מדיניותם של
הילרי קלינטון ו
דונלד טראמפ לגבי המזרח התיכון שונה מאוד. על קלינטון ידוע הרבה מאוד. בסנאט הייתה מצביעה לטובת ישראל, וגם בעלה, הנשיא לשעבר
ביל קלינטון, ידוע כתומך ישראל. תמיכתה תהיה רבה יותר מתמיכתו של
ברק אובמה. לעומת זאת, טראמפ הוא חידה, כאשר ידוע מעט מאוד על עמדותיו במזרח התיכון. הוא לא פרסם ניירות עמדה מפורטים, אלא אמר שימגר את דאעש ויחזק את היחסים עם בנות בריתה של ארה"ב באזור, ביניהן ישראל.
דברים אלה נוגעים גם ליחסם של שני המועמדים לבנייה בהתנחלויות ולסכסוך הישראלי-פלשתיני. ההערכה היא שקלינטון תמשיך ליישם את המדיניות העקבית של ארה"ב המתנגדת לבנייה בהתנחלויות, ולמרות זאת תומכת בישראל באו"ם ומעבירה לה סיוע כספי. טראמפ אומר דברים והיפוכם, כמו האמירה שישראל תשלם תמורת הגנתה ולאחר מכן חזר בו.
אחד הדברים שאי-אפשר לקחת מקלינטון זה הניסיון שלה בתור מזכירת המדינה. בתפקיד זה היא הייתה נאמנה לאובמה, ויש לזכור שההחלטה הסופית על מדיניות היא של הנשיא. ניתן להעריך, לאור יחסה ההיסטורי לישראל, שהיא תהיה שונה ורכה מאובמה. הדבר שיש להגיע אליו, הוא הסכמה על בנייה בגושי התנחלויות ובפרברי ירושלים, כפי שהיה מול ממשל
ג'ורג' בוש הבן.
נושא חשוב שיהיה על הנשיא הנבחר לעסוק בו, הוא יחסי ארה"ב-רוסיה, בדגש על הפעילות הרוסית המתעצמת במזרח התיכון. לפי הסימנים, קלינטון תהיה קשוחה יותר בעמדותיה כלפי רוסיה מאשר טראמפ. בעוד שקלינטון התבטאה בצורה קשוחה נגד רוסיה, כולל האשמתה בריגול נגד ארה"ב, טראמפ רואה עצמו כאוהד של
ולדימיר פוטין, ולכן לא ניתן לדעת מה יהיה יחסו בנוגע לרוסיה.
היבט אזורי נוסף עליו דיברו שני המועמדים, הוא הסכם הגרעין עם אירן. בעוד שקלינטון תומכת בהסכם הגרעין, טראמפ לא יכול לשנות אותו אפילו אם היה רוצה. מדובר בהסכם בינלאומי, הכולל שיתוף פעולה עם מדינות רבות שהן בעלות ברית של ארה"ב. יש להבין, כי ההסכם עם אירן הוא עובדה מוגמרת. כעת על ישראל לחשוב כיצד עליה לפעול בהתחשב בזהות הנשיא הנבחר. ישראל צריכה להגיע להסכם עם הממשל האמריקני, מה נחשב הפרה של הסכם הגרעין. ישראל צריכה לקבוע כבר עכשיו עם ארה"ב, מה אפשר לעשות לאחר פקיעת תוקף ההסכם, כאשר אירן תהיה במרחק קצר מפצצה גרעינית.
מדינה אחרת שאיננה מרוצה מהסכם הגרעין היא סעודיה. ארה"ב פחות צריכה את סעודיה, מאחר שאינה תלויה בנפט שלה. אולם, ארה"ב עדיין מנסה לשקם את היחסים בין המדינות. בין היתר, הדבר בה לידי ביטוי בתמיכה אמריקנית בפעילות הסעודית בתימן נגד המורדים החות'ים, שנתמכים על-ידי אירן. אך הרג האזרחים שסעודיה מבצעת במסגרת פעולה זו, יוצר בעיה עבור ארה"ב.
במהלך מסע הבחירות, הוזכרה לא פעם מתקפת הטרור בקונסוליה האמריקנית בבנגזי, שהתרחשה כאשר קלינטון הייתה מזכירת המדינה. אם קלינטון תיבחר, נשאלת השאלה האם אירוע זה ישפיע על טיפולה בסכסוכים השונים במזרח התיכון. אפשר להעריך שהדבר אפילו ידרבן אותה. כך למשל, ישנם סכסוכים שלא ניתן להתעלם מהם כמו למשל הנעשה בעירק ובסוריה. מכוני מחקר רבים טוענים שיש צורך במדיניות אמריקנית קשוחה יותר מזו שנקט אובמה, מול סוריה ומול רוסיה.
בקשר לישראל, הדבר תלוי בממשל שיקום. ממשלים רבים נמנעו בראשית דרכם מלהתעסק בסכסוך הישראלי-פלשתיני, אולם הפיתוי להיות ה"גיבור" שיפתור את הסכסוך גדול מדי. בנוסף לכך, יש להבין שהסתכלות ממרחק על הסכסוך, מביאה למחשבה שמדובר בסכסוך קל לפתרון. בסופו של דבר, לא משנה מי יהיה הנשיא הנבחר; הממשל החדש יהיה מאוד זהיר לאור הכישלונות האחרונים בניסיון לפתור את הסכסוך.
עוד בהקשר זה, ישראל פועלת כעת למנוע מצב שבו אובמה יעשה מהלך בנוגע לסכסוך בתקופה שבין הבחירות ועד השבעת הנשיא הנבחר. לא ידוע באיזה מהלך מדובר, אך תהיה זו טעות, מאחר שהדבר יכבול את ידיו של הנשיא הנבחר.
