א. נכזבה תוחלתם
אריה גולן ועיתונאים נוספים נסעו לארצות-הברית כדי לחגוג את ניצחונה המקוּוה של קלינטון, והתבדו. שמענו את תקוותיהם בראש חוצות, ושוב הוכיחה התקשורת - כי אין לה מושג מה קורה ומה חושב העם.
זה קורה להם שוב ושוב, פה ושם. אחרי שבוע של זעזועים ושל לבטים, לכל היותר, אני מבטיח לכם, הם ישובו לסורם.
ב. מפולת
אם הבחירות בארצות-הברית יסתיימו בניצחון רפובליקני בסנאט ובבית הנבחרים, תימשך המפולת. אחרי שמונה שנות כהונה של הנשיא אובמה, שניסה להשליט ערכים ליברליים על אמריקה, תחזור ארצות-הברית לערכים היסודיים של דמוקרטיה שפויה, שאינה אונסת את הפרט בשם זכויות המיעוט.
המפולת תיראה בראש ובראשונה במינויים הצפויים לבית המשפט העליון האמריקני, שאובמה לא ניסה לעשותם משום שלא היה לו רוב בקונגרס.
ג. שאלה?
אחרי שיסיידו מחדש את הבית הלבן, האם יתקינו הדיירים החדשים בשדרות פנסילווניה 1600 מזוזות וכיורים כפולים, כדי שהנכדים היהודיים (חרדים, לפי השקפתם) יוכלו לבקר את סבא בביתו החדש?
ד. רצועת החלודה
כשלמדתי בארצות-הברית ובביקוריי בה מאז, אני אוהב לבקר באמריקה, שאינה בכותרות - ערים קטנות בירכתי המדינות השונות בניו אינגלנד, בדרום "העמוק" ובאזורים אחרים. לאמריקה יש פנים אחרות מעבר לניו-יורק, מעבר לפילדלפיה, מעבר ללוס אנג'לס מעבר לסן פרנסיסקו ומעבר לערים הגדולות. אצלנו זו "מסעודה משדרות". במערכת הבחירות האמריקנית קראו להם, "רצועת החלודה".
נראה, שטראמפ דיבר אל רצועת החלודה, אל אמריקה, שהתקשורת ומדעני החברה לא הכירו תרתי משמע.
