התפשטותה של הברית הצפון אטלנטית, נאטו, מזרחה לאחר קריסתה של ברית המועצות ערערה אצל הרוסים את תחושת הביטחון שלהם. הם יכלו להשלים עם הצטרפותן של פולין, צ'כיה והונגריה לנאטו ב-1999, אך כאשר התפשטותה של נאטו לא נעצרה במדינות אלה אלא גם כיסתה את המדינות הבלטיות הגובלות ברוסיה ב-2004 נתפס המהלך על-ידי ההנהגה הרוסית כהתרסה בוטה אשר מערערת יסודות גיאופוליטיים מסורתיים בסיסיים של רוסיה. לזאת רוסיה לא הסכימה, ועל-פי טענות ממשלתה היא הגיעה להסכם עם נאטו עוד בשנת 1997 על כך שלא יוצבו כוחות קבע של נאטו במדינות הבלטיות. (טענה זו המצוטטת גם על-ידי מקורות דיפלומטיים מערביים אינה נכונה. ומתברר לי שגם מקורות אלה לא תמיד קוראים את נוסחי ההסכמים).
מהלכים רוסיים קונקרטיים והצהרות של פקידים רוסיים בתקופת פוטין - מדבדב מהווים אינדיקציה לכך שהשלטון הרוסי אכן חותר להשיב לרוסיה את מעמדה האימפריאלי, ולהלן לקט קצר של דוגמאות לכך: ב-1999 הודיעה רוסיה על הוצאת צבאותיה ממולדביה לא יאוחר משנת 2002, ואילו המציאות כיום ש-2000 חיילים רוסיים מוצבים בחבל הפורש של טרנסניסטריה. כבר ב-2001 הביעה ארצות הברית את דאגתה על כי רוסיה מציבה נשק גרעיני טקטי בקאלינינגראד, המובלעת הרוסית בין פולין לליטא, זאת בניגוד להסכם בין נאטו לרוסיה, והנה המצב כיום הוא שרוסיה עוד הגבירה את נוכחותה הצבאית שם. בחודש שעבר דווח כי הרוסים מעבירים למובלעת טילי איסקאנדר המסוגלים לשאת ראשי חץ גרעיניים טקטיים, מה שכמובן מסכן את הטריטוריה הבלטית כמו גם את פולין. ב-2014 האשימה מחלקת המדינה של ארצות הברית את רוסיה בהפרת הסכם מ-1987 המגביל הצבת טילים לטווח בינוני, למרות שההפרות הרוסיות נרשמו כבר ב-2008.
רוסיה התגרתה כמה פעמים במדינות הבלטיות. ב-2007 נערכה התקפת סייבר רוסית על אסטוניה, מדינה החברה באיחוד האירופי ובנאטו, זאת בתגובה על כך ששלטונות המדינה הסירו אנדרטת ברונזה שהוקמה שם על-ידי הסובייטים ב-1947 לציון "שחרור" אסטוניה מהנאצים על-ידי הצבא הרוסי. המסורת הסובייטית, ולאחר מכן הרוסית, מעלה על נס, כערך תרבותי היסטורי, את הניצחון על גרמניה הנאצית ב"מלחמה הפטריוטית הגדולה", ואת שחרור הארצות הבלטיות. הסרת אנדרטת הניצחון נתפסת על-ידי הרוסים כפגיעה בערך היסטורי תרבותי זה.
מזה מספר שנים עורכת רוסיה תמרונים אוויריים וימיים באזור סקנדינביה ומעלה תביעות טריטוריאליות באזור הקוטב הצפוני, מה שמשקף את מגמתה להשיב לעצמה מעמד אימפריאלי. ב-2007 הוביל חבר הדומה (הפרלמנט) הרוסית ארתור צ'ילינגרוב משלחת ימית לקוטב הצפוני, שם הציב דגל רוסי והכריז כי האזור הארקטי הוא רוסי וכי רוסיה תוכיח שהקוטב הצפוני אינו אלא המשך של היבשת הרוסית.
ב-2008 תקפה רוסיה את גאורגיה, ועד היום היא שולטת ב-20% מהטריטוריה הגאורגית. אילו נשאל סקנדינבי ב-2008 בתקופת מלחמת רוסיה בגאורגיה מהם שלושת האיומים הביטחוניים המדאיגים ביותר על סקנדינביה התשובה הייתה ללא היסוס: רוסיה! רוסיה! רוסיה! כך טען בזמנו שר ההגנה הפיני יירי האקאמיס. מפקד צבא נורבגיה גנרל סוור דיסן הביע חשש כי תאבונה של רוסיה לשליטה במקורות אנרגיה ושדות דיג עלולה להציב בפני ארצו אתגרים רציניים, וכי במקרה של עימות אין לצפות לעזרה מצד נאטו. בחוגי ההגנה בסקנדינביה רווחה ההנחה, עוד טרם המלחמה בגאורגיה, כי הרוסים גורסים שמדיניות חוץ מוצלחת היא זו המסתייעת בכוח צבאי מאסיבי, באיומים צבאיים ובנכונות להפעיל צבא. גנרל הצבא השוודי אנדרס בראנשטרום הכריז בראשית שנה זו (2016) כי ארצו "עלולה למצוא עצמה תחת מתקפה תוך שנים ספורות". הכרזה זו יצאה באותו שבוע בו אישר מזכ"ל נאטו בדוח שנתי של הברית כי מטוסי טופולב וסוחוי רוסיים ערכו משחק סימולציה של מתקפה גרעינית על מתקנים שוודיים בחודש מרס 2013. סוכנויות ביון שוודיים מעריכים כי במשחק הסימולציה דימו הרוסים מתקפה על שתי מטרות: האחת מטה של "מתקן הרדיו של ההגנה הלאומית" National Defense Radio Establishment שבו מפוענחים אותות הנקלטות על-ידי הביון השוודי והוא גם מהווה מרכז התרעה בפני התקפה צבאית, והשנייה בסיס חיל-האוויר השוודי האגשולט דרומית לבירה שטוקהולם.
בשנה שעברה לאחר שדנמרק הודיעה על הצטרפותה לתוכנית ההגנה נגד טילים בליסטיים באירופה שיזמה ארצות הברית אמר שגריר רוסיה בדנמרק בראיון עתונאי כי הדנים אינם ערים לתוצאות מהלך כזה שעלול להביא להתקפה רוסית גרעינית על ספינות דניות שבהן תוצבנה מערכות ההגנה האמריקניות.
המגמות האימפריאליות ניכרות גם באגף הדרומי של היבשת הרוסית. רוסיה הגבירה את נוכחותה הצבאית בבסיס שיש לה בארמניה, מדינה הגובלת בטורקיה החברה בנאטו, מה שמשקף רצון להבטיח את בטחונו של האגף הדרומי של רוסיה גם כן. סיפוח חצי האי קרים והניסיון הרוסי לספח, באופן עקיף, את לוהנסק ודונצק, אזורים במזרח אוקראינה בהם אוכלוסייה דוברת רוסית- כל אלה מחזקים את ההערכה שברוסיה קיים היום יסוד נפשי קולקטיבי המאפשר יוזמה של הרפתקה צבאית, למצער מוגבלת, באזור הבלטי. וכמובן, לא יזיק לבחון מה תהא תגובתו של טראמפ.