טקסי יום העצמאות התאפיינו השנה בפרופיל מנחים מעניין: עיתונאיות, מגישות חדשות בערוצים השונים. תמר איש שלום, שהנחתה את טקס הדלקת המשואות בהר הרצל, יחד עם
ג'קי לוי,
טלי מורנו שהנחתה את טקס קבלת הפנים לחיילי צהל בבית הנשיא, שבו ישבו זה לצד זה, נתניהו, ריבלין והרמטכל. בתוכנית תיק תקשורת ששודרה בסוף השבוע בהנחיית אבי משולם, הועלתה השאלה האם ראוי ונכון הוא שמגישי חדשות, שעומדים בחזית החדשות הישראלית, ינחו טקס ממלכתי, שבו בעצם אסור להם לשאול שאלות, ואסור להם לבצע שום פעולה שמצופה מעיתונאי.
באולפן התארחו
ניר גונטאז מהארץ, ו
אורלי גולדנרקנץ, סגנית עורכת
מקור ראשון. שני הדוברים הביעו את העמדות שהיו מצופות מהן. ניר גונטאז' אמר כי הבעיה היא לא בעצם העבודה שהם עשו ולא התשלום, (14 אלף שקל לטלי מורנו, עלפי גונטאז) וגם לא בעובדה שיום אחרי הטקס הם עלולים להימצא בסיטואציה שבה הם יצטרכו למתוח ביקורת על האנשים שבעצם מימנו להם את השכר עבור העבודה, המצוינת אגב שהן עשו.
לטענת גונטאז עצם זה שיושבת טלי מורנו, לדוגמה, בבית הנשיא עם נבחרת חלומות של רה"מ, הנשיא, שר ביטחון והרמטכ"ל ואסור לה לשאול שום שאלה, זה דבר פסול. כי לדעת גונטאז' תפקידו של עיתונאי, הוא לשאול שאלות ולא להיות "נחמד" לאותם אנשים שהוא אמור לבקר אותם.
מנגד טענה סגנית
ישראל היום, כי אין בכך שום פסול. העיתונאים האלו כל השנה נפגשים עם פוליטיקאים ולא חוסכים שום ביקורת מהם, והיא בטוחה שכך יעשו גם בעתיד. המעמד הממלכתי מחייב והמגישים האלו הבינו זאת ועשו זאת בצורה הכי טובה.
מקרה נקודתי
אז איפה הבעיה? הבעיה שהדיון בתוכנית עשה הכללה לא נכונה לגבי המושג "עיתונאים" ואנשי חדשות. ראשית המנחים טלי מורנו ותמר איש שלום אינם מכסים באופן שוטף את התחום הפוליטי, אלא מגישים את מהדורת החדשות, כלומר מנחים. בגדול מעבירים בין אייטם לאייטם, ולעיתים מארחים באולפן פוליטיקאים, או מקריינים טקסטים ביקורתיים עליהם. אבל הם לא יוצרי הטקסטים והם לא הכתבים הממונים על כך. אם למשל היו נותנים ל
עמית סגל, או לאודי סגל, או ל
כרמלה מנשה להנחות את אחד הטקסים, מן הסתם רבים היו מרימים גבה.
ויש גם הכללה שנובעת ממקרה נקודתי. נכחתי בכמה אירועים של גופים ממשלתיים, ציבוריים, שדנה וייס הנחתה למשל, הופיעו שם שרים וחברי כנסת והיא לא עשתה הנחה לאף אחד ואיש לא קם. הכל עניין של מינון, אופי האירוע, וכן רצון המזמינים כי הם המשלמים.
שאלה אחרת שמתבקשת בהקשר זה, ללא קשר לתפקיד המגישים, היא מי צריך להנחות אירועים כאלו. התשובה היא שאירועים כאלו היו מן הסתם צריכים להעמיד על הבמה קריינים מקצועיים מ
רשות השידור או מ
גלי צה"ל, שזה מקצועם וזה אומנותם. צבי סלטון,
מלאכי חזקיה,
מיכה פרידמן הם רק שמות לדוגמא. כך זה היה בעבר והמעבר לחיפוש אחרי " כוכבים" הוא חלק מהשינוי שעברו הטקסים האלו בשנים האחרונות, במיוחד השנה, ירידה בעוצמת הממלכתיות האמיתית והרשמית, ופזילה לכיוון אידיאלוגיה מסוימת ששולטת היום בכנסת ובממשלה.
ויש גם נקודה נוספת בהיבט של הנחיית מגישים: כל מי שעוסק במקצוע הזה יודע שזו חלטורה לא רעה, שהיא חלק מהתגמול הלא גדול שרבים מהם מקבלים בעבודה הסדירה שלהם. הם מוכנים לתגמול ממוצע בתמורה לעבודות פרטיות פה ושם. המארגנים של הטקסים מרוויחים רייטינג והמגישים גם מרוויחים לא רע.
