הצו של ביאליק – לשמור על גנזי הספרות
|
|
ביאליק היה בעל החזון, אך אל נשכח את התפקיד, שמילא הסופר אשר ברש בהקמת המכון. הוא מימש את החזון. כבודו של ביאליק יישאר לעד כהוגה הרעיון, כחלוץ תרבותי. איסוף גנזי היצירות והקמת אגודת הסופרים העברים הלכו זה בצד זה – וח"נ ביאליק ראה בכך כלים שלובים. כך אמר בכינוס היסוד של אגודת הסופרים העברים בניסן תרפ"ז:
"העם העברי צריך להרגיש את יד הספרות הזאת ואת השפעתה על העם העברי...אנו רוצים שירגיש אותנו, העם העברי, שנחיה בו כעסיס בתוך הפרי, ולכל נקודה ותא מהווייתו תחדור הספרות העברית ותשפיע על מהלך הרגשתו, על מהלך חייו".
הצו לדורנו ברור כשמש: עלינו להפנים את ההכרח לשמור על גנזי הספרות, ההכרח לשמור על מקורות החיים של האומה. אלה עמוד האש ועמוד הענן, שיֵלכו לפני המחנה. באותו נאום של ביאליק בשנת תרפ"ז בפני ועידת הסופרים השנתית – ראה המשורר הלאומי קשר בין גנזי העבר לבין הכוחות החדשים של הספרות העברית, בין הקציר לבין האסיף, וכך אמר:
"בשעה זו, אחרי הקציר הזה, עדיין קָמה מלֵאה עומדת בשדו-תינו...אני מדבר על אותו הדור הצעיר.... אשר פרחו ושגשגו לעינינו, והננו רואים אותם בעצם כוחם ... נושְׂאים לנו את פריָם".
גם שאול טשרניחובסקי, כאחד האבות המייסדים של האגודה, היה לו חלק במאבק על שימור הזיכרון התרבותי.
|
להציל את גנזים, לשמור על החותם
|
|
אגודת הסופרים העברים היא היום שומרת החותם, היא המופקדת על המכון היקר, מכון "גנזים" – והיא רואה בצדק כצו ראשון במעלה להקדיש את הכוחות והמשאבים לביצור 'גנזים', לשגשוג האגודה, לקידום הספרות העברית. תרבות וספרות עברית, מורשת רוחנית - עדיין אינן מילים גסות בחצר שלנו.
לאחר המבוא היפה על ח שיבות גנזים כנכס לאומי ראשון במעלה – קשה להבין, מדוע האגודה שומרת האוצר אינה זוכה לתנאים האופטימאליים לטפח אותו, לתחזק אותו, לקיים אותו בצורה מכובדת, בלי להיפגע בעצמה. וזה הסיפור הכואב, המחייב הירתמות של משרד האוצר ומשרד התרבות. אגודת הסופרים, בכוחותיה הדלים, לא תוכל לשאת את המשא לבדה.
מאמר זה נכתב כמכתב גלוי, כקול קורא להצלת "גנזים". במשך 12 שנים היינו אחי ואני ראשי אגודת הסופרים העברים. כיהנתי כיושב-ראש בשנים 2003 עד 2005 – ואחי בלפור חקק היה יושב-ראש בין השנים 2005 עד 2011. משנת 2011 עד שנת 2015 כיהנתי כיושב-ראש. בדצמבר 2015 פרשנו מרצון, והתחלפה באורח דמוקרטי הנהגת האגודה. מצב גנזים מַדיר שינה מעיניי – וקמתי להיאבק. זו מלחמה על הבית.
אני מקווה שיו"ר ועדת החינוך של כנסת ישראל, ח"כ יעקב מרגי, אכן ירים את הכפפה. מי כמוהו מַכּיר בחשיבות הרוח. מדובר בהצלת כתבי קודש, ספרות שמפרנסת את הזהות שלנו, עושר רוחני שמצטרף ליצירה העברית לדורותיה.
אספר בקצרה את מגילת התלָאוֹת, שעבר 'גנזים' בשנים האחרונות. עדיין יש בי תקווה, שמשרד התרבות יתעשת, שמשרד האוצר יראה על המאזניים לא רק טבלאות חשבוניות, אלא גם קיומה של מורשת.
