האם מתקרבת שעת האמת?
התקשורת ואלה העושים אותה, כבר החלו שוב לנפנף בחרב חדשה ומתהפכת:
ישראל היום היא אבוי, מדינה ללא גבולות. אין עוד מדינה כמותה בעולם. שומו שמיים! יש מהר לתקן מצב זה. ומהו המצב הלקוי? לכל המדינות "הנורמליות" יש גבולות, לישראל אין. זהו מצב א-נורמלי. הוא יוצר הרגשה שאנחנו שואפים להתפשטות...
ואני תוהה. האומנם? והרי יש מדינות המקיימות, כדרך חיים, משטר קבוע של סכסוך גבולות עם שכנותיהן. הפרקטיקה היא היא שמקבעת אותם, סופית. לא שום דבר אחר. לפעמים, כאשר השכנה חזקה דייה, יש מחיר גבוה למצב זה ומתפתח "סיפוח זוחל" בין הנתבעת לבין שכנתה החזקה. כך למשל מאופיינים יחסי רוסיה -אוקראינה בהפניית תובענות קבועה מצד הרוסים כלפי אוקראינה. "הבו לנו חבלי ארץ אוקראיניים. רוב התושבים שם הם ממוצא רוסי", אנו שומעים לעיתים קרובות. באחרונה אף קרע פוטין שטחים משכנתו כאשר כבשו הרוסים את חצי האי קרים. האו"ם השמיע ציוץ, שכלפי רוסיה הוא יהיה תמיד רפה. הושתו סנקציות על רוסיה (היא מצפצפת). הפרקטיקה היא שקובעת. ועולם כמנהגו נוהג.
לסינים תביעות לסיפוח איים באוקיינוס השקט, כ-200 ק"מ בים, מדרום מזרח סין. כבר ברור כי אף מדינה לא מערערת באמת על הנוכחות הסינית באיים אלה, אומנם יפן צורחת ככרוכיה, ואפשר להבין אותה. היא הנפגעת העיקרית מהתיאבון הסיני. אבל סין בשלה. בחלק מהאיים הללו כבר החלה סין לבנות מתקנים צבאיים שונים, נמלים שדות תעופה וכו'. העולם צועק? שיצעק עד מחר. הפרקטיקה היא שקובעת. סין בשלה ואיך לא? ממשיכה לצפצף...
בסיום מלחמת העולם השנייה השתלטה רוסיה אז עדיין בריה"מ, על מספר איים בצפון יפן. היא עדיין שם. המערב תומך ביפן ודורש שיחזירו לה את האיים השייכים לה. שידרוש. הפרקטיקה היא שקובעת.
ארגנטינה השתלטה ב-1982 על איי פוקלנד. אף כבשה אותם לכמה שבועות מידי בריטניה. הזכויות של הבריטים לא נקבעו על-ידי התנ"ך. הבריטים צריכים את איי פוקלנד כמו קוץ בתחת. אבל מיס מרגרט תאצ'ר לא רצתה לוותר. הבריטים נלחמו על איים הרחוקים מבריטניה 10.000 ק"מ, ועל כבודם הנרמס, וניצחו במחיר דמיוני של 260 איש, ו- 777 פצועים. גבול הקונדומיניון הבריטי חזר לכלול את האיים, אבל ברור לכל העולם כי זהו גבול זמני בלבד, ובכ"ז הוא שריר וקיים. הפרקטיקה היא שקובעת.
ואכן הפרקטיקה גם כאן, בגבולות, הצרים והמגוחכים שלנו ("גבולות אושוויץ", כהגדרתו הנצחית של
אבא אבן זוכרים?) היא שתקבע, רק תורידו לנו מעל צווארנו את השמאל, שעשתונותיו אבדו מזמן, ואת הבג"ץ. כן הבג"ץ שגם עשתונותיו שלו אבדו.
ועדת חקירה - מתווה הגז
מה פתאום אתה מוציא מנדנה את הסוגיה הזו, עכשיו? יאמרו לי. ובכן באוקטובר, עוד מעט, ידון העליון בתיקונים שהכניסה הממשלה למתווה הקודם. ואני אומר די! כבר הוברר למעלה מכל ספק, כי הנושא הזה נוגע לבריאותם של מאות אלפים. אבל יותר מכך. אני סבור שעל גורמי הקואליציה בכנסת ובממשלה להקים ועדת חקירה, לבירור התנהלות האופוזיציה, העמותות המתוקצבות-חו"ל וחלק מהגורמים ה"ירוקים". שעשו יד אחת בפרשת מתווה הגז, השחורה משחור ומאפר פחם.
