלק מסדרת שיפוץ מקיפה ביותר שיזם המלך הורדוס בהר-הבית במאה הראשונה לפני הספירה. עד ימיו של הורדוס היה הר-הבית קטן למדי, והשתרע על שטחו הטבעי של הר המוריה. הורדוס הרחיב את המתחם אל הגאיות וההרים המקיפים את ההר. כדי לתמוך ברחבה הגדולה, ששוליה תוכננו להיות מעל פני הקרקע, הורדוס הקים ארבעה קירות תמך עצומים שבחלל בינם להר בנה קשתות וקמרונות. הכותל המערבי, הינו הארוך ביותר ואורכו כ-488 מטרים. גובהו המקורי הגיע לכ-30 מטרים מעל מפלס הרחוב של ימי הבית השני. בניגוד לדעות רווחות ובלתי מבוססות, הרי להבדיל מקדושת בית-המקדש, אין כל קדושה לכותל המערבי, בפני עצמו. קיימת אמונה מסורתית, לפיה: "מעולם לא זזה שכינה מכותל המערבי של בית המקדש", אולם האגדה המובאת במדרש, הקובעת כי הכותל המערבי הינו הכותל היחידי שלא חרב, מתייחסת לכותלו של בית המקדש, ולא לכותל המערבי של הר-הבית, שהינו הכותל המערבי של ימינו אנו. הפיכתו של הכותל המערבי במהלך השנים כמקום תפילה מרכזי ובעל חשיבות רבה, הביא לכך שיהודים רבים שימוש במדרש זה, אולם כל זאת, אך ורק כמשל וכדרך לתאר מידת חשיבותו של הכותל המערבי. למי ששכחו תיאור העובדות כהוויתן נזכיר, כי למורת רוחם של הזרמים האורתודוכסים ביהדות, הרי בחודש ינואר השנה, קיבלה הממשלה, החלטה עקרונית, לפיה יוכלו לראשונה בתולדות המדינה - הזרמים הדתיים הלא אורתודוכסיים, להתפלל, במקום מיוחד, ברחבת הכותל שהוקצה להם. מתברר ומסתבר, כי לא הכל כל כך פשוט והתנגדותם של הזרמים הדתיים האורתודוכסיים, בישראל, מונעת מנשות הכותל והזרמים הדתיים הבלתי אורתודוכסיים, דוגמת הקונסרבטיבים והרפורמים, מלממש זכותם להתפלל, במקום שהוקצה להם ברחבת הכותל. כפי שמדווח, העיתונאי, איתמר לוין (NEWS 1, מתאריך 12.9.2016), הרי אתמול בעת הדיון בבג"ץ בעתירתם של המרכז הרפורמי לדת ומדינה, נשות הכותל ועוד ששה עותרים נוספים, הביעו שלושת השופטים שישבו בהרכב לדיון בעתירה זו (נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור, המשנה לה, השופט אליקים רובינשטיין והשופט, חנן מלצר), מורת רוחם מהתנהלותה של הממשלה, בכך שאין היא מיישמת החלטתה מחודש ינואר השנה ובכך שאין מאפשרים לקונסרבטיבים, לרפורמים ולשאר הזרמים הבלתי אורתודוכסים, להתפלל ברחבת הכותל, במקום שהוקצה לשם כך. כעולה מכתבתו של איתמר לוין, הרי השופטים השמיעו באזני נציג המדינה בבג"ץ, עו"ד נחי בן אור, אמירות קשות וביקורתיות, באשר להתנהלותה של הממשלה בסוגיה זו. כך למשל, אמרה נשיאת בית המשפט העליון, השופטת, מרים נאור, בדיון זה, הדברים הבאים: " הממשלה מצפה מבית המשפט העליון להוציא עבורה את הערמונים מן האש בסוגיית הכותל המערבי". בתגובה לדברי נציג המדינה, לפיהם יש גורמים המתנגדים למתווה שהחליטה עליו הממשלה, דוגמת הרבנות הראשית, הגיב המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, השופט, אליקים רובינשטיין ואמר: " אותם גורמים שקודם הסכימו? פשוט לא יאומן, ועוד המדינה מגנה על זה". חריפות הדברים ניכרה בהמשך הדיון בבג"ץ, בו אמרה נשיאת בית המשפט העליון, כי: "אתם מצפים כי אנו נוציא את הערמונים מן האש", תוך שהוסיפה ואמרה, כי:: "הבעיה האמיתית היא, מה קורה בכותל המערבי? פה הדברים נסחבים עד בלי קץ ועד בלי גבול. אני תחת הרושם כי במקרה זה מצפים מאיתנו להוציא את הערמונים מהאש. זה למעשה תפקידה של הממשלה. זה דבר שצריך לעלות לדרג המתאים כי מדובר בכותל המערבי. דברים לא זזים". עיון בפרוטוקול הדיון מלמד, כי הרכב השופטים היה נחרץ בביקורתו כלפי התנהלות הממשלה באי יישום החלטתה, כאשר לעניין זה הוסיף המשנה לנשיאה, השופט, אליקים רובינשטיין ואמר: "כדי שאפשר יהיה לעמוד בלוח הזמנים, צריך לגמור את העניין אחרת זה יימשך עד אין קץ כפי שאמרה חברתי הנשיאה אנו נצטרך להוציא הערמונים מהאש". בג"ץ הודיע בלשון ברורה, תקיפה ושאינה משתמעת לשתי פנים - לאחר שהורה לעותרים לתקן עתירתם ולהתאימה למציאות העובדתית הקיימת, לאור חלוף הזמן מאז הגשת העתירה, בשנת 2013 ושינוי הנסיבות, כי הוא שוקל לקבל העתירה שהוגשה נגד הממשלה ולהוציא צו מוחלט שיאפשר לנשות הכותל ולזרמים הדתיים הבלתי אורתודוכסיים, דוגמת הקונסרבטיבים והרפורמים, להתפלל ברחבת הכותל המערבי, במקום שהוקצה להם, לשם כך. בהדבק דברים זה, אם כי בנפרד מעניינם הפרטיקולרי של העותרים, בסוגיית חופש הפולחן והתפילה, ברחבת הר-הבית, לנשים ולזרמים דתיים בלתי אורתודוכסיים, דוגמת הקונסרבטיבים והרפורמים, עולה שאלת הבעלות וניכוס המקומות הקדושים, אותם מנכסים - ללא כל צידוק ולא כל בסיס חוקי שהוא - הזרמים הדתיים אורתודוכסים לעצמם. המקומות הקדושים, מהווים חלק בלתי נפרד מהמרחב הציבורי, וככאלה שייכים הם לכלל הציבור ולא רק לזרמים הדתיים האורתודוכסים. הגיע הזמן שהזרמים הדתיים האורתודוכסים יבינו, שהם אינם המדינה וכי המקומות הקדושים ליהדות, אינם שייכים, אך ורק להם. ככל שיגזימו הם בתביעות ה"בעלות" הציבוריות הנטענות על ידם, כך ימאיסו וישניאו עצמם על הציבור. בישראל של שנת 2016 אין מקום ואין תחולה למונופול היהודי-דתי-אורתודוכסי, שנהנה ממנו זרם זה - ושלא בצדק - בשנותיה הראשונות של המדינה, עד שקמו בישראל זרמים יהודים-דתיים, בלתי אורתודוכסים, בעליל.