טייערא זיסה גולה כך הגדיר נספח ישראל באחת השגרירויות את מקום השליחות בעת העברת התפקיד למחליפו. התרגום של האמירה מיידיש לעברית הוא גולה יקרה ומתוקה.
השבוע התבשרנו שהחשבת הכללית מצמצמת את מצבת כוח האדם של משרדה בניו-יורק מ-25 ל-10. לכאורה מעשה חיובי. השאילה היא מה הם עושים שם בכלל. התשובה התמוהה שתפקידם לשמור על קשרי משקיעים והטכנולוגיה מאפשרת לעשות זאת מישראל. כאילו שאין למגבית היהודית משרדים. הוצאות המשלחת הן כ-25 מיליון שקלים סכום שהוא שולי יחסית לתקציב המדינה אך הוא מכובד בפני עצמו.
בנוסף לעלות הישירה יש עלויות נוספות לקיום המשלחת. ראשית ישראל אינה זקוקה לגיוס חוב בחו"ל. בבלוגים קודמים כבר נגעתי בכך שכל גיוס חוב בחו"ל מהווה הוצאה עודפת משמעותית. החוב החיצוני של המדינה הוא כ-28 מיליארד דולר והריבית העודפת עליו מסתכמת בכמיליארד דולר לשנה מעבר לעלות הנפקה מקבילה בשקלים.
המשלחת של החשבת ודאי מפעילה לחצים לגייס חוב כדי להצדיק את קיומה. ואכן אנו מתבשרים מידי פעם על הנפקה. במקום לפרוע, לווים. המשלחת שוכנת ליד המשלחת של משרד הביטחון המונה מאות עובדים שחלק לא מבוטל מהם מיותרים. החשבת הכללית אמורה לשאת את דגל היעול. לשם כך המערכת אותה היא מנהלת צריכה לשמש דוגמא. כיצד תוכל להטיף למשלחת משרד הביטחון כאשר האחרונה רואה שהמטיף לא מתנהג בהתאם להטפותיו?
עוד נודע לנו השבוע על נפוח הפנסיה התקציבית של אנשי צבא הקבע. האם באוצר לא ידעו על כך? אם ידעו מדוע שתקו? האם גם באוצר יש חריגות? כך או כך הדבר מעיד על כשל מערכתי.
השהות בגולה הדוויה היא כנראה משאת נפש אך על חשבון מי? מבט ממעוף הציפור וללא מאמץ יראה כיצד אפשר לפנות תקציבים משמעותיים למטרות טובות יותר.