בעשורים האחרונים אנו נחשפים לגלים-גלים של האשמות של נשים כלפי גברים על הטרדות מיניות למיניהן, לסוגיהן ולרמתם.
הטרדות מיניות, החל מאונס ועד נגיעה באיבר זה או אחר של האישה היו מאז ומעולם. הדבר עלה בעוצמה רבה לסדר היום הציבורי בישראל וברבות מארצות העולם בעקבות השתלבותן של נשים בתפקידים בכירים, יחסית, בכל רובדי החברה ובעיקר בתקשורת.
אני נגד אונס ונגד כל סוג של הטרדה מינית לאישה ולגבר, אך יש להיזהר מניצול לרעה של פגע זה בכדי להעליל אשמות-שווא על גברים ונשים חפים מפשע. כמו-כן נדרשת ערנות רבה ל"זכות החפות" שנפגעת מאוד כאשר האישום מגיע לאחר זמן רב מעת האירוע.
תא"ל בוכריס, אחד הלוחמים המוערכים ביותר בצה"ל עמד לקבל קידום בתפקיד ובדרגה. בדיוק במועד זה (ולא אחר) נתקבלה במצ"ח תלונה כנגדו על עבירת-מין. אישום שלאחר חקירה ממושכת, רבת הדלפות, כרגיל במחוזותינו, הוגש נגדו כתב אישום שכלל מספר רב של מעשי אונס, סדום וכדומה. לאחר פעולת "גישור פלילי" נחתם הסדר טיעון שכלל רק בעילה אסורה בהסכמה. אין אונס, אין מעשי סדום ועוד כהנה וכהנה אישומים כיד הדמיון הטובה של פרקליטות הצבא.
בעת העימות בין הנאשם למתלוננת, פקידתו הטובה והנאמנה בעבר, במטה המשטרה אמרה המתלוננת שהיא לא טענה שהוא, בוכריס, אנס אותה, וההגדרה כ"אונס" היא של הפרקליטות הצבאית ושל עורכות-דינה. אם אין תלונה על אונס הכיצד נוצר אישום שכלל אונס?
אני מנחש שללא האישום בבעילה בכפיה, שהוא אונס, נשאר רק האישום בבעילה בהסכמה, כי בעוונותיי הרבים וממרום גילי לא שמעתי על בעילה ב"ניוטרל". מאחר שהפקידה לא אמרה שמדובר ב"רומן" אזיי מדובר בבעילה אסורה בין בעל מרות לכפוף לו.
אילו זה היה האישום המקורי ייתכן היה שתא"ל בוכריס היה נשפט בפני קצין הגבוה ממנו בדרגה ולא בבית-דין צבאי.
לאור זאת אני מניח שמישהו במערכת הצבאית רצה לראות את תא"ל בוכריס מחוצה לה ודאג לארגן לו "כיפה אדומה", כלשון העבריינים.
מקרהו של בוכריס הוא משל לעיוותים שהשוביניזם הנשי שמסתער עלינו, לאחרונה, בשצף-קצף עשוי לגרום במקרים רבים.
אם נבחן כל מקרה ומקרה נמצא שאין אחד דומה למשנהו ואם נחפש את המבדיל נמצא אותו תמיד במניע. את קצב הרשיעה התקשורת והשופטים המסכנים במחוזי ובעליון נאלצו לתת גזר דין בהתאם, ניצבי המשטרה שהואשמו בעבירות מין נאלצו לפרוש כל אחד בתורו, עד שהגיע המפכ"ל הנוכחי וברוב חוכמתו הפסיק תהליך זה על-ידי איסור הטיפול בתלונות אנונימיות. אין אנונימיות-אין תלונות והמבין-יבין. שלושת אנשי התקשורת: רוזן, מגל ושביט פרשו מהענף ותיקיהם נסגרו "מחוסר אשמה". האם מקרה הוא שרק אנשי התקשורת יצאו "נקיים" מהעניין?
חפשו את המניע!
האחראים במערכת האכיפה החלו להבין שהם היו כלי משחק בידי שוביניסטיות מוסתות על-ידי בעלות או בעלי ענין והחלו לרסן את "ההתלהבות" לחקור כל נגיעה אקראית בישבן שאירעה לפני שנים.
נראה לי שכפי שמקרה הנשיא לשעבר קצב היה אות להסתערות קדימה של השוביניסטיות כך מקרה בוכריס יהיה אות הנסיגה שלהן.
