שבוע שעבר פרסמנו כאן
ראיון עם אל"ם
עופר דגן, מפקד יחידת
מצפן. בראיון סיפר אל"ם דגן על הקושי שיש לו בשימור כוח אדם איכותי לביצוע הפרויקטים הייחודיים של יחידה זו. "לא קל להשאיר את אנשי ה-IT בצבא קבע, בשל הפיתויים הקיימים בחוץ, אבל אנחנו משקיעים רבות בשימור ההון האנושי". אתמול
אמר קצין בכיר באגף התקשוב של צה"ל שתחום הסייבר, שהיה אמור לקום כזרוע נפרדת, יחובר לאגף התקשוב - שישנה את שמו.
מתקפת הסייבר העולמית שאירעה בסוף השבוע הגבירה את הצורך בכוח אדם מקצועי למקצועות הסייבר והטכנולוגיה בסקטור האזרחי, כמו גם בצה"ל. אלא שצה"ל, על זרועותיו השונות, מצוי מזה כמה שנים בעמדה נחותה מול הסקטור האזרחי. הסיבה היא הפערים הגדלים והולכים בין התגמול הכספי שכל אחד מהסקטורים יכול לתת למומחי טכנולוגיה. בנושא הזה קיימת הנחה, שמן הראוי לבחון אותה מחדש, לפיה המערכת הציבורית לא תוכל להתחרות לעולם עם תנאי שכר ותגמול שנהוגים בחברות בתעשיית ההיי-טק.
הדבר מקבל משנה תוקף לאור המציאות המשתנה, כאשר שדה הקרב העתידי הופך להיות יותר ויותר איומים קיברנטי. אל"ם דגן אמר בראיון כי בסיס העוצמה של מצפן עומד על שתי רגליים: אנשים וטכנולוגיה.
הנתונים מציירים תמונת מצב מדאיגה ביותר: בינואר בשנה שעברה שלח דובר צה"ל לדור פורמן מהתנועה ל
חופש המידע נתונים על שיעור הפורשים מצה"ל בזרועות השונות: לוחם, תומך לחימה וטכנולוגיה. ב-2015 הגיע שיעור אנשי הצבא שפרשו מיחידות טכנולוגיות ל-34.4% מסך כל הפורשים מצה"ל לעומת 13.2% ב-2011. כלומר: פי 2.5.
מדובר באנשים ששירתו ביחידות היוקרתיות ביותר. באחד הסקרים ההשוואתיים, שפורסם אשתקד באמצעי התקשורת, נאמר כי קצין בדרגת סרן, בן 24, שעבד כמפתח מערכות מידע ביחידת מצפן השתכר בממוצע 8,500 שקלים לחודש. מדובר באדם בעל תואר ראשון, מסיים לימודי תואר שני במערכות מידע ומחשוב, ונשוי לאישה בעלת תארים כמוהו, שעובדת גם היא בהיי-טק - אבל במגזר הפרטי. לא צריך להיות כלכלן גדול כדי לנחש מי מהם משתכר יותר.
מה הפתרון?
למרבה הצער, לא קיים פתרון בית ספר לבעיה חמורה זו. הפתרון צריך להיות משולב בכמה חזיתות. הוא צריך להתחיל ממקבלי ההחלטות בממשלה, ובראשם ראש הממשלה, שר הביטחון וראשי המשרדים האחרים שקשורים לנושא. עליהם למצוא דרך יצירתית שתעמיד בפני הקצינים המצטיינים את האופציה לבחור בכל זאת בשירות צבאי ביחידה טכנולוגית עילית. זאת, מבלי לפרוץ את מסגרות השכר והמגבלות הקיימות במגזר הציבורי. זה אפשרי, זה אפילו עשוי להתקבל בהבנה בקרב חלק מהציבור.
במקביל למציאת פתרון לפערי השכר, יש אפשרויות רבות לשפר את ההון האנושי בצה"ל. מפקדי הצבא עושים זאת כל הזמן, מאחר שאין להם ברירה. כסף הם לא יכולים לתת לקצין המוכשר, אבל הם יכולים לדבר איתו על אתגרים, לימודים, דברים שמסביב לחיי המשפחה וכמובן קצת ציונות - דבר שלא מזיק אף פעם. גם כאן מתחייבת חשיבה מחוץ לקופסה, שמבוססת על הנחת יסוד שלפיה לוחמה טכנולוגית היא חלק בלתי נפרד משדה הקרב והחומות שהיו קיימות עד כה בין טכנולוגיה ללחימה בשטח כבר מזמן לא עומדות על תילן.
הטיפול הנוסף שצריך להיות נוגע למקורות ההזנה של כוח האדם שמגיע ליחידות הטכנולוגיות: בתי הספר התיכוניים, הכיתות של חמש יחידות במקצועות מדעיים. צריך לתגבר את מערך החינוך הטכנולוגי ולגרום לעוד הרבה תלמידים ללמוד את המקצועות הללו, כי ההיצע לא עונה על הביקוש מצד הצבא.
הפתרונות האלה חייבים להיעשות במסגרת פעילות שתמצב את הזירה הטכנולוגית הצבאית כזירה קריטית, שמבוססת בעיקר על הון אנושי. יש לחדד את התודעה שאם לא נמצא פתרון מיידי לבעיית מעבר המוחות מצה"ל החוצה, נמצא את עצמנו, בפעם הראשונה בתולדות המדינה, בעמדת נחיתות טכנולוגית מול האויבים. אומת החדשנות לא יכולה להישען רק על ההון האנושי שקיים ומצליח, אלא חייבת לייצר לעצמה עתודות, שיראו בשירות הצבאי לא רק אידיאל, אלא גם מקום שמאפשר להם לחיות בכבוד ולא להיות נחותים לעומת חבריהם בסקטור האזרחי. ויפה שעת אחת קודם.
