לא בכדי נחשבת לימה כבירת הגסטרונומיה של אמריקה הלטינית. אחרי ככלות הכל משקף המטבח הפרואני, הנחשב לדוגמה, אלפי שנות היסטוריה קולינרית, על השפעותיה השונות והמגוונות. מסתבר שההיבט הגסטרונומי בפרו הצליח לחצות את גבולות הדוכנים שבשוק ולהגיע אל כותרות המגזינים הנחשבים בעולם לבישול.
כך או אחרת ראוי לציין שהמטבח הפרואני איננו רק ססגוני ופיקנטי, אלא גם שופע בריאות לשמה.. השומן, הסוכר והמלח הם אאוט בו, ואת מקומם תופסים מוצרים טבעיים, בלא שאיבדו בשל כך את טעמם המיוחד. תיבולם הוא מושלם ומשמש כמופת לכל מי שחושב את עצמו גסטרונום.
לפרו יש ייחוד בפרודוקטים קולינריים רבים. כך למשל, היא נחשבת לא רק למדינה בעלת מספר המינים הרב ביותר של דגים בעולם, אלא גם כארץ המוצא של מאכלה הלאומי - הסביצ'ה -מאכל המבוסס על דג שהוא נא, המושרה למשך שעות ארוכות במיץ לימון, רצועות-בצל, מלח ופלפל.
המשקה המופלא
הקינואה אף היא ממוצא פרואני, ובארץ האנדים גם צמח קדוש, שעבר בירושה ממסורת האינקה במשך תקופה של אלפי שנים. במטבח הפרואני משמש הירק המובחר הזה כבסיס קבוע לתבשילים מסורתיים, למרקים, ואפילו לתערובת-גרנולה.
אבל הלהיט הגדול של פרו הוא הצ'יצ'ה - משקה ייחודי לארץ האנדים, המופק בלעדית מתירס שחור. טעמו מתקתק, מעורר וממריץ, ועם זאת גם מוריד לחץ-דם. עבורי הוא הפך למשקה ממכר, ושבוע-ימים שלגמתי ממנו, הוא היה בשבילי בבחינת סם של חיים.
להיט קולינרי נוסף הוא הלוקמה - פרי עגלגל, כתום ומתוק, שתוכנו הוא דמוי-קרם עסיסי. מפיקים ממנו גלידות וקינוחים. אני התענגתי עליו כמרקחת פיקנטית, במילוי עסיסי של עוגת-פרי פריכה.
ואיך אפשרי ללא אמפנדה - המאפה המוביל של אמריקה הלטינית. בהבדל מהאמפנדה הארגנטינאית, קטנת הממדים, המכילה בתוכה בשר, תירס, או סויה - האמפנדה הפרואנית היא בצקית-ענקית וממולאת בכל טוב ירקות ופירות. טעמה משובח ופיקנטי מאוד כשהיא אפויה מן הסתם בתנור.
מאכל - תאווה
בקולינריה הפרואנית, השופעת בריאות, שמור מקום של כבוד לטאמאלס - עלי תירס מבושלים בקמח, ששימשו בעבר מאכל לבעלי-חיים בג'נגל בלבד, בעוד שהיום הם להיט קולינרי חביב בהחלט גם על בני האנוש. למען הגילוי הנאות מן הדין להודות שעבורי הם היו מאכל-תאווה.
לימה משופעת במסעדות עממיות וברשתות של מזון מהיר, המציעות אוכל בריא וגם וזול במחיר. בצידן יש, כמובן, גם מסעדות יוקרתיות, המרוכזות כולן במתחם הקניות והבילויים לרקומר, הממוקם בשכונת מירפלורס, שעל שפת האוקיינוס.
בין המסעדות היוקרתיות המומלצות שפקדנו, נמנות ה"ואקה לוקה" ("הפרה המשוגעת"))"לה ביסקטה" ו"מנגו". כולן פועלות במתכונת של "אכול כפי יכולתך" ותעריפיהן נעים סביב ה-100 דולר לזוג. בהחלט שלא זול, גם ביחס לארץ, אבל עם זאת שווה כל פרוטה.