גם כשהים סוער, אין משליכים לים את התפילין, את הזיכרון, את הספרים היקרים...
|
היכן התחיל המשבר הפוקד היום את מכון גנזים? בשנת 2001 לאחר "משבר מוֹקד" מינה משרד החינוך והתרבות 'ועדה קרואה' למשך שנה וחצי. בסוף שנת 2002 נערכו בחירות וקם ועד חדש באגודת הסופרים העברים.
נדרשנו אז לשקם את האגודה ואת גנזים. גזירות משרד התרבות הכבידו אז מאוד: חשב מלווה, קיצוצים תקציביים ועוד.
באיגרת לחברי האגודה, כתבתי כיושב-ראש בתשרי תשס"ד:
"באיגרת הקודמת דיווחתי לכם על הסכמתנו להקים את עמותת "גנזים", כפי שהחליטה הוועידה האחרונה ולקבל עלינו מחויבויות לפי דרישת רשם העמותות: לעבוד עם יועץ משפטי מוכר, מבקר פנים וחשבת מלווה. אנו מקווים כי ההסכמה שהושגה במעמד ועדת החינוך, להעביר את מכון גנזים לשנה למשכן חלופי, עד ל שיפוץ המבנה, תקוים במלואה. אנו על המשמר.
המשבר שפגע באגודה לפני שנתיים עדיין מלווה אותנו. קיבלנו אישור מינהל תקין, אישור זמני, והתחייבנו לתוכנית הבראה די כואבת, כדי להמשיך במעמד של גוף העובד על-פי אישור מינהל תקין. תוכנית ההבראה כללה פיטורי עובדים והעברת עריכת "מאזנים" ממעמד של עבודה על-פי שכר חודשי למעמד של עבודה לפי חוברת . תהליך ההבראה עדיין בעיצומו, ואישית לא קל לנו, לא לי, גם לא לחבריי לוועד המנהל. נדרשנו למשימה קשה, ואנו מקווים שהתהליך יוביל להבראה אמיתית, שנוכל לצאת מן המֵצר.
אני וחבריי לוועד המנהל עובדים בהתנדבות, תוך ויתור על הוצאות (הן הוצאות נסיעה והן הוצאות טלפון). אני מקווה שהחלטותינו אכן יובנו, וכן הנסיבות הקשות, שבהן האגודה נתונה. חובה עלינו לצמצם, לקצץ, אין ברירה".
אבל מעבר לירושה הכספית הכבדה שנאלצנו להתמודד עמה, הייתה התמודדות עם חובות עבר למינהל מקרקעי ישראל ולעיריית תל אביב, חובות ארנונה. והייתה גם הבשורה הקשה יותר: לצערנו, החליט אז משרד החינוך לעקור את מכון גנזים מאגודת הסופרים העברים – ולהפוך אותו לעמותה עצמאית שפועלת בכפוף למשרד. וַעד האגודה נחֱרד לאבּד את הנכס היקר שלו, אבל משרד החינוך והתרבות הצמיד אקדח לרקה: במשך כמה חודשים לא הועבר כל תקציב לאגודת הסופרים, ואפשר היה להביט בדאגה בשעון החול לסגירת האגודה. בלון החמצן הלך ואזל...
האגודה נאלצה להסכים להקמת עמותה נפרדת, ואני עדיין זוכר שיחות שהיו לי עם צח גרניט עוֹזר השרה לימור לבנת, וכן עם החשב של משרד החינוך מר מודריק. הדרישה הוצגה כאולטימטום. ביקשנו לאפשר לנו להיות שותפים לשדרוג 'גנזים', למציאת בית חלופי למכון. הממסד החליט שגנזים יהפוך לגוף עצמאי. נשארנו בחוץ.
בכל מקום אחר בעולם, היו שואלים כיצד נוטלים בתוקפנות רכוש מגוף ציבורי? בסופו של יום, האגודה נאלצה להסכים להקמת העמותה, וכל שנשאר לנו היה לדרוש שיהיה בחוזה סעיף, שיקבע חד-משמעית, שיש לאגודת הסופרים בעלות על כתבי היד שלה במכון 'גנזים'. הסיפור מר וארוך, אך נתמצֵת אותו בקצרה: משנת 2003 עד 2008 פעלה העמותה באופן עצמאי, חיפשה מקום חלופי, בלי להתייעץ באגודה, למרות שהיו לנו נציגים בהנהלה שלה. לרוב הישיבות הם לא הוזמנו כלל. משרד התרבות השקיע הון עתק – וכעבור כמה שנים קרסה העמותה העצמאית והותירה אחריה חובות במאות אלפי שקלים. ד"ר אביב עקרוני ניהל את העמותה כשנה, כמינוי של שרת החינוך והתרבות לימור לבנת. לדבריו:
"משרד החינוך אומנם השקיע כסף בהתחלה, אבל לא עמד בהתחייבויותיו, וכעבור מספר שנים קרסה העמותה הנפרדת".
