כל כבודה בת מלך - חוצה

הפרק הרביעי בסדרת הכתבות המצוינות "תורת היחסים" של כתב ערוץ 10, העיתונאי, רועי שרון, בדבר השיח הפנימי והחיצוני של העולם הדתי-חרד"לי, ביחס לגיוס בנות דתיות לצה"ל - ששודר אתמול, בשידור חוזר, במקום שידור התוכנית "סלפי, ישראל", בעריכת סמדר פלד (עובדה שאפשרה לי לצפות, לראשונה בפרק זה) - מצביע, בבירור, על כך, כי פג ונעלם החרם שהוטל על מיעוט הבנות הדתיות שהעזו בשעתו להתגייס לשורות צה"ל. רבנים מסוגו של הרב שלמה אבינר - שהביע בכתבה זו דעתו נגד גיוס בנות לצה"ל, תוך שהוא העלה נימוקים מיושנים, שאינם תואמים עוד רוח החדשנות והליברליות המחלחלת בחברה הדתית-חרד"לית - מאבדים, אט אט, אבל בצורה בטוחה לגמרי, ההשפעה המוחלטת שהייתה להם, עד כה בחברה הדתית-חרד"לית. טיעונים לפיהן המסגרת הצבאית אינה מתאימה לבנות דתיות, העלולות "להתקלקל", בשירותן הצבאי, שעה שבצה"ל משרתת, טייסת דתית, בחיל-האוויר, פועלים כחרב-פיפיות נגד המעלים אותם. טיעונים אלה מהווים אפילוג ו"שירת הברבור", כמו-גם הכרזה, בדבר תום השפעתם המוסרית והמוחלטת של רבנים, מסוג זה, בחברה הדתית-חרד"לית. בהקשר דברים זה מן הראוי להתייחס למונח "כל כבודה בת מלך - פנימה", הרווח בחוגים חרדים ולאחרונה - אף ביתר שאת ובאופן מוגבר ומודגש - בחברה הדתית-חרד"לית. בניסיון נואל, כמו-גם נואש, מנסים הרבנים בעלי התפישה הארכאית, בכל הכבוד הראוי, המשתייכת לתפיסות הדתיות-פוליטיות-חברתיות של התקופה של קודם קום המדינה, ל"הדביק" הבנות הדתיות אל המסגרת המשפחתית-ביתית, תוך פירוש מוטעה ומטעה למונח זה. לתפישתם הם בניגוד לתפישת המקרא, בה מופיע משפט זה, בספר תהילים, פרק מה הרי האישה היהודיה היא בת מלך ועליה לשמור על כבודה. אמונים על תפישה מעוותת זו, דורשים הרבנים מבנות דתיות לכסות גופן וראשן ולהיכבד ולשבת בביתן, כך שבוודאי ובוודאי שוללים הם שירות בנות דתיות בצבא. במצב דברים של נשים דתיות נשואות, הרי מתירים הם - כמו-גם מתירים הרבנים החרדים - לנשים אלה לעבוד, כדי לאפשר לבעל לעסוק בלימוד תורה, כשהוא חופשי ללימוד יומיומי, רצוף וקבוע, כשהוא חופשי ללימודו וכשהוא נטול דאגות פרנסה. במקרא מסופר סיפור על בת מלך הבאה עם פמלייתה לארמון המלך, לרגל כלולותיה וכשהיא נכנסת לבית המלך, הרי היא נכנסת אליו כש"כל כבודה ממשבצות זהב". הפסוק אינו עוסק בכבוד (בחולם), אלא עיסוקו בכבוּדה (שורוק), כשכוונת הדברים הינו, מטען כבד ואינו נגזר מהמלה כבוד, שמשמעתו הינה יקר ונימוס רב. ומהתם להכא ולענייננו אנו. שנים רבות נחשב גיוס בנות לצה"ל, כעובדה שאינה עולה בקנה מידה אחד עם הלכות ושמירת צניעות, בהן מחויבות בנות דתיות, להבדילן