העיסוק התקשורתי האינטנסיבי במה שמכונה התאגיד, היינו אותה רשות שידור ציבורית חדשה שהוקמה בהחלטת ממשלה וחקיקה של הכנסת, ועתה מנסים מולידיה לגרום למותה, מובן לחלוטין. בלתי מובן לחלוטין מדוע נזעקו הבריות רק עתה כאשר הגופה מוטלת לפנינו? מובנת גם התגייסותם למאבק של עיתונאים רבים מכל כלי התקשורת. נאמנות היא דבר חשוב. חבל מאוד שאותם עיתונאים רבים לא יצאו למאבק איתנים כאשר
רשות השידור הישנה, שהתנהלה במשך שנים בצורה בלתי אחראית מבחינה מנהלית ותקציבית אך לא כך מבחינה עיתונאית-מקצועית, נסגרה לבלי שוב. אומר זאת בעדינות ומתוך כבוד לעיתונאים: רובם נהגו בפחדנות, בצורה מחפירה ולא מקצועית בעליל. סגירת רשות השידור לא בוצעה על-ידי הממשלה הנוכחית משום ההתנהלות הכספית הבזבזנית, הבלתי מקצועית, אולי אפילו הרשלנית. היא נסגרה אך ורק בגלל סיבה אחת: ראש הממשלה וחבריו בליכוד ובמפלגות הקואליציה לא יכלו לשאת את העובדה שיש ביקורת כלפיהם בערוץ הממלכתי.
רשות השידור נחשבה לאויב השלטון, לבוגדת בכל מה שיהודי וציוני לדידי ראש הממשלה וחבר מרעיו. בזבזנות כספית מעולם לא עניינה אף ממשלה, על אחת כמה וכמה את הממשלה הנוכחת. במקום שהתקשורת תתגייס למאבק בניסיון הנלוז, הבולשביקי, הדיקטטורי, של הממשלה לסתום את פיות מבקריה, לרמוס כל עיתונאי או כל פרשן שאינו מקבל את דף המסרים של הפוליטרוקים מטעמה, התקשורת השלימה עם המציאות. זו אחת המעילות המוסריות הקשות של התקשורת הישראלית מאז ועד היום. בדיוק באותה הצורה קלוקלת, בלתי אחראית בעליל, נהגה התקשורת בנושא התאגיד. במקום לצאת למסע צלב נגד הניסיון להקים גוף תקשורתי בדמותה של הממשלה, מרבית העיתונאים עסקו בטפל לא בעיקר, בסנסציוני ולא במהות. זו הייתה שעת כושר מצוינת של ראש הממשלה, שליחו לענייני חיסולים ממוקדים של קיני ביקורת כלפי הממשלה,
דוד ביטן, שרים וח"כים בעלי דעות פונדמנטליסטיות ורדיקליות שלא היו מביישים את הפרלמנט והממשלה הצפון קוריאניים, להנחית מכת מוות גם לתאגיד שלא יצא לאוויר העולם. מדוע העיתונאים האחראיים ומזהים כאן התנהלות נוראה, אינם מגלים את האמת: לא השיקול הכספי הוא הקובע כאן אלא הרצון להקים גוף תקשורתי המהווה סניף של הליכוד. מדוע בתוכניות הכלכליות, במיוחד, אין שומעים על ירידתם לטמיון של מיליארדים שבוזבזו לריק? מי ישלם את המחיר האסטרונומי הזה? לבטח לא האחראים הישירים לפארסה המכונה תאגיד. לתרופות עבור חולים קשים אין מספיק כסף. בור חינוך אין מספיק כסף. שר האוצר רוצה להטיל מיסים על דירה שלישית ומאיים בפרישה מן הקואליציה אם החוק לא יאושר. לזרוק לפח הזבל מיליארדים רק משום שראש הממשלה וכמה מחבריו אינם מוכנים לקבל ביקורת, לשר האוצר ממש לא אכפת. בושה וכלימה. שר האוצר לא יוכל לרחוץ בנקיים לעולם אם ייתן את ידו למהלך הזה. והאמת היא שהוא הבטיח שלא ייתן את ידו לפגיעה בבית המשפט העליון ובשלטון החוק. אז אמר.
מאז כינונה של הממשלה הנוכחית ישנה מתקפה חסרת תקדים על הדמוקרטיה הישראלית. אין צורך להזכיר לקוראים את כל אותם חוקים בזויים ובלתי דמוקרטיים בעליל שהוצעו על-ידי מיני ח"כים או שרים שבינם לבין הדמוקרטיה אין ולא כלום. המתקפות הבלתי פוסקות של המקארטיסטים החשוכים על בית המשפט העליון, על שלטון החוק, על
מבקר המדינה, על התקשורת, על עיתונאים המזוהים כבלתי נאמנים למדינה או בוגדים, הן הסממן הברור לדרכה של הממשלה הנוכחית. מה שקרה לעיתונאי
אמנון אברמוביץ' לא הפתיע את אלה המכירים היטב את המציאות הישראלית. התוקף השיג את שלו והתמיכה שקיבל ברשתות החברתיות עולה על כל דמיון. מפליא, או בעצם זה אינו מפליא, שהתוקף לא נעצר על-ידי השוטרים נכחו במקום האירוע, אפילו לא הרחקתו הפיזית מאברמוביץ. אגב, מחזות כאלה מתרחשים מדי יום באותו המקום, ולית דין ולית דיין. והאמת היא שבמקום שבו ירו בראש ממשלה ורצחוהו, בהחלט ייתכן שירו גם בעיתונאי.
למען היושר יש לומר שרוב הציבור הישראלי מצדד במדיניותה של הממשלה הנוכחית, כמעט בכל תחום. המתלהמים הגדולים ביותר מבין השרים והח"כים מקבלים תמיכה ציבורית אדירה. ככל שהממשלה פוגעת יותר ויותר בעקרונות יסוד של הדמוקרטיה, כך התמיכה הציבורית הולכת וגדלה. ציד המכשפות נגד כל מי שאינו מזוהה עם תומכי הממשלה הנוכחית בעיצומו. רבים מאוד הם האנשים הפוחדים לדבר או להשמיע קול שפוי. והתקשורת, לדאבון ליבי, בחלקה הגדול נעמדת דום על-פי תכתיבי הפוליטיקאים. לכל היותר, מוכנים מרבית העיתונאים לצייץ. התנהלותם של עיתונאים רבים, רבים מידי, מעוררת תהיות ושאלות קשות מאוד, במיוחד בכל הקשור לתאגיד או רשות השידור הישנה. פרק זה בתולדות התקשורת הישראלית לא יהיה המפואר ביותר, בלשון המעטה.