מכל מקום, הקמת העמותה החדשה זכתה לפרסום רב, כמעשה של הצלה – וכך דיווח עיתון 'הארץ' בשעתו על המהלך באוקטובר 2002.
|
התערבות ועדת החינוך בראשות שלגי בשנת 2003
|
|
בשנת 2003 בחודש יוני, נדרשה ועדת החינוך בראשות חבר הכנסת אילן שלגי, לבוא ולבדוק את מצב המבנה, וזמן קצר לאחר מכן בסוף אוקטובר 2003 דיווחו לנו שגנז המדינה ד"ר פרילינג הגיע להסכם עם עיריית רמת גן על העמדת מבנה למכון גנזים בעירו, 500 מ"ר במרכז רמת גן. קיבלנו מידע, כי משרד התרבות יממן את עלויות התאמת המבנה לצורכי גנזים – וכן את התפעול השוטף של העמותה "במתכונת שבה נעשה הדבר עד כה".
ביקור ועדת החינוך העיד על כך, שיש ניסיון לשדרג את גנזים: בתמונות, שצולמו באותו מאורע מרגש, רואים את יו"ר הוועדה ח"כ שלגי, את מנהלת המכון באותם ימים גב' חדווה רוכל, את פרופסור זוהר שביט, את פרופסור עוזי שביט, את ד"ר משה מוסק שהיה אז סמנכ"ל גנזך המדינה – וכן את ד"ר אביב עקרוני, שאותו ייעדה השרה לכהן כיו"ר עמותת גנזים. כחלוף זמן לא רב, פרש ד"ר עקרוני – והשרה מינתה את עו"ד זליכוב ליו"ר גנזים. בתקופתו נקלעה עמותת גנזים החדשה לקריסת מערכות – ובשנת 2008 התנפצו כל החלומות על עמותה נפרדת: עמותת החלומות של משרד החינוך והתרבות התרסקה כלכלית - והותירה אחריה עיי חרבות. והרבה הרבה חובות...העמותה העצמאית גרה בבית הסופר והפילה עלינו את הוצאות הארנונה והחשמל...תלונותינו נותרו כקול קורא במדבר...אני מביט בפרוטוקול ישיבה של ועד האגודה מ 26 בספטמבר 2005 שבה מדווח המנכ"ל על כך שהוצאות הארנונה והחשמל של עמותת גנזים מכבידות על אגודת הסופרים, והנה הגיעה הודעת עיקול מטעם עיריית תל אביב על חשבון האגודה...
|
העמותה קרסה – ושוב מבקשים את חסדי האגודה
|
|
ברגע של נפילת העמותה, נזכרו במשרד התרבות באבא האמיתי של המכון, שנזנח, שנשכח. באו וביקשו מאגודת הסופרים העברים לה שיב לידיה את המכון היקר. הגדירו אז את המעשה: "החזרת גנזים לחזקת אגודת הסופרים העברים": הייתה אז ישיבה בתקופתו של בלפור חקק כיושב-ראש, ובמעמד ראש מינהל התרבות מיכה ינון. הייתה אז התחייבות שחובות העמותה שקרסה לא יחולו על אגודת הסופרים העברים. מיכה ינון, שהיום ממלא תפקיד אחר, מאשר זאת. גם עם כניסת הרצל חקק לתפקיד יושב-ראש, בשיחות הועמדה דרישה חד-משמעית להעביר את המכון ללא כל חובותיו, לדאוג שחובותיו לאגודה יכוסו. אני עדיין זוכר את הפגישה בבית אריאלה, עם מיכה ינון, ראש מינהל התרבות, עם צח גרניט עוזר השרה, שכעבור זמן לא רב החליף את ינון, באוקטובר 2009. בפגישה נכח גם ד"ר מירון איזקסון, שעמד בשעתו בראש הוועדה הקרואה. אני מצרף תמונה לעדות. אני מצרף כאן תצלום מן המפגש בבית אריאלה.
