זה בהחלט מזכיר לי סיפור על השירות החשאי האמריקני שגייס אצלנו בחור צעיר. איך בחור כמוני יודע שזה באמת שירות אמריקני ולא רוסי בתחפושת? אולי זה הישראלי שבודק את נאמנותי למדינה? מה, הבחורים לוקחים אותו לבית הלבן ושם הוא פוגש את אובמה שמעניק לו חוזה רשמי שהוא מרגל לטובתם באישור הנשיא... עד כאן. אם אתה מרגל, וכולנו, למעשה, כאלה – אין לך מושג את מי באמת אתה משרת. כי לאמריקנים יש נספח ליד הפח בברלין והוא כבר ידאג להעביר את המידע שמסרת לפח של הרוסים או הטהרנים. כי זה שם המשחק, אם אתה באמת מבקש להאמין במשהו להוציא כסף. המאמינים הינם הסביבונים הכי טובים בשוק המציאות. אם אתה מאמין – אתה משרת איזו ערימת זבל בקצה הרחוב או ליד הקניון השכונתי.
מידת האמון שלי במערכת המשפט שואפת כמעט לאפס. נותר רק שביב אחד רופף של אופטימיות, משהו בסגנון סטנט באבי העורקים, שאולי המערכת תשתנה מתישהו בעתיד הרחוק, הרבה לפני מותי - כי מדובר בבית, בהר-הבית. נכסי הנדל"ן של ארגון בתי המשפט יחזיקו מעמד ועד שיתגבש השינוי המיוחל שום מרפסת לא תיפול עוד מעצמה. כי זה מה שקורה במציאות, מרפסות קורסות ונושרות מרצונן - גם חניונים - כאילו יש לחומר רצון עצמאי מתעתע להשתחרר מעולמנו המורכב ללא שימוש במערכות בתי המשפט. אל דאגה, איש לא יישב בבית הכלא כי הרוח תמיד מנצחת בעזרת החומר.
שופט אנין
מידת האמון שלי במשטרה, למשל, שואפת לאפס. זה לא בגלל שאני משווה אותה בסרטים צרפתיים לשוטרים מתקני עולם כמו ז'אן גאבן פלגמטי עם עיניים מתרוצצות בין זימה למזימה. המשטרה מעודדת פשע, אבל רק במידה מסוימת כדי לרהט את דרישותיה בתוספת תקציבים וכוח אדם בימים של קיצוצים וניסיונות גישור על פערים חברתיים. הנה, תראו מה קרה באגף התחבורה והתנועה. התאונות ירדו פלאים ומיד מגמת צמצום השתלטה על כל הכבישים. הכסף נעלם ועמו גם הניידות ושוטרי התנועה עם המצלמות. שוב החלו תאונות לצמוח בצמתים החשובים של חיינו. בכל פעם שהציבור מדבר על צמצום עלויות - מתפוצצת מכונית ברחוב, ליד בית האופרה, היכל תרבות או ביתו של שופט אנין. לעולם לא ליד ביתו של ראש העיר או שר המשטרה, בתקווה שכולנו נתפוס את הרמז עם הפושעים. דרך אגב, רמז היה פעם שר התחבורה, אם לא אכפת לכם. בבקשה, אל תאיימו על המשטרה בקיצוץ תקנים, זה עולה לציבור ביוקר. המשטרה היא ארגון הפרוטקשן הכי יקר ברחובות שלנו.
אני מאמין גדול בחברות הביטוח. אלה ארגונים של שודדי אדם גאים שמטמינים את האוצרות שלהם מעבר לימים, לשבועות, לחודשים ולשנים בחצי אי-המטמון כזה. שם הם חוגגים בלילות. אי-סדר שלם - עדין אינם יכולים להרשות לעצמם, הם עדין לא הוליווד או וול-סטריט שמפיקים את המציאות. הם רק מאבטחים אותה. לפעמים מסתערת עליהם סופה, כמו נשורת מרפסות, שקיעת אבק תקרות וקריסת חניון זמני - והם מתמודדים יפה. את תאונות הדרכים הם נפנפו מזמן לעבר ה
ממשלה. נא המתינו בבקשה בטלפון למענה הבא עד שהביטוח ישולם לחברות הבנייה שהקריסו את המבנים בניסיון מפוברק לחסוך עלויות משופרא דשופרא... הביטוח יפעיל סוכנים, בלשים, מכוני תקנים, מעבדות, חברי כנסת ומחבלים מתאבדים כדי להפיק דוחות שיוכיחו הזנחה פושעת, רשלנות קריטית וטמטום קונסטרוקטיבי במהלך הבנייה והפיקוח עליה. הם לא ישלמו גרוש - ואם צריך ישחדו את חוקרי המשטרה בתוספת תקנים לחקירות.
