פינגווקולה

רקע

פינגווקולה הינו ממצא מאוד שכיח בארצות שטופי שמש, אך עם זאת הפינגווקולה אינה מסכנת את הראייה וברוב המוחלט של המקרים הפינגווקולה הינו ממצא אסתטי בלבד.

מה זה פינגווקולה

פינגווקולה נוצר משגשוג (פרוליפרציה) של רקמת חיבור הלחמית (רקמה שעוטפת את לובן העין) והתוצאה הינה נגע שפיר שגדל על לחמית העין (מעל לובן העין) אך הנגע אינו חודר לקרנית.

צבע הפינגווקולה

לרוב צבע פינגווקולה הינו צהבהב וישנם מקרים בהן צבעה של הפינגווקולה יהיה צהוב, לבן ואף אפור.

גיל

השכיחות של פינגווקולה עולה עם הגיל.

מין

פינגווקולה שכיחה יותר אצל גברים מאשר נשים.

מהן הסיבות לפינגווקולה

הסיבה העיקרית לפינגווקולה אינה ידועה במלואה, אך ישנן עדויות רבות שפינגווקולה נוצרת בעיקר עקב חשיפה לקרני אולטרה סגולה. בנוסף, גורמים סביבתיים כמו יובש, רוח ואבק, יכולים לתרום להתפתחות הפינגווקולה. הפינגווקולה גם נפוצה במחלות גנטיות שמאופיינת באי-יכולת של הגוף לתקן נזק שנוצר ל-דנ"א כתוצאה מחשיפה לשמש. דבר זה מחזק את גורם קרינת האולטה סגולה כתורם עיקרי להיווצרות הפינגווקולה.

מיקום הפינגווקולה

פינגווקולה נמצאת בין הלובן לקרנית (בסמוך לאזור הקשתית - "הצבע" של העין) לרוב היא בשתי העיניים ובעיקר בצד העין שקרוב לאף (נייזאלי) בסמוך לגובלת העין (לימבוס - החיץ בין הלחמית לקרנית).

הסבר על מיקום הפינגווקולה

אור המגיע מהצד הרקתי עובר היסט צדדי ומתרכז בכל הפנימי של העין (אפקט הדומה לזכוכית מגדלת). תופעה זאת ידועה כאפקט האור הצדדי ונמצאה לראשונה על-ידי מחקר אוסטרלי. ניתן לראות תופעה זאת בקלות, הצבת פנס בצד העין (ליד הרקה) תגרום לריכוז האור בחלק הפנימי של העין. קרינה אולטרה סגולה שמתרכז שם מסבירה את השכיחות הגבוהה של פינגווקולה בחלק של הגובלת שקרוב לאף ובנוסף גם מסבירה את התפתחות הקטרקט (ירוד) הראשונית באזור זה.

מהם התסמינים (סימפטומים)

ברוב הגדול של המקרים, פינגווקולה לא תגרום כלל לסימפטומים. לעיתים הפציינט מבחין לאחר מבט במראה בנגע ומתאר אותו כבליטה, כתם או גוש צהוב קטן מאוד בסמוך לעין. לעיתים פינגווקולה גורמת למעט תסמינים אצל אחוז קטן ביותר של הנבדקים. הסימפטומים של פינגווקולה כוללים עין מגורה, תחושת גוף זר או יובש (בגלל שבירת מסך הדמעות עקב הנגע). במקרים נדירים ביותר פינגווקולה תגרום לדימום תת-לחמיתי או דלקת של השכבה העליונה בלובן העין (אפיסקלריטיס).

האבחון והסימנים של הפינגווקולה

ניתן לראות את הפינגווקולה ללא שימוש במכשירי עזר, ציוד הגדלה של איש המקצוע כגון מיקרוסקופ או בשמו המקצועי מנורת סדק (סליט למפ) מגדיל את הזום רבות ומסייע לאבחון הממצא. השכבה שמעל הפינגווקולה עלולה להיות אדומה, בצקתית, מודלקת ועם כלי דם קטנים. לעיתים הרקמה העליונה של הפינגווקולה מסוידת. איש המקצוע (רופא העיניים או האופטומטריסט) יכול להעריך את גובה הנגע בקלות בעזרת השימוש במנורת הסדק.

סימני פינגווקולה

מחקרו של מתיו איף ועמיתיו מקבוצת המחקר של פרופ' קורונאו מאוסטרליה התפרסם בדצמבר 2015 בכתב העת "קרנית". במחקר נמצא כי ריבוי נגעים בשם Fuchs flecks שנמצאים בראש הפינגווקולה מנבאים את חומרת הפינגווקולה בעתיד.

מניעת הפינגווקולה

כובע והרכבת משקפי שמש, מונעים את היווצרות הפינגווקולה. עדשות מגע עם קוטר גדול שחוסמות קרנית אולטרה סגולה יעילות במניעת חדירת קרינת אולטרה סגולה גם באזור הגובלת (במקרים ואדם מרכיב משקפי שמש ללא הגנת צד).