כדאי לזכור ולהזכיר: האגודה ידעה, שזה צעד מסוכן לקבל תחת חסותה שוב את "גנזים", שכן לעמותת גנזים היו חובות בסכומי עתֵק. מנכ"ל האגודה דאז, משה מיטלמן, כתב ב 8 במאי 2007 מכתב למיכה ינון, ראש מינהל התרבות בנושא העברת גנזים. בראשית מכתבו ציין, כי עמותת גנזים היא עמותה עצמאית מבחינה תקציבים החל מ 1 בינואר 2003. במכתבו פירט והוכיח, כי 'עמותת גנזים גרמה נזקים ישירים ועקיפים לאגודת הסופרים...העמותה לא קידמה את הארכיון באופן משמעותי לא במישור הכלכלי וגם לא במישור המקצועי". המנכ"ל דרש "לקבל את גנזים לניהולה של האגודה, לאחר סילוק כל חובותיה...עדיף אגודה חזקה אחת משתי עמותות...". כבר אז דובר, שגנזים המוחזרת תהיה חלק מן האגודה!! לאחרונה שוב שלחתי למנכ"ל יוסי שרעבי מכתב זה וכן לראש מינהל התרבות.
כתבתי על כך מאמר באתר של אגודת הסופרים העברים בשנת 2007– והעליתי את נושא התנהלות משרד התרבות ואת החובה להעביר את גנזים בחזרה לאגודת הסופרים, וקבעתי נחרצות: ש לדאוג, שגנזים יגיע אלינו ללא כל חובות.
ומכאן לסיפור של השנים האחרונות, לאחר ששַׂמנוּ נפשנו בכפנו, למען המכון היקר שלנו, מכון 'גנזים', השֶׁקט לא בא למעוננו: הסיפור העצוב הראשון היה קריעת המכון מגופה של האגודה בשנת 2003, והסיפור העצוב החדש היה הֲפרת ההתחייבות של משרד התרבות בשנת 2008: המכון הוּשב לידינו, אבל חשנו נבגדים. חובות העמותה המשיכו לרדוף את האגודה, ולהעיק על קיומה. גם כאשר דאג המשרד להשיב לאגודה סכומי חובות, קרה מהלך הזוי: כעבור זמן דרש האוצר להשיב את הכספים למשרד התרבות.
במשך השנים היו רגעי משבר, בנושא תקצוב המכון, ובנושא הסיוע ממשרד התרבות. היו לנו פגישות עם מנכ"ל משרד התרבות אורלי פרומן, עם שמעון אלקבץ, שהיה אז ראש מינהל התרבות - והיו גם פגישות עם שרת התרבות לימור לבנת. בפגישתנו האחרונה איתה, ערב סיום תפקידה, חשנו הבנה ונכונות לפתור בעיית גנזים ונושא הקריטריונים החדשים. על אלו קריטריונים מדובר, הנה הסיפור.
|
סיפור של מאבק להצלת מכון גנזים
|
|
ואנו מגיעים לשנתיים האחרונות: השֵׁבר הגדול קרה, כאשר קיבלנו דרישה ממשרד התרבות, שהועברה באמצעות בטי דן, האחראית מטעם מינהל התרבות לכל נושא המוזאונים ואוצרות כתבי היד. משרד האוצר שינה קריטריונים לגבי מכון גנזים, ומכאן ואילך, שינוי זה הפך להיות האֶקדח שנחשף במערכה הראשונה.
מרגע שהמכון נתפס כגוף נפרד - והאגודה כגוף נפרד, לא יכול היה המכון לעמוד בקריטריונים. דרשו מהמכון להוכיח רווחיות, כמו שנהוג בכל גוף תרבות למהדרין. בשל אי-יכולתו להניב רווחים ולהציגם, נגזר עליו לקבל תקציב דל. כתבנו, מכתבים, וחזרנו על התחזית הקודרת: האגודה תלך ותשקע בים של חובות, שכן למרות שהכנסותיה גדֵלות, מכון גנזים ישאב ממנה סכומי עתֵק, ויגרום לגירעונות ענק.
