משרד האוצר משתעשע ברעיון הנפקת אגרות חוב צמודות למדד מחירי תשומה למגורים. מטרתו היא לנפק מכשיר שמפקידים יוכלו באמצעותו להצמיד את כספם ליוקר הדיור וכך ימנעו לפחות חלקם מקנית דירות. כרגיל "חכמי האוצר" מתנגדים מאחר שהמדינה תיקח על עצמה מחויבויות נוספות. האומנם?
עד עתה מוכרים לנו שני מנגנוני הצמדה. הראשון הוא מדד המחירים לצרכן המוכר לכל ישראלי בוגר. הצמדה זו לא באה לעולם עם קום המדינה אלא בתקופה מאוחרת יותר. ככל שהאינפלציה עלתה השימוש במדד זה כהגנה על ערך הכסף עלה והגיע בשיאו בשנות השמונים של המאה הקודמת שבאמצעיתן היא, האינפלציה, הגיעה לכמעט 500% לשנה. במצב זה גם רבית בת כ-300% לשנה, כמעט אחוז ליום, לא יכלה לפצות על ירידת ערך הכסף. מאחר שמנגנון ההצמדה עודכן במרווחים בני חודש התפתח במקביל שוק ההצמדה במט"ח ששערו מתעדכן מדי יום ביומו.
חשוב לציין שהמצמידים צריכים לוודא שכנגד ההתחייבות הצמודה יש להם הכנסה צמודה לאותו מנגנון הצמדה, הכנסה מדדית מול התחייבות מדדית והכנסה במטבע חוץ מול הוצאה במטבע חוץ. בשנות ה-50 וה-60 יכלו נוטלי משכנתאות להצמידן ל-דולר. באותה תקופה שער מטבע החוץ לא היה נייד והתאמת השער התבטאה בפיחות,במרווחי זמן גדולים, שנחת ללא התראה מוקדמת. ב-1962 פוחתה הלירה הישראלית מ-1.8 ל-3 ל"י ל-דולר. חייבי המשכנתאות מצאו את חובם גדל ב-66% בין לילה. הדבר גרם לתסיסה ציבורית בעוצמה כזו שאילצה את הממשלה להעניק חלון הזדמנויות להמיר את ההלוואות לל"י לפי שער החליפין הישן. מפא"י פחדה להפסיד את השלטון בבחירות הבאות. בשנות ה-80 התמוטטה חברה לבניית כבישים ושדות תעופה מאחר שחוזיה עם משרד הביטחון היו צמודים להתייקרות האספלט בעוד מרכיב של הוצאותיה, לפחות 40%, ובעיקר שכר עלה מעבר לעליית מחיר האספלט. בתקופת ההיפר אינפלציה דאז חוסר ערנות יכול היה לחסל עסק.
הוספת מכשיר של אג"ח צמוד מדד מחירי התשומה לדיור יכול לתחכם את השוק. יזמים בענף הבנייה יוכלו לקחת הלוואות צמודות למדד זה בעוד החוסכים המעוניינים בהצמדה למדד הדיור המתעתדים לקנות דירה יוכלו לבטח את כספם באמצעות מכשיר זה. בישראל בה גדלה האוכלוסייה בקצב משמעותי להצמדה זו יהיה ביקוש לאורך שנים מאחר שהנדל"ן ימשיך להיות דומיננטי בשוק. המדינה תוכל להנפיק אגרות חוב בהצמדה זו במידה ותרצה בכך. היא רק צריכה לתת את הדחיפה הראשונית.
בעלות פיזית על דירה לצורך השקעה אינה גמישה כמו איגרת חוב או פיקדון סחירים, מה גם שקנית, אחזקת ומכירת נדל"ן כרוכים במיסוי.