"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (כא,א).
"לפניהם ולא לפני עכו"ם... ולא לפני הדיוטות" (גיטין פח,ב).
'ערכאות' עם כיפה- יש!
כיפת שיפוט
קול מצהלות במחנה הלאומי-דתי; לאחרונה התמנו 5 שופטים בישראל, 4 לבית המשפט העליון ואחד למחוזי. מתוכם
3 דתיים (שנים ואחת) הניכרים ב'כיסוי ראש', וכפי שדווח כולם(?) מן האגף היותר שמרני מליברלי. בכך מימשה שרת המשפטים את הבטחתה לנער את בית המשפט בעיקר העליון מתדמיתו השמאלנית-ליברלית. הידד לשרה הנמרצת ודבקת המטרה. וגם אם השופטים החדשים לא יספקו את הסחורה לימין הלאומי, די לנו
בניצחון 'הורדת ידים' מול נשיאת ביהמ"ש העליון.
במדור זה הרבינו לעסוק ב'הסבת שמאל' של ביהמ"ש העליון; הפניית עורף להיבטים לאומיים, האלהת דת שיויון הזכויות וזיקה לפוסט ציונות. הפעם נפנה מבט לזוית אחרת;
אתגר 'כיבוש' מערכת המשפט על-ידי שומרי (ושומרות) תורה. חזון הציונות הדתית הוא השתלבות משמעותית בכל תחומי החיים במדינת ישראל. במכון 'צומת' עמלים על הפריית הדיונים ההלכתיים המשלבים אקטואליית חיים והלכה. באלפי(!) מאמרים שפורסמו בל"ו (בינתיים) כרכי 'תחומין' (books.zomet.org.il) נפרסה יריעה רחבה במכלול נושאי משק וכלכלה, משפט ומשטר, רפואה ומדע, אישות ומשפחה, מימשל וביטחון, שבת ומועד, גיור ומקדש ועוד.
כדי לצאת מעולם ה'כתיבה' לעולם המעשה
החזון זקוק לדביזיות, לאנשים בשטח שיקָלטו בכל תחומי החיים ויתנווטו גם לאורה של תורה. ב"ה, הנוער הדתי נמצא בעמדת שליחות זו גם אם איננו מודע לכך. בתקופת טרום-מדינה הציונות הדתית תבעה והצליחה להשתלב בהתיישבות, בביטחון, בקליטת עליה ובמינהל הציבורי. כיום תמצאו גדודי חובשי כיפות ועטויות חצאיות ברפואה, באקדמיה, בכלכלה, בצבא, במימשל, בפוליטיקה, במערכת המשפט וכמעט בכל מקום. אני חש
שבתחום השיפוט קיימת 'מגמת כיבוש' בדומה ליעד 'הפיקוד הצבאי' שכבר נכבש בחלקו. ההתלהבות התקשורתית סביב מינוי הנבחרת השיפוטית האחרונה מחזקת תחושת 'כיבוש' זו, גם אם איננו מוכרז כיעד.
ערכאות? יעד פסול?
כאן עלי להצביע על
פרדוקס די דרמטי; כל המתמצא ולו מעט בספרות ההלכתית יודע אל נכון כי
כל התחום מוכתר בכינוי הגנאי 'ערכאות', כמצוטט בראש המדור. מאמרים רבים פורסמו ב'תחומין' בהקשר זה החל מכרך א (הרב יעקב אריאל: "המשפט במדינת ישראל ואיסור ערכאות") ועד הכרך הל"ו (פרופ' רון קליינמן: "יחס דיינים לחוק ולפסיקה האזרחית"). במיגזר החרדי והחרד"לי ה'ערכאות' זוכות "לשמצה בקמיהם" (שמות לב,כה; חטא העגל). הזדקקות לערכאות כמוה כ"הרמת יד בתורת משה" (רמב"ם סנהדרין כו,ז; שו"ע חו"מ כו,ג). והנה,
הפלא ופלא; ציבור דתי וחרדי נוהר לעריכת דין ו...מתיישב על כס השיפוט לקול תרועת המיגזר.
השופט העליון
צבי טל דיווח על ברכת הרבי מחב"ד למינויו. כך דיווח גם השופט קיסטר ז"ל שהיה ממקורבי החזון-איש. שופטים נוספים שעלו במעלות השפיטה זכו לברכת רבניהם ואדמוריהם מכל החוגים [בקובץ התורני אמונת-עתיך (בהוצ' מכון התורה והארץ) פורסם לאחרונה (גל' 114) מאמר די מחמיר בנדון מאת הרב אריאל בראלי].
האם הצביעות חוגגת? לא!
אעיז להביע כאן עמדה המקננת בלבי שנים ארוכות, גם אם אזכה לקיתונות של צוננין; ללא ספק, מומלץ למתדיינים ומופצר בהם לפנות לבתי"ד לממונות (ארץ-חמדה, למשל, ורבים נוספים). אעפי"כ
אינני מקבל את הקביעה כי שופט יהודי הדן לפי חוקי ישראל, בהסכמת המתדיינים או באילוץ החוק, הוא יושב ב'ערכאות של גויים'. נימוקים ינתנו במועד מאוחר יותר... הרי לא מדובר ב'חוקות ובנימוסי הגויים', אלא בחוקי העם היושב בציון ובהסכמת הנציגים הדתיים (ראו: הרב אברהם שפירא, "מבט תורני על חוקי המדינה", בתחומין ג). נקודה!
