באביב הקרוב יתקיימו הבחירות להנהגת ההסתדרות, ונכון לעכשיו עדיין לא ברור האם חברת-הכנסת
שלי יחימוביץ' תיקח בהן חלק.
יחימוביץ' היא בעלת משנה כלכלית-חברתית סדורה הקרובה למשנתו של הכלכלן האמריקני ג'ון מיינרד קיינס לפיה צריך לדאוג לחיזוקן של קבוצות מוחלשות בחברה הישראלית, ולאינטרסים של איגודי העובדים ובכך לצמצם את פערי האי-שוויון הקיימים במדינת-ישראל.
הסיבות למהלך זה
שלי יחימוביץ' מבינה שמפלגת העבודה עשויה להפוך בבחירות הבאות מהמפלגה השנייה בגודלה, למפלגה שולית וזניחה אשר כמעט ולא משפיע על סדר היום הציבורי. וגם אם היא תצליח לשוב לכבוש את ראשות מפלגת העבודהלה קשה מאוד לקחת קולות מגוש הימין ולנצח את ראש-הממשלה נתניהו.
מצבה של ההסתדרות כיום
בעבר נחשבה ההסתדרות כאחד ממוקדי הכוח הפוליטיים, החברתיים, והכלכליים בישראל תחת הנהגתה של מפלגת מפא"י ההיסטורית ועד מפלגת העבודה של היום.
בשנים האחרונות עושה רושם שהיא איבדה מעט מכוחה, זאת בגלל שמדינת-ישראל נוקטת בשיטה הקפיטליסטית אשר מונעת איגודי עובדים, וכן עקב היחלשותם של ארגוני עובדים ברוב מדינות העולם.
כתוצאה מהקמתו של הארגון "כוח לעובדים" אשר מייצג עובדים בעלי שכר נמוך, עלה שיעור העובדים המאורגנים במדינת-ישראל בכרבע אחוז.
הבעיה שעמה תצטרך שלי יחימוביץ' להתמודד אם תבחר
בשנים האחרונות הפך ההסתדרות לארגון המייצג את העובדים החזקים במשק הישראלי. ארגונים אלו כמו עובדי חברת החשמל, עובדי הרכבת, וארגוני המורים, מחזיקים את היד על השלטר. כלומר: ברצותם הם עובדים ומשרתים את הציבור,וברצותם הם משביתים את העבודה עקב תביעות שכר ותנאים סוציאליים.
ההסתדרות צריכה לשנות כיוון בתחום זה, כך שהיא תייצג את העבדים החלשים במשק (אלו שמשתכרים שכר מינימום, שאין להם פנסיה מוסדרת, שהתנאים הסוציאליים שלהם מורעים משנה לשנה).
היא צריכה לעודד אנשים לקבל שכר ראוי על עבודתם הקשה, ולייצג תפיסה מנוגדת להחלטות הממשלה. אני מאמין כי שלי יחימוביץ' יכולה לעשות את השינוי הזה אם היא תבחר לעמוד בראש ההסתדרות.
בימים הקרובים נדע לאן נושבת הרוח.