מוזאון הנגב לאמנות בבאר-שבע מארח בימים אלה בין כתליו תערוכת-ציורים יוצאת-דופן בנוף התערוכות המקובל בארץ. הדברים אמורים בתערוכה רב-דורית, הנושאת את השם "מחנה ציור 2016", שהוזמנו להשתתף בה 120אמנים ישראלים מוכשרים, ותיקים לצד צעירים - בני דורות שונים ובעלי קשת רחבה של גילים.
שמותיהם של האמנים אינם חדשים לקהל הרחב ונמנים עימם ותיקי האמנות הישראלית, כמו דני קרוון, דב אור נר, אבנר כץ, שמעון אבני, אוסבלדו רוזנברג, צבי טולקובסקי, מיכל נאמן, רחל שביט ואסד עדי, המובילים, למעשה, חמישה דורות של קהילת אמנים עצמאית. בין המוצגים בתערוכה ניתן גם למצוא יצירות של אמנים שכבר אינם בין החיים, כמו גדעון גכטמן, פמלה לוי ורפי לביא.
אוצר התערוכה, וללא ספק גם הרוח החיה שלה, הוא האמן דוד וקשטיין, המייחס חשיבות עליונה לחידודו של השיח המקצועי על תפקידו ועל משמעותו של מעשה האמנות בציור של היום. כחלק מתחושתו הבלתי-שגרתית את תהליך האוצרות - נוהג וקשטיין לתלות את היצירות האמנותיות בתערוכות שלו ללא שום היררכיה או העדפה של יצירה אחת על פני רעותה.
חופש מלא
בתוך כך מן הראוי לציין שוקשטיין נטל על כתפיו מעמסה לא קלה, כאשר שבועיים לפני פתיחת התערוכה נתבקשו על-ידיו האמנים המשתתפים לשתף בה את פרי-יצירתם ממחצית השנה האחרונה, כשגודל כל תמונה שלהם אינו עולה על 80X80 ס"מ. הגדלה זו נועדה מלכתחילה לאפשר את השתתפותם של אמנים רבים ככל האפשר.
לתערוכה אומנם לא נקבע נושא מוגדר, אך זה, מסתבר, התגבש, בסופו של דבר, בשיחות שקיימו האמנים עם וקשטיין, תוך שימת הדגש על האותנטיות והכנות של הביטוי האמנותי. למותר לציין שלאמנים ניתן חופש מלא לייצג את עצמם ואת יצירתם באופנים, בטכניקות ובחומרים שונים.
