עוזי דיין מסנדל את אליאור אזריה

נחום ברנע מידיעות אחרונות מקדיש את טורו האחרון ב"מוסף לשבת", לסיכום ביניים של הסכסוך הישראלי פלשתיני, ולתמונת מצב שלו נכון לשנת 2016. ברנע רואה במה שעוד לא ברור אם לכנותו "האינתיפאדה השלישית", אינתיפאדה של יאוש: הסכינאים אינם רוצים למות למען פלשתין. הם פשוט רוצים למות, מרוב יאוש, והם מבקשים שמלאכתם תיעשה בידי אחרים (חיילי צה"ל במחסומים). את המשך טורו מקדיש ברנע לעמונה: לטענתו, הטיעון של העותרים, כאילו יש לפנות את המתנחלים היהודיים בעמונה, משום שהאדמות הן בבעלות פרטית של פלשתינים, הוא חרב פיפיות, וחיבוק דוב משפטי; לטענת ברנע, מכלל לאו אתה למד על הן, או במילים אחרות: אם אסור להשתלט על קרקע פרטית בבעלות פלשתינית, סימן שמותר להשתלט על קרקע שהמדינה הפקיעה בגדה המערבית, או על שטח צבאי, או במילים אחרות, כל התירוצים, למעט "קרקע פרטית פלשתינית" כשרים. לטענת ברנע, הטיעון של העותרים מכשיר את שרץ ההתנחלויות והכיבוש, כך משתמע מדבריו. גם עוזי דיין, לשיטתו של ברנע, בא לברך את אלאור אזריה ומצא מקלל: ברגע שדיין הציג את הירי של אזריה כאידיאולוגיה רצויה, הוא מאלץ את התביעה הצבאית ללכת עד הסוף, להרשיע, ולא להגיע להסדר גישור, רק בכדי להראות שהצבא הוא צבא מסודר של מדינת חוק דמוקרטית, ולא כנופיה.