בשלהי שנת 2014 כתבנו למשרד התרבות, כיושב-ראש העברתי מכתב לשרת התרבות לימור לבנת, ובמקביל כתב המנכ"ל ארנון פורת למנכ"לית משרד התרבות גב' אורלי פרומן, עם התקבל הקריטריונים החדשים, שגזרו על מכון גנזים גזירת מוות. במכתבו מיום 3 בדצמבר 2014 קָבַל המנכ"ל על הגזירה, שקיבלנו מבֶּטי דן, לפיה - לא חל שינוי בהחלטה לתמוך במכון גנזים ב-75 אחוזים מסך ההוצאה לשנת 2014. המנכ"ל הסביר במכתבו לאורלי פרומן מנכ"לית משרד התרבות, שבלתי מתקבל על הדעת לדרוש ממכון כתבי יד להוכיח רווחיות. וכך כתב:
"מצב זה יגרום לכך, שלא יהיה ניתן לעמוד בהתחייבויות האגודה לתשלומי שכר העובדים ותשלומים לספקים ולאמנים - ומציאות קשה זו עלולה להביא, לצער כולנו, להפסקה מיידית של פעילות מכון "גנזים"!!
כבוד המנהלת הכללית, אנו מנסים במהלך השנתיים האחרונות לדון מחדש בגורל גנזים, לקיים דיון מעמיק לגבי מצבו הקיומי של מכון "גנזים" עם אנשי מינהל התרבות – ולצערנו, פניותינו נותרו באוויר: לא הייתה לכך כל התייחסות מצד אנשי משרד התרבות!
בפגישתנו ביום חמישי שעבר, הצגנו בפנייך את מצוקת הקיום של "גנזים" ביקשתי ממך, כי מינהל התרבות התייחס למכון "גנזים" כחלק מכלל פעילות האגודה והתמיד בכך שיש לתמוך
במכון גנזים בנפרד. הסברנו לכך את האנומליה שבמצב זה, את הפגיעה שנגרמת בעקבות זאת למכון גנזים, וכל זה משפיע על כולנו על גנזים ועל האגודה.
התקנות החדשות אינן נכונות לגבי גנזים ובפועל אינן מאפשרות את קיום גנזים. בפגישתנו הצגתי בפנייך את בקשתנו הדחופה והחיונית בהגדלת תמיכת משרד התרבות בגנזים . חזרנו והסברנו לכם, כולנו, כל נציגי אגודת הסופרים העברים – עד כמה גורלו של המכון שברירי, והיה ברור לכולם.
שאין למכון גנזים יכולת להמשיך לתפקד ברמת התמיכה הנוכחית! כבוד המנהלת הכללית,
אני מבקש ממך בכל לשון של בקשה את התערבותך המידית ואת התערבותה של שרת התרבות והספורט למנוע את הפגיעה החמורה בגנזים, שהוא האוצר הלאומי של הספרות והתרבות העברית!!".
במפגשים, שהיו לנו עם משרד התרבות, הבהירו לנו, שמשרד התרבות פנה למשרד האוצר, אך אין מוצָא או פתְרון אחר: הקריטריונים שקבע משרד האוצר לא ישתנו – והמסקנה: תקנות החשבת הכללית יהפכו לגיליוטינה עבור "גנזים". האם כך מתייחסים לגוף תרבותי יקר ערך וחשוב מבחינה היסטורית?? אילו החשיבו את מכון גנזים כחלק בלתי נפרד מן האגודה, ניתן היה למנוע מצב נורא זה.
הרווחיות של האגודה, והכנסות האגודה – היו מחפים על גנזים, שממילא לא יכול להפוך לרווחי. והנה הפילו עלינו פטיש חצי טון: כדי להציל את 'גנזים', שהוא נכס ל א ו מ י – נאלצנו להעביר אליו משאבּים, אך בּד בבד הֶחמרנו את מצבה הכלכלי של האגודה. לא רק שחובות גנזים פגעו בנו, הנה בא שינוי הקריטריונים להנחית עלינו גרזן נוסף. כדי להציל גוף בעל ערך לאומי, נדרשנו כאגודה להקריב את עצמנו. פנינו למשרד לאתרי מורשת לאומית, ולא זכינו לתשובה הולמת.
והשאלה זועקת: האם משרד התרבות שגזל את 'גנזים' ב 2003 וגרם לקריסתה, רשאי לעמוד מנגד גם עתה? את החובות שצברה 'גנזים' באותה קריסה הפילו על האגודה, ומי שעושה זאת מתהדר בתואר משרד התרבות. האם כך שומרים על התרבות?
