תולדות ההתיישבות היהודית בגליל (ז')

התקופה העות'מאנית .1.17 - 1918) לערוך על-פי הנתונים שהביאו ברנרד לואיס ורוד הארולד ממפקד האוכלוסין העות'מאני מ-1525/6 היו בסנג'ק צפת כ-4,000 יהודים. על-פי מקורות עות'מאניים גדל מספר היהודים בשלהי המאה ה-19 לכ-21,000 בעקבות עליית יהודים מספרד, צרפת, גרמניה וארצות נוספות. היישובים היהודיים בגליל - המפקדים העות'מאניים המפקד העות'מאני של 1525/6 נערך 9 שנים לאחר כיבוש הארץ ע"י העות'מאנים מידי הממלוכים והוא משקף במידה רבה את המצב בשלהי הכיבוש הממלוכי. מפקד האוכלוסין העות'מאני של 1555/6 נותן תמונה יישובית של הגליל באמצע המאה ה- 16. על-פי מיפקד זה היו 10,000 יהודים בכפרי הגליל. למשל, בכפר יאסיף נימנו 29 משפחות ברשימות המס העותמאניות ב-1555/6 ו-18 משפחות ב-1572/3. בשפרעם היו 10 משפחות ספרדיות ב-1533. ידוע גם על יהודים ספרדים ופורטוגזים שהתיישבו בכורזים, כפר צידה, וכפר נחום, אבל חסרים נתונים על מספרם וכתאריך בואם. לדעת רוד הארולד העלייה הגדולה במספר הכפריים היהודים בגליל בין המפקד הראשון לשלישי לא נבעה מהתיישבות של יהודים מספרד ופורטוגל אלא בעיקר מהעובדה שבמיפקד הראשון לא היה רישום מלא של מספר היהודים. הארולד גם הצביע על אי-דיוקים במסמך אותו חקר. למשל, הלא-מוסלמים (הכוונה ליהודים) בכפר כנה ב-1556/7 נרשמו, בטעות כנוצרים, אע"פ שממקורות יהודיים ברור שמדובר היה ביהודים. אבל, על-פי נתוני המפקד מ-1525/6 מתברר שבצפת התיישבו יהודים ממגורשי ספרד מארגון, קטלוניה, קסטיליה ואנדלוסיה בספרד, מהאיים סרדיניה וסיציליה, ומאיטליה באזור קלבריה . כמו-כן, התיישבו בצפת יהודים מהמגרב (צפון אפריקה), בוסניה, הונגריה וגרמניה. חוקרים שונים מביאים נתונים שונים לגבי מספר היהודים בצפת במיפקד זה. בין המאה ה-17 למאה ה-19 לא נערכו מפקדים, אבל אמנון כהן אסף נתונים ממקורות שונים מהם מתברר שהיו עליות וירידות במספר היהודים בגליל בשל המצב הביטחוני והכלכלי. בין שלהי המאה ה-16 לסוף המאה ה-17 הייתה ירידה במספר היהודים. בסוף המאה ה-16 ירד מספרם לכ-7,000 ובסוף המאה ה-18 הם מנו כ-6,000. אבל, לאחר מכן הייתה התאוששות כפי שניתן ללמוד מהנתונים שהביא יהושע בן אריה. מקורות עות'מאניים לשלהי ה-מאה ה-19- במאה ה- 19 השתייך הגליל המזרחי שבו היה הריכוז של היישובים היהודיים לסנג'ק עכו. סנג'ק עכו: כלל את החלק המזרחי של מישור החוף, פרט לעיר עכו, גוש כורזים והחלק המזרחי של הגליל התחתון. האזורים המאוכלסים ביותר היו בבקעות בגליל התחתון ובאזור ההררי בגליל העליון, היכן שהייתה קרקע ראויה לעיבוד. יהושע בן אריה קבע במאמרו, "אוכלוסיית א"י ויישוביה ערב מפעל ההתיישבות הציוני", שבסנג'ק עכו, שכלל את אזור הגליל חיו בשנות ה-70 של המאה ה-19 77,061 תושבים, ב-168 יישובים. 20,637 מתוכם היו יהודים, 1,175 - דרוזים, 18,536 מתוכם היו נוצרים מכתות שונות, רובם קתולים ו-25,642 היו מוסלמים. היישובים היהודיים בגליל - מקורות יהודיים המקור העיקרי למידע על היישובים היהודיים הוא מעולי רגל יהודים ונוצרים. מקורות נוספים הם הארכיון העות'מני והספרות הרבנית (שאלות ותשובות). יהודים חיו בכפרים יהודיים וגם בכפרים מעורבים, בעיקר, באופן זמני, לצורכי פרנסה. היו אלה רוכלים, בעלי מלאכה, רופאים ששהו זמנית בכפרים ערביים. אבל, היו גם