"הוא אף פעם לא מתנצל, הוא אף פעם לא טועה, לא משנה עד כמה מטורף הדבר שאמר"
-(ביל מאהר - פרשן פוליטי ומנחה אמריקני בפרשנות על דונלנד טראמפ).
סביב חודש ינואר 2016 הכותרת הראשית במגזין טיים האמריקני שהוא אחד המגזינים הנחשפים ביותר בעולם, הייתה - "איך טראמפ ניצח".
כותרת שנויה במחלוקת, שלא התאימה במיוחד את רוח הסגנון של התקשורת האמריקנית. היא לא העלתה שאלה מדוע טראמפ עשוי לנצח או איך טראמפ צריך לנצח. הכותרת קבעה,
דונלד טראמפ כבר ניצח.
לא ברור מה עלה באותו רגע בראשה של עורכת המגזין ננסי גיבס. ההחלטה להציב את האמרה המהדהדת הזו ככותרת הראשית לאותו השבוע של המגזין הנמכר ביותר בעולם (המגזין אינו נחשב פרו רפובליקני והעורכת אינה נחשדת כתומכת טראמפ, גם מכיוון שטראמפ הגיח מחוץ לאליטה הפוליטית) הייתה נחרצת.
אכלו את הכובע
אבל בדיעבד כאשר טראמפ באמת נבחר לנשיא ה-45 של ארה"ב, צריך להצדיע לעורכת על כותרת שכזו שתועדה חודשים רבים לפני סופה של מערכת הבחירות.
בהיעדרה של מנהיגות פוליטית שפויה, רצינית מאוד ופופולרית, שבה כריזמה אישית הינה מרכיב חשוב מאוד שפוסח על אידיאולוגיות שמאל וימין, החברה המודרנית הנוכחית שהפכה למקדשת הריאלטי ומעריצת כוכבי במה, תבחר באישיות הקרובה ביותר להגדרת הווינריות.
טראמפ במקרה הזה, נחשף לחברה האמריקנית כווינר האולטימטיבי של הריאלטי הרדוד שהוא עצמו הלביש על המערכת הפוליטית בארה"ב. מעט מאוד מבעלי ובעלות הידע הפוליטי בארה"ב, באמת ציפו שטראמפ יגבור על
הילרי קלינטון ויבחר לנשיאות, אבל כשמדובר במערכת בחירות שהפכה לריאליטי, אותם פרשנים אכלו את הכובע כשלא התייחסו להיבט היחיד ששינה למעשה את חוקי המשחק - הפרובוקציה.
טראמפ ויועציו קראו את השטח והשתמשו בנשק שבו המועמד הכי לא משעמם יודע מצויין לירות, הם הבינו היטב שמה שיתפוס כותרות שנויות במחלוקת ומה שיעשה יותר רעש יביא לתודעה בראשו/ה של האמריקני/ת הממוצע/ת.
הכל זה עושר
את מטה טראמפ לא הטריד אם דווקא פרובוקציות הם דבר טוב או רע עבורו, זהו הימור ובכל הימור משמעותי שגם מוכר תודעה ניתן גם להרוויח בגדול. זה לא שטראמפ אינו מספיק מוכר לתודעה האמריקנית, האמריקנים מכירים את טראמפ כאיל נדל"ן, הוא מתוקשר אליהם כמגדל זהב יותר מאשר כפוליטיקאי, וכיצד ניתן לשווק פוליטיקאי נוצץ חסר ניסיון בטווח זמן יחסית קצר. התשובה הזויה, אך פשוטה. כאמור, להפוך את מערכת הבחירות לריאליטי.
טראמפ הוא אלמנט מיוחד, אך עם מידה מסוימת של כריזמה שהציבור האמריקני לא בדיוק ידע והבין איך לאכול אותה. בחברה שבה מקובל שהווינרים לוקחים הכל, טראמפ הוא הווינר ובשבילו הכל זה עושר, יוקרה, מעמד, ועכשיו גם נשיאות ארה"ב.
אחרי הכל הסוגיה של טראמפ וההשערות לתפקודו הצפוי כנשיא, הופכות שוב לספקולציות, פרשנויות שווא, ולתאוריות חסרות שחר מכיוון שכל אלו סברו כי הילרי קלינטון תביס אותו כמועמד חסר ניסיון.
קשה לדעת איך יתנהל טראמפ כנשיא המעצמה הגדולה ביותר בעולם, וכלל ההשערות לגבי מנהיגותו העתידית מעלות תהיות רבות. ייתכן ששוב כל הספקולציות השליליות יוכיחו ההפך וטראמפ, יהפוך לנשיא לא רע בכלל ואפילו מצויין למרות חוסר ניסיונו הפוליטי.
החדר הסגלגל
מה שסביר להניח שיקרה הוא שצורת התבטאויותיו הבזויות יעלמו כלא היו. כאשר טראמפ יכנס לבית הלבן, הממלכתיות והמעמד יכבשו אותו חיצונית כמו כל נשיא שקדם לו.
השאלה הגדולה, מה יהיה מאחורי הקלעים של החדר הסגלגל? האם ממקרה של מנהיגות שנויה במחלוקת יכנס טראמפ לפנתיאון המנהיגים של אמריקה? או שבאופן כללי האמריקנים יבינו את הבלוף הגדול ביותר בתולדות הפוליטיקה האמריקנית, וישלחו אותו חזרה למגדל הזהב שלו אחרי קדנציה אחת.