אגודת הסופרים הוכּתה כמה פעמים: בשנת 2003 הכריחו אותה לוותר על גנזים, בשנת 2008 החזירו לה את גנזים הקורסת, וכל ההסכמות בדבר פירעון חובות העמותה שקרסה, היו למילים הכתובות על קרח.
והאצבע המאשימה מופנית למשרד ממשלתי האמור על ערכי תרבות:
אל תשכחו, שאתם לקחתם את גנזים מהאגודה והפכתם אותו לגוף עצמאי, ועתה כשקיבלנו אותו חזרה, אתם מתייחסים לעצמאות זו כאל קרדום לחסל אותו. הכיצד? קרעתם אותו מאיתנו, הנה זכה מכם לתעודה יוקרתית של 'עצמאי בשֶׁטח' – ועתה קיומו מפרפר בנפרד. על כך ייאמר: הניצחתָ וגם ירשתָ?
אני משוכנע, ששרת התרבות אינה מודעת לכל השתלשלות העובדות. שלחנו מכתבים, אך מעולם לא אפשרו לנו להיפגש איתה, בקדנציה שלי.
|
נדרש דיון חרום להצלת גנזים
|
|
כיום נדרשת התערבות ועדת החינוך של הכנסת, בראשות חבר הכנסת יעקב מרגי. נדרש עתה דיון חרום בנושא הצלת מכון גנזים. בדיון כזה חייבים לקחת חלק מיכה ינון, רא שי משרד התרבות, היו"ר הנוכחי של האגודה צביקה ניר, ד"ר משה מוסק שהיה גנז המדינה ולימים מנהל גנזים – וכן מנכ"ל האגודה בשנים האחרונות ארנון פורת.
אישית - נואשתי מהתנהגות המחלקה למורשת ומוזאונים במשרד התרבות וכך גם ממינהל התרבות. כאן נדרשת אחריות מיניסטריאלית. כפי שהשרה ח"כ מירי רגב ידעה להפשיל שרוולים להציל את הפריפריה, זה הזמן שתתמסר להצלת המכון המפואר ביותר כארכיון ספרותי ראשון במעלה. אנו נדרשים להתערבותה הטובה של שרת התרבות, שהביעה שוב ושוב, את מחויבותה לביצור התרבות והזהות.
אני מאמין, שהחשבת הכללית של משרד האוצר, מיכל עבאדי-בויאנג'ו עושה את מלאכתה, אך כאן נדרשת ראייה של לפנים משורת הדין: חייבים להכיר במכון גנזים כחלק אורגני של האגודה, ולא לדרוש ממנו להוכיח רווחים.
|
שר האוצר והחשבת הכללית – גורל גנזים בידיכם!
|
|
אני משוכנע, שאין לחשֶׁבת הכללית, כל רצון לראות מוסדות תרבות קורסים, שאין לה הנאה לראות בשלווה כיצד מדמֵם וגווֵע מכון כתבי יד כה יקר.
אני מאמין, שהמכוונות התרבותית שלה תהיה קרן אור בכל הסיפור. על החשֶׁבת הכללית נפל תפקיד היסטורי מבחינה תרבותית. היא בוודאי אינה רוצה לראות גוף כה חשוב ומפואר מתרסק. אישית, חשוב מאוד - שבנושא כה הרה גורל, נשמע גם את קולו של שר האוצר משה כחלון. כחלון ידוע כמנהיג, שכֹּה חשוב לו לשמור על מערכת המשפט ואושיות התרבות, ואני מאמין, שהשר הנכבד, שכה קרוב ללב העם, יבוא ויאמר עד כמה חשוב לו הנושא, עד כמה חשוב לו, שלא לפגוע באוצרות רוח. לפני שנים ראיינתי אותו בניוז 1 כשהיה יושב-ראש ועדת הכלכלה – וכבר אז גיליתי את מחויבותו כמנהיג אמיתי, כמי שיודע לשלב שיקולים כלכליים ורוחניים כאחד.
יש לפנות למר מיכה ינון, שהיה בסוד העבָרת המכון, והוא בוודאי יודע, שהובטח לאגודה משפטית, שכל חובות גנזים לא ייפלו על כתפיה הקטנות. עדותו חיונית, והחוזה שנחתם מחייב את משרד התרבות: הפתרון חייב לכלול החזרת כספים לאגודה: החזרת כל החובות, ששברו את גווה של אגודת הסופרים העברים. דבר שני – יש לשקלל את קיום המכון כחלק מן האגודה, כך שגנזים לא יידרש לעמוד לנפשו ולהוכיח רווחים. אני מצרף לבקשה זו לדיון חרום, מכתבים שנכתבו לשרת התרבות לימור לבנת- וכן מכתבים לשרת התרבות הנוכחית מירי רגב, ומנכ"ל המשרד יוסי שרעבי.
