71 שנה לאחר שהלהבות בתנורי תעשיית רצח העם היהודי, שבנתה גרמניה הנאצית, כבו, שוב מועלים בני אדם באש. גברים, נשים וילדים. הפעם למען השינוי אין המדובר בקורבנות המסורתיים, היהודים, אלא במוסלמים הנטבחים בידי תאגיד רצח בינלאומי: יחידות רצח סוריות, תגבורת של מחבלי חיזבאללה, קצונה אירנית וסיוע רוסי ברוטאלי, מן האוויר ומן הקרקע.
71 שנה אחרי השתיקה הארורה ההיא, נרשם שינוי אדיר. במקום ההתעלמות הצינית של בעלות הברית מן התחינות להפציץ את אתרי ההשמדה, או לפחות את מסילות הברזל שהובילו את הקורבנות אל מותם, הפעם יש אוויר מלא בהכרזות חלולות בלתי פוסקות.
במקום הטענות המתחסדות-שיקריות כי בעלות הברית אינן יכולות להקצות אפילו טייסת אחת מציי האוויר שלהן, שמנו אלפי מטוסים, כדי להפציץ את מחנות המוות (הפעם היחידה שבה מטוסים כאלו שהמריאו בספטמבר 1944 מבסיס בפוג'יה, איטליה, הפציצו את אושוויץ-בירקנאו - הייתה בטעות! הכוונה הייתה לפגוע במפעל סמוך, שייצר דלק סינטטי. יהודים היו פחות חשובים - י.ר.), הפעם מדווחת התקשורת על התרוצצות מפעימה של המון ג'נטלמנים מעונבים באולמות ממוזגים, המגבשים ומפוצצים אינסוף של הסכמים. חלק מההסכמים האומללים הללו נחתמים בחשכה, מפני בפאריס כיבו את האורות במגדל אייפל, לאות אבל...
ההתרוצצות הפאתטית הזו תגיע ככל הנראה לסיומה רק כאשר רוצח ההמונים, באשר אל-אסד, יחסל את אחרון האזרחים שהעז להניף מולו את נס המרד. הוא יעשה זאת לרעם תשואות מעריציו במוסקבה, טהרן וביירות.
בינתיים, מגיחים עדיין מבין עיי החורבות כמה שרידים עקשניים, אבל הכיכרות בלונדון ובת"א ריקות ממפגינים. דוממת טרפלגר סקוור הלונדונית, הכיכר שהתרגלה לארח בשנים האחרונות את המוני בעלי המצפון הרגיש. מה לעשות, מסתבר כי אלה שיצאו להפגין את שאט נפשם נוכח זוועות הכיבוש הישראלי בפלשתינה השדודה - נשארו בבית בצוותא עם מצפונם הסלקטיווי. אדמירל הורשיו נלסון, ממרומי האנדרטה המפורסמת שלו המשקיפה על הכיכר רחבת הידיים, לא הצליח לגלות בה אפילו מפגין אחד(!) נגד טבח העם המתרחש יותר משש שנים בסוריה. איפה צדקני הבי.בי.סי כשצריך אותם?
אבל שלא תהיה טעות. לא רק בלונדון ירדו מקצועני ההומניסטים למחתרת. גם כיכר רבין שוממה, ואפילו בכיכרונת הסינמטק הקטנה לא נרשמה איזושהי התקהלות דלילה. השמאל הישראלי, על עשרות ארגוני זכויות האדם (הפלשתיני) שלו, שתמיד נזעק להגן על זכויותיו של החמאס והג'יהאד האיסלאמי מול התוקפנות הישראלית הברברית ברצועת עזה - נשאר בבית. כנראה כדי להגן על הדמוקרטיה ועל אלפי אסירי המצפון הנמקים בכלא הסודי שהקימה ממשלת נתניהו.
לשווא תחפשו גם את אחיהם של טבוחי חאלב, או של חצי מיליון החללים שגבתה עד כה מלחמת האזרחים בסוריה. הם אומנם זעקו לעזרה ברשתות החברתיות ברגעיהם האחרונים, אך מצוקתם לא בדיוק נגעה לליבם של חברי הרשימה הערבית המשותפת.
נכון שקשה להישאר אדיש נוכח הידיעות אודות חיסולו של צוות הרופאים והאחיות בבית החולים האחרון, שעוד נותר על תילו בחאלב החרבה, אבל הרבה יותר מפתה להקים קול בכי ומחאה נוכח האסון ההומניטרי הקולוסאלי, שטומן בחובו חוק המואזין. הארץ יקים (כצפוי) קול זעקה, וגם
ערוץ 10 לא יטמון מצלמותיו בצלחת. אז מה אם אפילו בסעודיה, ערש האיסלאם, הוטלו הגבלות על הרעש שמקימים רמקולי המואזינים? הרבה יותר אטרקטיווי לצרוח על החוק הגזעני החדש של ממשלת ישראל. זה בוודאי ימשוך את תשומת ליבו של מישהו רחום בארגון הליצנים של אונסקו, שעד היום לא שמע בכלל על המתרחש בפלנטה הסודית הקרויה סוריה.
אירופה, שהתרגלה לשאת תמיד עיניים לשריף האמריקני, גילתה כבר מזמן שלשריף הנוכחי, המסיים את כהונתו בעוד כחודש, יש אומנם פרס נובל לשלום(!), אבל המחסנית שלו ריקה. הכדורים היחידים שברשותו טובים בעיקר להרגעה ולטשטוש הזיכרון הציבורי. על התקשורת הישראלית, לדוגמה, הם פעלו נפלא. עד היום היא שרה לו שירי הלל למאבק המוצלח שלו (טקטיקת "הקו האדום" המיתולוגי) נגד הנשק להשמדה המונית שהיה (ונשאר) בידי אסד, ועל הסכם הגרעין עם אירן.
ומה לגבי הנאורים האירופיים המהוללים? אלה ששנתם בלילות נודדת בזוכרם את שיווק המוצרים הישראלים, מבלי שאזהרת מוצאם בשטחים הכבושים תתנוסס עליהם.
האם יש סיכוי כלשהו שמישהו מהם יתבע את רוצח ההמונים בשאר אל-אסד לדין בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג על רצח עם?
הצחקתם אותם. בינתיים במרצ כבר מתכננים לחדש את פרויקט הנסיגה מהגולן תחת הסיסמה "אסד מבטיח - אסד מקיים. כי אסד הוא איש של
כבוד."