ניצחונו של
דונלד טראמפ במסע לנשיאות ארצות-הברית אינו בגדר הפתעה. הוא היה צפוי. הכתובת הייתה על הקיר באותיות קידוש לבנה, אך התקשורת שאמורה להביא לנו חדשות ואירועים בינלאומיים מביאה לנו השקפות עולם.
הם מאמינים שאנו הפתאים מתבוננים בהם, דרך מסך הטלוויזיה, קרועי עיניים ובולעים את דבריהם בשקיקה. אך לא כך הדבר. אנו אכן צופים בטלוויזיה, שומעים את דבריהם אך, בהחלט, לא משתכנעים מהם. אנו לא מטומטים, כפי שהם חושבים, אז אולי הם בעצם הטיפשים!
התקשורת שידרה לנו במהלך כל מסע הבחירות סקרים שבהם
הילרי קלינטון מביסה את דונלד טראמפ די בקלות. התקשורת גם קבעה כי קלינטון ניצחה בכל העימותים ביניהם. אז כיצד בסופו של דבר טראמפ ניצח?
השינוי לא חל, אם בכלל, מיום ראשון ליום שלישי השבוע. כבר מראשית דרכו, בבחירות המוקדמות, טראמפ הוביל את המערכה. המסע במפלגה הרפובליקנית החל עם 15 מועמדים לנשיאות והוא, טראמפ, "העיף" אותם, אחד-אחד, בדרך והגיע לוועדה הרפובליקנית כשמועמדותו כבר מובטחת. בכל המסע הזה הוא זכה ללעג ולהכפשה מצד התקשורת. במסע לנשיאות התקשורת שינתה את דרכה ובמקום לעג החל מסע העלמה מעין הבוחרים על-ידי דיווחים מטעים ושקריים. מדי יום פורסמו סקרים שניבאו את מפלתו כאילו נאמר לקהל חבל על זמנכם ללכת ולהצביע עבורו, הפסדו כבר נקבע.
מתקן עולם
עתה נאמר כי הסוקרים כשלו. זו אינה אמת. הסוקרים יודעים את מלאכתם, אך כאשר הם מתבקשים להביא סקר עם תוצאות שנקבעו מראש הם יודעים כיצד לעשות זאת. מזה הם הרי מתפרנסים.
ונשאלת השאלה מדוע התקשורת מתנהגת כך. לא רק בארצות-הברית, גם בארץ וגם בארצות רבות אחרות. והסיבה היא אחת: הרצון לשלוט, לשלוט במתרחש במדינה על-ידי הכתרת מנהיגים, הפעלתם ואם יש צורך אז גם על-ידי הטלת אימה עליהם. כל עיתונאי רואה את עצמו כ"מתקן-עולם". אין לו עניין בהבאת חדשות, עובדות ואירועים, זו עבודה סיזיפית, שמישהו אחר יעשה אותה, הוא רוצה להשפיע ולכן הוא משדר לנו בכל הזדמנות הנקרית לידו את השקפת עולמו הפרטית, כאילו שזה מעניין אותנו.
התקשורת האמריקנית הבינה שהילרי קלינטון נוחה להשפעה לעומת טראמפ שאינו נותן לאיש להכתיב לו את מעשיו ולכן "הריצה" אותה לנשיאות בכל כוחה, כפי שעשתה זאת לפני שמונה שנים לכישלון המהדהד הידוע בשם
ברק אובמה.
אך הציבור האמריקני, בדומה לציבור במדינת ישראל, אינו מטומטם, הוא לא התרשם מהסקרים השקריים, מהניצחונות המדומים בעימותי הטלוויזיה, הוא התרשם מהכנות והאמת הפשוטה שבדברי דונלד טראמפ. זה כלל אינו משנה אם טראמפ יקיים את כל הבטחותיו או אפילו חלק קטן מהם, מה שחשוב שהוא דיבר בשמם והם הרגישו כאילו הם אלה המדברים בעצרת.
דרך נכונה
ניצחונו של טראמפ שם קץ לצביעות שאופפת את הפוליטיקה האמריקנית בעשרות השנים האחרונות.
וכמובן מיד מתעוררת שאלת יחסו של ממשל טראמפ, שיקום בחודשים הקרובים, למדינת ישראל.
לגבי הילרי קלינטון לאיש לא הייתה אשליה. היא הביעה מחויבות להמשך ממשל אובמה שהיה רע מאוד למדינת ישראל וגרם לה נזק אסטרטגי רב-שנים. טראמפ לא היה ברור לחלוטין בנושא זה. מצד אחת הביע תמיכה בלתי מסויגת ומצד שני השמיע מספר הצהרות לא נוחות לאוזנינו.
אך הנקודה העיקרית היא שכיום, כמו ברבות מארצות העולם, השמאל עוכר לישראל והימין תומך בה. לכן אין לישראל מה לחשוש מנשיא רפובליקני המגובה בסנט ובית נבחרים עם רוב רפובליקני.
למרות מסע הבחירות "הפרוע" שניהל, דונלד טראמפ הוא אדם בעל סדר יום מתוכנן שקובע לעצמו מטרות ופועל להשגתן בדרך הנכונה והטובה העומדת לרשותו. כך, לפחות, נהג בחיים הפרטיים והעסקיים שלו. אני בהחלט מאמין שתוך זמן קצר הוא ישיג הסדר משביע רצון בסוריה, "ירגיע" את צפון-קוריאה ואולי יביא את הפלשתינים לשיחות-אמת עמנו.