עם ובמקביל למאבק הסוער שליווה את הדיון הציבורי בפרשת המתווה, נולד, כביכול יש מאין, אד הוק, מחנה חדש, בעל אופי אנרכיסטי - שמאלני, שכל מטרתו הייתה למנוע את יישומו של המתווה, אך למעשה פעל על-מנת להפקיע אותו מסמכותה של ממשלת ישראל.
אליהם, (באופן מצער במיוחד), נוספה האיצטלה שפרש ביהמ"ש העליון על המחנה הזה בעצם הסכמתו להחיל את סמכותו על דיון, שאמור להיות מונח על שולחן הממשלה בלבד.
כך הותנעה תנועה גדולה שתודלקה על-ידי התקשורת, גורמי אופוזיציה, ויש טוענים גם גורמים עלומים בעמותות השמאל השונות, שמטרתן הייתה אחת: למנוע מממשלתו של נתניהו ומנתניהו עצמו, ולו גם במחיר של נזקים כבדים לציבור, הישג שיתווסף על זה שהשיג בבחירות האחרונות. למעשה השאלה שהייתה ביסוד הוויכוח הגועש, המשילות של ממשלת ישראל. זו הנוכחית וזו של הבאות אחריה. האינטרס הכולל והמשותף, היה הרצון לפעול קודם כל נגד עצם סמכותה של הממשלה. שאלות מרכזיות כגון אופן תפקודה של אופוזיציה אחראית ונאמנה לייעודה, כגון בריאות הציבור, לא נדונו כלל. התפיסה הגורסת כי בעצם בחירתם לכנסת נטלו חברי הכנסת מטעם האופוזיציה, על עצמם את החובה לנהוג על-פי כללים של אחריות ציבורית כלפי שלומו ובריאותו של הציבור, ולא לנהוג כאילו הם בבחינת הפקר, הייתה בחזקת עורבא פרח...
בשל דחיית המתווה וליתר דיוק החלטת הבג"ץ על השלמתו בפרטים מסוימים, נגזר דינו של ציבור גדול להמשיך ולסבול מבריאות פגומה ואף לאבד חיים. כלי הביצוע היו סיסמאות דמגוגיות, טיעון חוזר ונשנה בדבר שלילת כספים מתושבי המדינה (שהתברר כקשקוש מוחלט. כדברי הבל). ובעיקר שימוש בוטה בתקשורת לצורך יצירת אווירה של מיני מהפך ואף לינץ' ציבורי באנשי ציבור ובראש הממשלה. נזכיר כאן שהיו שרים שסרבו לתת יד לתהליכים הקשורים באישור המתווה. דוגמת
משה כחלון ו
אריה דרעי, ואין ספק כי האווירה שנוצרה, ופחדים שהיא עוררה, עשתה, גם במקרה זה את שלה.
הנתונים, החדשים יחסית, הנוגעים לשימוש בפחם, (ואין תחליף זולתו לשימוש בגז נוזלי), מצביעים על פגיעות חמורות בבריאות של ציבור ענק החשוף לפעילותן של הארובות הפולטות אפר פחם שרוף. ציבור זה היה הקרבן ש"תרם" מספר בלתי נתפס של כ-200 פטירות בשנה, וכן חבלות בריאותיות נוספות (תסמונת "הראש הקטן").
על הוועדה המוצעת יוטל לברר אם גורמים זרים פעלו
במימון חוץ לערער מזווית נוספת את יכולת המשילות של הממשלה. אם גורמים כאלה שעניינם איננו בטובת המדינה, שותפו בקמפיין האגרסיבי באופן יוצא דופן, שניהלה האופוזיציה, כולל הטלת דופי בשרי הממשלה על תמיכתם במתווה. יש לציין כי במתווה הנוכחי תמכו בין היתר גם אנשי תקשורת בכירים דוגמת
נחמיה שטרסלר,
סבר פלוצקר ועוד, אולם התקשורת בכללה פעלה נגד המתווה דווקא בשתיקתה.
ועדת חקירה זו נחוצה עד מאד, משום שלא ניתן להשלים עם מצב שלפיו האופוזיציה משוחררת מכל התחייבות לשלום הציבור, לבריאותו וגם להתנהלותה התקינה של המדינה בנושאים אלה. ויפה שעה אחת קודם.