מבנות שאינן דתיות. המספרים ההולכים וגדלים של בנות דתיות המתגייסות לצה"ל, שומרות על צניעותן ומפגינות דתיותן ברבים - דוגמת אלה ההולכות עם חצאיות צבאיות ארוכות מן הרגיל והמקובל בצה"ל, דרך שגרה - מוכיח שניתן לבנות דתיות, גם ניתן לשרת בצה"ל, תוך קיום ושמירת הלכות צניעות יומיומי ושוטף, אגב כך. העובדה, כי כיום "מסתובבות בשטח", קרי, בשורות צה"ל, קצינות דתיות הלובשות חצאיות ארוכות מן הרגיל, בצד דרגות הקצונה שעונדות הן, על כתפיהן, מוכיחה - כמאה עדים - שניתן לבנות דתיות לשרת בצה"ל, לשמש בתפקידי קצונה וגם לשמור ולקיים אורח חיים צנוע יומיומי ושוטף. טענותיהם של אותם רבנים חרד"לים, מהדור הישן, כי שירות בצה"ל, "יקלקל" הבנות הדתיות, טומן בחובו פטרונות מאצ'ואיסטית והחפצת בנות דתיות אלה. הבנות הדתיות של תקופתנו אנו, המתגייסות לצה"ל מאסו ובחלו בהחפצתן בידי רבנים חרד"לים מיושני דעות. לדידנו אנו, קצינות דתיות המשרתות בצה"ל, דוגמת סגן תאיר ריץ', ממצפה הושעיה שבגליל, המפקדת על פלוגת טירונים בצה"ל, כשהיא אשת איש, מהווה בעינינו סמל, דוגמה ומופת לאשר מצפים אנו מבת דתית-ציונית בשנת 2017. אלמלא חשודים היינו בהיסחפות יתר כותבים היינו, כי בנות דתיות וקצינות מסוגה, מקדשים שם שמים, ברבים, בכלל ובקרב החילוניים, בפרט. "אני אדם דתי, למדתי בחינוך דתי, שני הוריי דתיים וכולם תמכו בי להתגייס לצבא", אמרה קצינה דתית זו, בעת שרואיינה היא, במסגרת הכתבה. הכתבה חשפה עובדת קיומה של "מדרשת לינדנבוים", שבירושלים, המעודדת גיוס בנות דתיות לצבא. בחודש החולף חגגו במדרשה זו 18 שנים של הכנה תורנית לשירות צבאי ו-1568 בוגרות דתיות של מדרשה זו שהתנדבו ושהתגייסו לשרת בצה"ל. בשנת 2015 התגייסו יותר מ-2000 בנות דתיות לעומת 5,000 שבחרו בשירות הלאומי. הכתבה חשפה דמות מעניינת דוגמת הרב חנה גודינגר דרייפוס, ראש בית המדרש של מדרשת לינדנבוים. רב (ולא רבה!) זה הינה פוסקת הלכות ומשרטטת מחדש המושג "רבנית ואשת הלכה": לדבריה, הרי "יש לרבנים חשש וחרדה ממה יקרה לבנות שהן יתגייסו לצבא. האמירה הזו מקפיצה אותי כי אני חושבת שגם עולמו של בן דתי בצבא לא עומד פחות בסכנה ובאתגר, מאשר בעולמה הדתי של בת", אומרת היא לכתב, בכתבה דנא. כפי שציין כתב הטלוויזיה, העיתונאי, רועי שרון בסיומה של כתבה מרתקת זו, הרי: "החרות ההלכתית שלוקחות לעצמן נשים משכילות למתוח את גבולות האסור והמותר בשאלת ההריון של רווקות והגיוס לצבא, מציבה אתגרים חדשים לפני הממסד הרבני. לאן כל זה לוקח את הציונות הדתית? המהפכה הזאת עדיין בשלביה הראשוניים". מילים כדורבנות. כל המוסיף מילותיו או דברים לאפילוג זה, נמצא - רק גורע.