יש אלף סיבות להטיל ספק, להרים גבה, ולכתוב מדוע הרעיון של תנועת "פנימה" שהוקמה על-ידי הרב פירון ואנשי ציבור אחרים, לא יצליח.
אחת הסיבות, כפי שהציג אותה בראיון בקול ישראל, אחד ממייסדי התנועה, שמעון אזולאי, היא הפלטפורמה של הרשת החברתית. השסעים בחברה הישראלית, הקיטוב, השיח האלים בין אלו שבעד ואלו שנגד, ולא כלכך משנה על מה, מתנהל בעיקר פה, בפייס, ובאפליקציות רשת אחרות כמו טוויטר, ווטס אפ ודומותיהן.
שמעון אזולאי, אומר כי הקלות הבלתי נסבלת של השילוב בין האצבעות שלנו למקלדת והיכולת לשחרר לאוויר כל דבר שעולה במוחינו, הופכת את השיח בחברה לאלים, שמתרגם לאווירה הציבורית של הכל מותר, שלא מאפשרת לקיים שום דיון רציני בשום מקום.
הרעיון של מקימי התנועה, הוא להסתכל לגולשים בעיניים, לכותבי הלייקים, למצייצים ולמסמסים, לאתר אותם ולהזמין אותם למפגשים אישיים.. לתת להם את ההזדמנות לדבר, לא להסכים, אבל להתווכח בצורה תרבותית ועניינית.
פנים אל פנים
הסוציולוגיה של האינטרנט בכלל, ושל הרשת החברתית בכלל, מלמדת שכאשר שני אנשים מנהלים קשר ביניהם רק באמצעות מייל, סוג השיח ביניהם נושא אופי מסוים, רשמי, לפעמים קצת פוגעני, אבל לאחר פגישה פנים אל פנים, כל התקשורת בכתב שנשעית אחרי זה תהיה שונה.
את התופעה המוכחת הזו מקווים מייסדי התנועה החדשה ליישם בחברה הישראלית. הם חוזרים ומדגישים שהם לא פוליטיים, מה שמעלה את סף אי-האמון בהם, וגם זה אחת הסיבות לרעיון של התנועה: בישראל של 2017 כבר לא מאמינים לאף אחד, בשום דבר. כלי התקשורת, העיתונות, הטלוויזיה ספגו מהלומה קשה מכל מה שקורה בשנה האחרונה: מלחמת טייקוני המו"לים, מעורבות או אי-מעורבות של פוליטיקאים, תאגיד כן או לא, והסתה בלתי פוסקת מצד פוליטיקאים נגד כל מי שעוסק בתקשורת. האמון במוסד ששמו תקשורת נפגם, ומכאן שגם השיח בכיכר העיר הוירטואלית מאבד מהאפקטיביות שלו.
ולכן אנו נמצאים בתקופה שבה יש ניסיונות לאזן בין הפוסטים והטוויטרים לבין המפגש האנושי בין בני אדם. תנועת פנימה לקחה על עצמה את האתגר לעשות זאת. בשלב זה היא צריכה להוכיח שאין לה אחות, שהם לא הולכים לפוליטיקה, כי הפוליטיקאים של היום, שמופיעים יום יום בסלון שלנו, הם בדיוק התוצר של הפוסטים האלימים והציוצים חסרי המעצורים. הם אלו שנותנים את הטון הצורם והמפחיד שמאיים לקרוע את החברה הישראלית ולפורר את מה שנותר מאוחד בה.
ואם מיליון איש, היעד שהציבה לעצמה התנועה, יתחילו להיפגש ולדבר ביניהם, ואח"כ לכתוב פוסטים קצת יותר מאופקים ואם אפשר גם בעלי ערך, יש סיכוי שאם אי-פעם מתוך התנועה יצמחו כאלו שילכו לפוליטיקה, ובעיני זה ממש לא אסון ולא צריך לפחד מזה, הפוליטיקה הזו תיראה אחרת, וזה יהיה הישג גדול. כדאי להסתכל פנימה ולעקוב.