יהודים שחיו בכפרים מעורבים דרך קבע. הכפר ג'ולס היה מאוכלס דרוזים ויהודים. בכפר כבול, כפר כנה, שפרעם, כפר יאסיף ועוד.. חיו יהודים לצד מוסלמים. הגליל קלט עלייה יהודית לאורך התקופה העות'מנית. האוכלוסייה היהודית בגליל הייתה מורכבת ממסורעבים (יהודים שמעולם לא עזבו את הארץ), עולים מצרפת שהגיעו במאה ה- 13,עולים מקרב מגורשי ספרד ופורטוגל, שהחלו להתיישב בערים ובכפרים בגליל במאות ה- 16 וה-17, ועולים אשכנזים ממזרח אירופה שהתיישבו במאות ה-17 וה-18 בעיקר, בצפת ובאזורים נוספים בגליל. כמו-כן הגיעו לאורך התקופה העות'מאנית יהודים מארצות המגרב (צפון אפריקה). ב-1480 היו בצפת 300 משפחות יהודיות שהן 1,800 נפש (אברהם יערי, מכתבים מא"י, עמ' 91). משה באסולה הגיע לארץ ב-1522, זמן קצר לאחר הכיבוש העות'מאני. הוא דיווח שטבריה הייתה חרבה. אבל זמן לא רק לאחר ביקורו של השולטן הטורקי סולימן הוא מסר את טבריה וסביבותיה לדונה גרציה, ממשפחת אנוסים בפורטוגל, שחזרה ליהדות, והיא החלה בשיקום העיר בעזרתו של חתנה דון יוסף נשיא. השיקום הביא מתיישבים יהודים לעיר, והוקמו בית כנסת וישיבה. כמו-כן, יש ידיעות על יישוב יהודי במעון מפי רב מצפת, ועל התיישבות יהודים ממגורשי ספרד ופורטוגל בבית ציידה וכורזים מפי תייר צרפתי ב-1547 ותייר פורטוגזי ב-1565. משפחות ספרדיות התיישבו בכפר יאסיף, שפרעם ובצפת. נוסע יהודי מהמאה ה- 16 מצא ידיעות על 6 יישובים כפריים + יישוב עירוני אחד - צפת: עין זיתים, כפר כנא, כפר חנניה, ביריה, גוש חלב ועלמא. במאה ה-16 היו בגליל 18 כפרים בהם חיו יהודים: פקיעין (45 משפחות), כפר חקוק, כפר עלמה (8 משפחות), כפר חנניה (18 משפחות), עין זיתים (52 משפחות) ביריה (16 משפחות), כפר נחום, בית צידה, כורזים, טבריה, כבול, עין טיריה, כפר יאסיף, כפר כנה, מעון, עלמא, צפת, שפרעם, במאה ה-17 הורע מצב הביטחון בארץ והיהודים היו חסרי הגנה בשל התנפלויות של בדווים וכנופיות של פלאחים ערבים. יש ידיעות על רצח רוכלים יהודים שנדדו בין היישובים. כתוצאה מהמצב נאלצו היהודים לברוח מדי פעם באופן זמני ממקומות מגוריהם. הבורחים מצפת וטבריה הסתתרו בכפרים או נדדו לסוריה, לבנון ומצרים, היכן שהיו קהילות יהודיות. בגליל התרחשו תהליכים מנוגדים: מצד אחד נטישת כפרים בשל מצב הביטחון ומדיניות המיסוי, אבל, באזור צפת היו כפריים יהודיים עסקו בחקלאות. מצד שני, התחילה עלייה של מאות יהודים אשכנזים ממזרח אירופה. בעכו הייתה במאה ה-17 קהילה יהודית גדולה ומשגשגת. לצפת הגיעו אשכנזים ממזרח אירופה וביניהם, על-פי עדות אחד מהם מ-1602, כ-300 רבנים מהזרם החסידי. הם הקימו 18 ישיבות, 21 בתי כנסת ובית מדרש בו למדו כ-300 ילדים ונערים. תייר נוצרי שביקר בצפת ב-1660 כתב שיש בה רוב יהודי ומיעוט ערבי. נזיר צרפתי דיווח ב-1632 על הכפרים ארשף, קדש, חורמה וגבלה בסביבת צפת שבהם התיישבו יהודים ספרדים. בסה"כ ידוע על 4 יישובים יהודיים נוספים שקמו במאה ה-17: ארשף, קדש, חורמה, גבלה. מספר היישובים עלה. בראשית המאה ה-18 עדיין היה המצב הביטחוני קשה. מספר היהודים ביישובי הגליל לא היה יציב. יהודים חיו וברחו חליפות בשל פרעות, רעידות אדמה וסיבות נוספות. מספר היהודים בטבריה וצפת גדל בעקבות עליית חסידים. לטבריה הגיעו, על-פי הזמנת השיח' אל עמר, הרב חיים אבולעפיה ועמו יהודים נוספים. ב-1777 