מהו הטיפול לפינגווקולה

דמעות מלאכותיות יכולות לסייע לתחושת החוסר נוחות והיובש. במקרים בהם טיפול זה אינו מסייע ניתן להשתמש בטיפול של טיפות עיניים במתן מקומי (טופיקלי) של נוגדי דלקות שאינן סטרואידים (NSAIDs) או סטרואידים "רכים" מקומיים במיקרים חמורים יותר.

טיפול

במקרים אסימפטומטיים (כשאין הפרעה) לא עושים דבר. במקרים של גירוי או יובש משני, יש להרטיב את העיניים במים או בתחליפי דמעות (דמעות מלאכותיות) לעיתים קרובות. ניתן להזליף טיפות הרגעה מדי פעם. במקרים קשים יותר של גירוי עם אדמומיות ונפיחות, נותנים לזמן קצר, טיפות המכילות סטרואידים על-מנת להפחית את המרכיב הדלקתי.

ניתוח

במקרים סימפטומטיים (כאשר ההפרעה משפיעה על איכות הראייה ואיכות החיים) יש לצורך להסיר את הפינגווקולה בעזרת ניתוח. ניתוח להסרת פינגווקולה אפשרית גם במקרים שהנבדק מתלונן על ליקוי קוסמטי.

ניתוח פינגווקולה

בניתוח פינגווקולה מסירים את הנגע בעזרת לייזר או סכין מנתחים ומשתילים שתל לחמית של מהנבדק עצמו (אוטולוגי) במקום האזור החסר. הניתוח אינו דבר שכיח ומבצעים אותו לרוב אם הנגע הוא גדול מאוד וגורם להפרעה קוסמטית לנבדק. מקרים אחרים בהם מבצעים ניתוח להסרת פינגווקולה הן מצבים בהן טיפול תרופתי (דמעות מלאכותיות, טיפול בנוגדי דלקות שאינן סטרואידים או סטרואידים) לא סייעו ועדיין הנבדק סובל מחוסר נוחות ופגיעה באיכות הראייה (לרוב בגלל יובש). מצבים נוספים שמבצעים ניתוח להסרת הפינגווקולה הינם מקרים בהם הפינגווקולה מודלקת ומגורה באופן כרוני, מפריעה למצמוץ ולהרכבת עדשות מגע.

ניתוח לייזר או סכין

כיום ניתן להסיר את הפינגווקולה בעזרת השימוש בסכין מנתחים או בעזרת לייזר (argon laser photocoagulation). במחקר שפורסם בשנה שעברה נמצא, כי ניתוח הסרת פינגווקולה שבוצע באמצעות לייזר הראה עדיפות ברורה לעומת ניתוח סכין מנתחים. התוצאות הראו, כי אצל רוב המנותחים באמצעות לייזר (90.5%) הייתה הסרה מלאה של נגע הפינגווקולה לעומת 2/3 בלבד (64%) מהמנותחים שעברו את הניתוח להסרת הפינגווקולה בעזרת סכין מנתחים. המחקר מצא, כי גם סיבוכי הניתוח נוטים בבירור לטובת ניתוח הלייזר לעומת ניתוח סכין. הצטלקויות בלחמית התרחשו רק אצל 4.8% ממנותחי הלייזר בהשוואה ל-30.4% פציינטים שעברו ניתוח סכין. דימום תת-לחמיתי לא התרחש כלל אצל מנותחי הלייזר, בעוד שאצל מנותחי הסכין היו שכיחות של 34.8%.

מחקר

פרופ' מינאס קורונאו (minas coroneo) מאוסטרליה נחשב לחוקר המוביל של נזקי קרינה אולטרה סגולה בעין. חוקר זה יחד עם קבוצת המחקר שלו, פיתחו שיטה לגילוי מוקדם של נזקי השמש לעין. שימוש במצלמה עם אור כחול, יחד עם פילטר אולטרה סגול, גורם לצילום פלואורסצנטי אולטרה סגולי. לאחר צילום פלואורסצנטי אולטרה סגולי ניתן לראות נוכחות של שטחים עם פלואורסצנטיות מוגברת כפינגואקולה שלא התגלתה באמצעות צילום סטנדרטי. צילום פלואורסצנטי אולטרה סגולי הצליח לאתר פינגואקולה בילדים בערך של פי שלושה בהשוואה לצילום סטנדרטי. במחקר התגלה, כי צילום פלואורסצנטי אולטרה סגולי איתר פינגואקולה בשיעור של 80% בקרב ילדים בני 12 עד 15 שנים. בנוסף, המחקר הוכיח כי שכיחות הפינגואקולה עולה עם הגיל בעשור הראשון והשני של החיים.