"ברור לי שלא יצא מזה משהו, הדייט הזה לא שווה הזדמנות שנייה", "אני מחליפה את הקורס שלקחתי במיידי, המרצה הזה לא מחובר לקרקע", "מסתיימת המשמרת אני משאירה לג'ני את הכרטיס במשרד, נמאס מהעבודה הזאת", "אני אתחיל ללמוד את התואר הזה, מקסימום אחליף, הכל פתוח".
והיד עוד נטויה. אני מאמינה שחלק מהדוגמאות האלה עברו או עוברות לכם מידי פעם בראש, תמיד מוטיב חוזר - מוטיב ההחלפה. למה להסתפק במה שיש לי אם אני אוכל מחר להשיג משהו יותר טוב?
האמת שלא באתי לשנות אתכם במה שאני הולכת לכתוב פה, באתי רק להציב לנו מראה בפנים.
אנחנו דור שלא נח לרגע, לכל מה שנראה לנו קצת קשה מיד נשלוף דרך חלופית קלה יותר. מי אמר שצריך להתקבל לאוניברסיטה מפוארת שנוכל להתרברב עליה, כשהמכללה החמודה שעומדת מבויישת ועושה לי עינים, מוכנה לקבל אותי בשמחה רבה לשורותיה ולעזור לי צעד אחד לעוד תואר נכסף?
נולדנו רעבים, רעבים להצלחה ואם אפשר בבקשה, בדרך הקצרה ביותר, כי תמיד יש דרך אחרת, לא משנה כמה היא עקלקלה או מפותלת. כל עוד היא דורשת פחות זמן – נאמץ אותה אלינו. הכל נגיש והעולם פתוח, כל דבר אוכל להשיג בהינף הקלדה בגוגל. אם העבודה שאני נמצאת בה לא מוצאת חן בעיני, ספרו חמש שניות ואני בדרך לראיון העבודה הבא. וזה נותן לנו כוח גדול. הרגשה מתוקה של כל יכול זורמת בדם שלנו 7\24.
כאן גרים בכייף וכאן אנחנו גרים בכיף בפודינג-לנד שלנו – ארץ האינסטנט זבת הדבש והחלב, מסונוורים מהשמש שזרחה רק בשבילנו ומהציפורים שלמדו זמר ציוצים חדש לכבודנו.
אז לא, לא כל מה שתמיד נבחר יהיה הכי טוב. אנחנו נתאכזב והרבה, מהפרידה, מכשלון במבחן הקבלה, אפילו מהפרישה מהעבודה שחשבנו שאנחנו כל כך מגניבים שהתפטרנו אבל תראו אותנו עכשיו, חוסכים כל שקל עד לעבודה הבאה.
מתחת לכל המסכות והאיפור הזול נמצא שאנחנו אותם ילדים קטנים שהיינו, שמנסים להתמודד עם החיים באיזה שהיא דרך שאימצנו לעצמנו וסברנו שהיא הכי מושלמת מכל הדרכים שהיו עד עכשיו, מוחקים את הדורות שהיו פה לפנינו וצוחקים בפנים לאלה שעוד מנסים ללמד אותנו דבר או שניים ממה שהם עברו שאולי יעזור לנו להתמודד.
אז רגע לפני שנהיה היזמים הכי טובים, והאנשים הכי מוצלחים ויפים, נסתכל רגע אם למדנו להחליט, אם למדנו לעמוד מאחורי הדעה שלנו ולהאמין שהיא נכונה, נחשוב שניה אם אנחנו מרגישים שלמים ונדהר עם זה.
כי גם כשנכשל, נדע איך לאסוף את עצמנו יום אחרי, איך לקום עם גב קצת יותר זקוף, נלמד להשתנות למציאות שתביא אותנו לעולם טיפה טוב יותר, נתחיל להתמודד באמת. אחרת, אל תצפו שמישהו יעמוד שם, ליד דלת הכניסה של בניין רב הקומות שאתם עומדים בראשו בגאון, מתכוננים להתרסקות המפוארת הבאה שלכם, ויתאמץ לנפח בשבילכם את הטרמפולינה הרכה שתציל אתכם ממנה.