הגיעו 300 חסידים עם הרב מנחם מנדל לצפת. לעכו הגיע הרמח"ל( רבי חיים משה לוצאטו), סופר מאיטליה. ב-1750 התיישב הרב שלמה עבאדי בכפר יאסיף והצטרף למסורעבים וליהודים הספרדים שחיו בכפר. בפקיעין חיו 50 משפחות ואליהן הצטרפו ב-1785 חסידים, אך לא הצליחו להסתגל לתנאים במקום. בראשית המאה ה-19 הייתה טבריה ברובה עיר יהודית וכן צפת. ב-1808 הגיעה לארץ עלייה של תלמידי הגר"א, הגאון מוילנה, והתיישבו בצפת. אבל, יהודי צפת היו קורבן למרד הפלאחים נגד איברהים פשה בנו של מוחמד עלי, שליט מצרים שכבש את הארץ ב-1830 . המורדים ערכו טבח ביהודי צפת ומספר שנים לאחר מכן נהרגו 2,000 יהודים ברעידת אדמה שפקדה את האזור. הניצולים מרעידת האדמה הקימו ביוזמתו של ישראל ב"ק את הכפר ג'רמק בהר מירון. בצפת היו ב-1849 2,000 יהודים. בשנות ה-70 של המאה ה-19 חיו בצפת 3,500, 2,000 בטבריה ובעכו - 150. בטבריה היו ב-1870 2,600 יהודים. אבל, ב-1896 כבר חיו בעכו 766 יהודים. במאה ה-19 חיו יהודים ב-13 כפרים וב-3 ערים: בשפרעם חיו ב-1824 20 משפחות יהודיות, בכפר יאסיף חיו 15 משפחות. היישוב היהודי בגליל מנה כ-21,000 נפש בשלהי המאה ה-19 לעומת 26,000 מוסלמים. ערב מלחה"ע הראשונה, ב-1914, חיו בצפת 7,500 יהודים, בטבריה 6,000 יהודים ובעכו כ-100, והיה גידול במספר היהודים עם התחדשות ההתיישבות היהודית. מצב הביטחון המעורער אחת הבעיות החמורות ביותר שעמן צריכים היו להתמודד השלטון העות'מאני ותושבי הגליל הייתה החדירה הבדווית. בתקופה שמיד לאחר הכיבוש העות'מני עשה השלטון מאמצים לעצור את חדירת הבדווים לארץ וזכה למידה לא מעטה של הצלחה. אבל, צרכים ביטחוניים בחלקים אחרים של האימפריה העות'מנית אילצו את השלטון להעביר כוחות צבא מהארץ לאזורים אחרים, והבדווים ניצלו את המצב כדי לחדור לארץ. מהמאה ה-16 הפך הגליל לשטח הפקר עליו השתלטו שבטים בדויים שנאבקו ביניהם על השליטה בגליל. כתוצאה מכך בשלהי המאה ה-16 גבר אי-הביטחון בארץ. הבדווים שדדו את החקלאים, את הנוסעים בדרכים ופגעו בחקלאות ובמסחר. הם התעלמו מהתביעות המשפטיות שהוגשו נגדם ולא התייצבו לבתי המשפט. ב-1740 השתלט על הגליל דהאר עומר הבדווי. העותמאנים הצליחו לחסל את שלטונו ב-1780. בין 1832 ל-1840 השתלט על הארץ, כולל הגליל, איברהים פשה, בנו של מוחמד עלי, שליט מצרים. ב-1834 פרץ בגליל מרד פלאחים שביצעו מעשי טבח והביאו לבריחת יהודים מהגליל. השלטון העות'מאני גייס שכירים כורדים כדי להחזיר לעצמו את השליטה בגליל. הכורדים שימשו בסוריה כחיילים בלתי סדירים בשירות השלטון, וחדירתם מסוריה לגליל נעשתה ביוזמת השלטונות. הגל הראשון חדר לארץ ב-1853. הגל השני חדר ב-1856. בשנות ה-1860 פרצה מלחמה בין הדרוזים והנוצרים בלבנון והיהודים והנוצרים בגליל חששו שהמלחמה תתפשט לגליל ורבים החלו לברוח. ב-1863 חדרו שבטים בדווים מעבר הירדן לאזור טבריה, והתחדשו פשיטות השוד מעבר הירדן וגם שבטים בדווים בצפון הארץ עסקו בשוד תושבי הכפרים. לסיכום, האוכלוסייה היהודית בגליל כללה יהודים מימי בית שני שכונו מוסתרעבים על שאימצו את השפה הערבית וסגנון הלבוש הערבי. אליהם התווספו יהודים ממגורשי ואנוסי ספרד ופורטוגל ויהודים ממערב ומזרח אירופה. בשלהי המאה ה-19 חיו בגליל כ-21,000 יהודים ומספרם עלה בראשית המאה ה- 20. היהודים חיו בכ-16 כפרים ו-3 ערים.