היגיון בריא

לפני 5 שנים, ולפני בחירתו של ברק חוסיין אובמה לכהונתו השנייה כנשיא ארצות הברית, פרסמתי בישראל היום (14.12.11) את המאמר הבא, העוסק ב-ניוט גינגריץ', האיש ששקל אז להתמודד על מועמדות המפלגה הרפובליקאית בבחירות לנשיאות של שנת 2012. אני מוצא לנכון לפרסם שוב את המאמר, בגלל ששמו של האיש מוזכר כמועמד מוביל לתפקיד מזכיר המדינה (שר החוץ) בממשל של הנשיא האמריקני החדש, דונלד טראמפ. מינוי שלו יכול להוות שינוי חשוב לטובה בהשוואה למדיניות של הקלינטונים ואובמה. כאשר ארצות הברית מצויה בשנת בחירות ניתן לפטור כל התבטאות פרו-ישראלית של מועמד אפשרי בטענה שמדובר בחיזור אחר הקול היהודי. נכון, המתמודדים הם אנשים פוליטיים, והם זקוקים הן לקולות והן לכספים. אבל, אין עובדה זו צריכה למנוע התייחסות עניינית לתוכן דבריהם. לזכותו של ניוט גינגריץ', המועמד הרפובליקאי המוביל, יש לומר שדברי הטעם שלו נאמרו גם בשנים עברו - כולל בהרצאה שנשא במשכן הכנסת בירושלים לפני שנים אחדות - וללא כל קשר עם מרוץ לנשיאות. דבריו מייצגים ניתוח נכון וראייה מפוכחת של מעמד ארצות הברית בעולם ושל הצורך לעמוד בתקיפות על האינטרסים החיוניים שלה - בעולם כולו ולא רק במזרח התיכון - מול כל מי שמאיים עליהם. קו ברור ונחוש זה מיושם על-ידו, וטוב שיהיה מיושם גם על-ידנו, גם לגבי מדיניות החוץ והביטחון של ישראל.

שגשוג כלכלי

דבריו הנכוחים של גינגריץ' בולטים בבהירותם על-רקע מדיניותם המנותקת ואף הצ'מברלינית של הנשיאים הדמוקרטיים בעשורים האחרונים, ובמיוחד הנשיא קרטר א' והנשיא קרטר ב', הלוא הוא ברק חוסיין אובמה. אלה התאפיינו בקריאה מעוותת של המציאות, שהביאה לכרסום מתמשך במעמדה של ארצות הברית בעולם. לא מיותר להזכיר שגם שנות כהונתו של הנשיא הדמוקרטי קלינטון היו חופפות לשנות האשליה של "תהליך השלום", והוא זה שפתח בפני רב-המחבלים ערפאת את שערי הבית הלבן. בין השאר אמר גינגריץ' הערות הנשמעות "קיצוניות" בישראל השבויה בתקינות הפוליטית האוסלואידית. כך, למשל, קבע כי "העם הפלשתיני" הוא המצאה. ואכן, הרוב המכריע של ערביי ארץ ישראל המערבית הם מהגרים שהגיעו ארצה בעקבות השגשוג הכלכלי שהביאה לכאן ההתיישבות הציונית מראשיתה ועד קום המדינה, ולא בגלל כמיהה לירושלים, שמעמדה באיסלאם זניח. עובדה זו אינה מפריעה לאוסלואידים בקרבנו - ולאמריקנים ולאירופים שאינם יכולים להיות יותר ציוניים מהם - לדגול במצעד האיוולת הגורס ששלום מותנה בהקמתה של מדינה פלשתינית בלב ארץ ישראל לאותם מהגרים שזה מקרוב באו. על-פי אותו היגיון יהיה צורך בעתיד להעניק מדינה סודנית לרבבות מהגרי העבודה המסתננים ארצה בשנים אלה ממש, במטרה ליהנות מהתנאים הכלכליים בארץ ישראל. עוד אמר גינגריץ' שמטרתם של הרשות הפלשתינית (כלומר אש"ף, הארגון לשחרור פלשתין כולה!) ושל החמאס זהה: החרבת מדינת ישראל. שוב, מדובר בקריאה נכונה של המציאות, בניגוד להתייחסות המקובלת בישראל ב-18 השנים האחרונות, כאילו יש מחבלים טובים (אש"ף) ורעים (חמאס). יש בישראל מי שמייחלים לבחירה מחודשת של ברק חוסיין אובמה לנשיאות, בתקווה שאז יוכל להיות בוטה וקשוח יותר כלפי ראש הממשלה נתניהו (ולא רק ירכל עליו באוזני נשיא צרפת), אלא גם יכפה עליו את הישראבלוף הקרוי "תהליך השלום". ישראל הרשמית אסור לה שתתערב במערכת הבחירות בארצות הברית או באופן הצבעתם של היהודים שם. אבל, מי שנמצא כאן, וקורא נכון את המציאות האזורית, ומבין ש"האביב הערבי" איננו אביב, ויודע שמדינה פלשתינית ושלום הם דבר והיפוכו, ומבין שהפצצה הפלשתינית מסוכנת לא פחות מהפצצה האירנית - יכול להתעודד מכך שגם מעבר לים נשמעים קולות מציאותיים ואחראיים.