זמן טיסות
מידת האמון שלי בתקשורת שואפת לאפס. קחו למשל עיתונאי בכיר ומכובד כמו אברמוביץ' שנשרף בטנק למען עם ישראל ועתה מתמלא מצוות כרימון ומקפיד באתרוג. הוא האיש שחשף את אבישי רביב כסוכנו של שירות הביטחון האמון על שמירת בטחונו של ראש ממשלה שנרצח. לימים התוודה אברמוביץ' שהוא מצטער על כי שתה שמפנייה, בעודו משתכר למחייתו, כי בכך רק תרם לחיזוקו של הליכוד וגם השמיט את הקרקע מתחת לשטיח שעליו ניסה השמאל להאשים את הימין ונתניהו ברצח רבין ובהסתה מתוכננת רבתי. אמנון הוא סמל תרבותי, אייקון תקשורתי.
מידת האמון שלי בטייסי אל-על שואפת לאפס. רק עכשיו מתברר שהם האריכו את זמן הטיסות כדי לצבור שעות נוספות. לי זה מזכיר את ועד העובדים של יהושע פרץ בנמל אשדוד תחת הנהגתו של שר התחבורה פרס והכוהן הגדול בן אהרון שביקש כבר באותה הזדמנות להחליף את העם לטובת הוועד. הטייסים שלנו בדרך הנכונה. שמעתי אותם מתראיינים בקול אחראי ואומרים שאך ורק טובת הנוסעים לנגד עיניהם. טובה זו הוסדרה באחת כשזכו לתוספת שכר של 7-8 אחוזים. שכרם של צדיקי הדור המורמים מעם – תוספת שכר. אז אני לא מאמין בהם. כשאני רואה אותם עולים למטוס עם חבילה אני שואל את הנוסעת לצידי, את בטוחה שזה לא מצנח זהב? אני לא מתכוון שהם יכולים ממש לנטוש את המטוס באמצע הדרך אם המסלול לא מוצא חן בעיניהם. יש להם אחריות מספקת המאפשרת להם לא להגיע לטיסה, או לשנות את היעד באוויר אם הוא לא מוצא חן בעיניהם (זה רגשי) או לא מתקבל על דעתם (זה הגיוני).
לא ייסגרו את האתר
קורס מניעה
מידת האמון שלי במערכת הפקידים והשרים של משרדי השיכון, העבודה והתמ"ת שואפת לחומצת אמוניה. האמון שלי במערכת ארגוני הקבלנים והבונים בארץ נמצא באותה רמת חומציות מבעבעת. הם בונים את הארץ קברי-קברים, שברי-שברים. פועלי בניין ממשיכים לקפוץ מהגגות אל מותם, מרפסות יפלו וחניונים יקרסו אבל הבלגן והצביעות יגאו לנצח. החודש גם פקידי ופקחי הבטיחות הגיעו בהמוניהם, תלושי מציאות, אל המכונית היחידה שהוקצתה לכולם, מצוידים בתלושי דלק לנסיעה לירושלים כדי להפגין בעד אבטחת משכורת ורכב צמוד. הכל יעשו הדוברים, נציגיהם וחפיפיהם – הכל. רק דבר אחד שבאמת יכול לשנות את התמונה – לא ייעשו. לא יסגרו את האתר. ממש לסגור את האתר לחודש. אוטומטית. ובינתיים, עד שהעבודה תחודש אוטומטית כעבור חודש תמים - לבצע בכל אתרי החברה הכושלת קורס מניעה כמו אחרי נהיגה כושלת ללא רישיון. לאנוס את כל נציגי החברה (מהמנהל הראשי – ובעיקר אותו, כי הוא האיש המניע ועל פיו יישקו כל האחרים) להשתתף בקורס שיימשך שבוע תמים בצאלים או במחנה אחר של סיירת מטכ"ל. תאמינו לי, פועלים ערביים, לאומניים ככל שיהיו, יפסיקו לקפוץ בהתנדבות לתוך מותם. מה - הם כולם מתאבדים?
