בחירתו של
דונלד טראמפ לנשיא ארה״ב והשליטה הרפובליקאית בסנאט ובבית הנבחרים יצרה מציאות חדשה בפוליטיקה האמריקנית. היא מחייבת את ירושלים לנצל מנופים אלו לשיפור מעמדה הבינלאומי והאזורי.
נכון עשה ראש הממשלה נתניהו שנמנע בעקביות מלהתערב במערכת הבחירות בארה״ב שהייתה מהיצריות ביותר מעולם. בתקופת המעבר ועד כניסת הנשיא טראמפ לתפקידו נדרש ראש הממשלה להמנע ככל הניתן ממחלוקות עם הממשל הנוכחי: עליו לשמר מערכת יחסים חיובית עם הנשיא אובמה עצמו המחזיק במלוא הסמכויות כנשיא המכהן ועוד עשוי לשמש בתפקידים בכירים בעתיד; באותו זמן עליו לשמר את הקשרים עם המפלגה הדמוקרטית שעשויה לשוב במהרה למרכזי הכוח בוושינגטון.
ואולם, עם כניסת הנשיא טראמפ לתפקידו יהיה על ישראל לבצע תפנית במדיניות החוץ שלה ולפעול להשגת מטרות רחבות ומחוללות שינוי. ראשית, על ירושלים לנצל את השקפתו של טראמפ על ארגונים בינלאומיים ולהוביל לשיפור מארג היחסים הקלוקל שלה עם האו״ם. באמצעות תוכנית פעולה מקיפה וארוכת טווח יכולה ישראל להוביל מהלך אמריקני לריכוך התנהלות האו״ם כלפי מדינת ישראל ואף לשילובה בפורומים ובתפקידים מרכזיים שהיא לא שולבה בהם בעבר. ארה״ב מממנת מעל לחמישית מתקציב האו״ם והיא כבר הוכיחה בעבר שביכולתה להשפיע על התנהלותו.
שנית, השקפתו של הנשיא טראמפ על נשיא רוסיה פוטין חיובית. טראמפ גם הצהיר לא אחת שהוא מתכוון להגיע להסדרים עם הנשיא הרוסי. גם כאן נדרשת ירושלים להציג תוכנית רחבה בה יופחת הלחץ האמריקני על רוסיה באירופה, תהליך אותו מבקש טראמפ לקדם בכל מקרה, במקביל להסדרת עתידה של סוריה וקיבוע הריבונות הישראלית ברמת הגולן.
שלישית, הסוגיה האירנית הייתה ועודנה מהסוגיות המרכזיות המעסיקות את מערכות הממשל והביטחון הישראליות. אמירותיו של הנשיא טראמפ בנושא קרובות להשקפה הישראלית הרשמית. אין לצפות שעם כניסתו לתפקיד יבטל טראמפ את ההסכם, אך גם כאן יכולה ירושלים לחולל תפנית במדיניות ארה״ב בנושא. ירושלים נדרשת להניע את הממשל החדש לפעול ביתר תקיפות אל מול הפרות של ההסכם מצידה של טהרן עד כדי החזרת מערכת הסנקציות הדרקונית. חשוב לא פחות ובהתבסס על השקפתו העסקית של הנשיא טראמפ, על ירושלים לפעול להשבת האחריות הצבאית חזרה לידיה של ישראל אשר תפעל בכוחות עצמה כנגד אירן במידה וטהרן תבקש לפרוץ אל עבר הפצצה. העברת מערכות אמריקניות מתקדמות לידי צה״ל וחיל-האוויר, שאותם נמנע הנשיא אובמה מלספק בעבר לישראל, יפחיתו מארה״ב את הצורך להיות מעורבת בפעילות מול אירן והחיסכון בהוצאות אמריקניות שיתלווה לכך יפעל בהכרח לשכנע את הנשיא הנכנס לתמוך במהלך.
רביעית, דבריו של טראמפ בדבר ״נחישותו להגיע להסכם בין ישראל לפלשתינים״ הם סימן לכך ששימור המצב הקיים איננו אפשרות מבחינת הנשיא הנכנס. לפיכך נדרשת ירושלים לבנות בהקדם תוכנית רחבה וכוללת אך באותו זמן גם מקורית ופורצת דרך. אחת האפשרויות עשויה להיות החזרת האחריות המצרית על רצועת עזה בתמורה להידוק היחסים בין וושינגטון לקהיר ותמיכה אמריקנית רחבה במשטר א-סיסי המעורער.
הזירה הבינלאומית אינה מייצרת הזדמנויות היסטוריות רבות, אך נראה כי אחת כזאת נקרית כיום בפני ראש הממשלה נתניהו. התנהלות נבונה ושקולה שלו עשויה לשפר את מעמדה של ישראל ולחזק את ביטחונה עשורים לעתיד. ימים יגידו האם הוא עמד באתגר.