במכתב מיום 10 במרס 2014 שהגיע אליי, כיושב-ראש אגודת הסופרים העברים, כתב לי עורך דין עצמון יניב, מטעם ועדת הביקורת של האגודה - וכל מילה שלו כמשפטן בר סמכא וכאיש ביקורת בסֶלע:
"הושג בשעתו הֶסדר עם משרד החינוך והתרבות דאז ...כי אגודת הסופרים לא תשָׂא בַּהוצאות ובַחובות של גנזים, בגלגולה כעמוֹתה עצמאית. ועדת הביקורת סבורה, כי אגודת הסופרים אינה צריכה, בשים לב למידע שנמסר, לשלם חוב כלשהו של עמותת 'גנזים' בגלגולה העצמאי, ויש למַצות קודם לתשלום החוב - את כל המהלכים להשתת החוב על מי שחב בתשלומו".
יניב היה יו"ר ועדת הביקורת בקדנציה הקודמת. חבר הוועדה יחזקאל מוריאל שלח מכתב בנוסח דומה לשרת התרבות.
כיום אנו עדים לכך, שאגודת הסופרים נותרה פצועה בשטח, המכון נותר מופקר לגורלו – ומשרדים ממשלתיים ניצבים מנגד. האוצר, התרבות... עדיין עומדים מנגד.
אל תיתנו למכון גנזים ליפול!
נותר לזעוק למען עתיד החברה הישראלית: אל תיתנו ל'גנזים' ליפול. הקמנו אותו, טיפחנו אותו. בשנים שהמכון שב לידינו, הרמנו אותו מהקרשים, נוספו המון אוספים חדשים – ועל כך יישר כוח לד"ר משה מוסק שניהל את המכון בצורה מקצועית ומרשימה, לד"ר אביב עקרוני שהיה יו"ר מועצת 'גנזים' במשך כמה שנים, משנת 2011 עד 2015. שמו הטוב של גנזים היה לאבן שואבת, סמכותו המקצועית של ד"ר מוסק הפיצה אור למרחקים.
אני מצרף תמונות מן המפגש עם ועדת החינוך בראשות ח"כ אילן שלגי ביוני 2013, וכן תמונה מביקור של עובד יחזקאל, שהגיע בינואר 2008 כשליח של ראש הממשלה אהוד אולמרט באותם ימים. כולם הכירו בערכו של המכון. חשוב להושיט יד למכון ולעובדיו ולכל אלה שעושים הכול למען 'גנזים', שכן ל'גנזים', מייסודה של אגודת הסופרים העברים, חלק נכבד בעיצוב הזהות שלנו. חיים נחמן ביאליק, שאול טשרניחובסקי, אשר ברש – כל אלה שנתנו יד להקמת גנזים – מחכים שלא נמעל בתפקידנו, שלא ניתן לגנזים לקרוס. כאשר הורסים אוצרות תרבות במקומות אחרים בעולם, כל העיתונות מזדעזעת... ואיפה כולם היום?
תמיד ידענו, שהעם הזה הלך דורות וידע לשמור על הרוח. העם הזה הלך מזמן לזמן, ממקום למקום – ותמיד ספרים בידיו. התרבות והרוח היו סוד כוחנו: לַמקרא ולַמשנה ולַיצירה העברית לאורך הדורות - לכל אלה היה תמיד - חלק חשוב בחינוך הדור. הספרות העברית הלכה תמיד לפני המחנה. תמיד היינו עַם הסֵפר. זה שורש נשמתנו.
ביאליק ראה נכוחה. בצדק קבע - זו הדרך לרומֵם את חיינו, להשפיע השפעה מהותית לא רק כמבַטאי המציאות, אלא גם כמעצַבי הזהות של החברה המתהווה במדינת ישראל.
במשך 12 שנים הנהגנו את אגודת הסופרים העברים – ויש לאגודה הזו אתגרים ומשימות, והנה קישורית שבה פרשנו את השבילים שפילסנו כיושבי ראש בשנים 2003 עד 2015.
הצלת גנזים – כאן ועכשיו
|
|