ביקורו של נשיא ארצות הברית,
דונלד טראמפ, מתמקד אומנם בנושאים המדיניים-פוליטיים, אבל על סדר היום של שתי הממשלות עלולה לעלות בקרוב סוגיה לא פחות חשובה, עם פוטנציאל להתפתחות למשבר אמיתי שידרוש התערבות של ראשי שתי המדינות הידידות. הכוונה היא לרפורמת המיסים שהוא מתכנן, ושעליה צייץ ודיבר לא מעט באחרונה - במערכת הבחירות שלו וגם לאחר שנבחר.
הרצון שעומד מאחורי הרפורמה הוא לשפר את הכלכלה האמריקנית על-ידי הגדלת מקורות התעסוקה, כלומר: עוד ג'ובים, כפי שהוא נוהג לומר. הרפורמה במס שמציע הנשיא האמריקני היא מרחיקת הלכת ביותר שהייתה אי-פעם בכלכלת ארצות הברית, וספק אם הייתה רפורמה מרחיקת לכת כמותה במדינות רבות אחרות. טראמפ לא מסתיר את נכונותו לעשות הכל כדי להחזיר את החברות הגדולות האמריקניות הביתה והוא אף מוכן לתת להן לשם כך הטבות מס רבות. דומה הדבר לבעל עסק בשוק ענק שנחשב למוביל בתחום, שיום אחד משתגע, מסיבות שנכונות לו, ומכריז על מכירת חיסול, הורדת מחירים והשתוללות בלתי מרוסנת.
ההצהרות האלה מדירות שינה מהיצואנים והתעשיינים הישראלים. ארצות הברית הייתה וכנראה שתהיה עוד הרבה שנים יעד הסחר מספר אחת של ישראל. נכון הוא שבשנים האחרונות, הממשלה מעודדת את היצואנים להתמקד בשווקים נוספים ולא להתבסס רק על השוק האמריקני, ויש מגמה כזו, אבל המספרים הגדולים, ובעיקר ההשקעות הגדולות, מגיעות ממשקיעים מארצות הברית.
אם וכאשר טראמפ יתחיל בצעדים למימוש מדיניותו, משקיעים אמריקניים יעשו את החשבון המספרי הפשוט, ובמקרים רבים להעדיף להשאיר את הכסף בארצות הברית ולא להוציאו החוצה. זה טוב לטראמפ ולאמריקנים, אבל לא טוב להיי-טק הישראלי.
דאגה נוספת של היצואנים היא כוונה אחרת של טראמפ - לבטל חלק מהסכמי הסחר הנדיבים שארצות הברית חתמה עם מדינות שונות לאורך השנים. ישראל נמצאת ברשימה מכובדת זאת של מדינות ונהנית מהטבות מפליגות, שמסייעות מאוד להצלחת ההיי-טק שלנו. יש לקוות שמערכת היחסים הטובה בין שתי המדינות והאמפטיה שטראמפ מגלה כלפי ישראל, לפחות בדיבורים, יביאו את ממשלו להחריג אותנו מהחלטה זו, כי אחרת, זה עלול להשפיע לרעה על הייצוא של חברות ההיי-טק מישראל.
בתחרות כמו בתחרות; מה ישראל צריכה לעשות?
ראש הממשלה והשרים הרלוונטיים מודעים לסכנה שמרחפת על הייצוא הישראלי מכיוון זה. נשיא התאחדות התעשיינים,
שרגא ברוש, העלה את הנושא בפני
נתניהו לפני ביקורו של האורח רם המעלה. אולם, סביר להניח שהנושא הזה לא יעלה בדיונים עם טראמפ ואם כן - בוודאי לא יבוא על פתרונו. ישראל לא יכולה להתנגד לצעדים אלה, אבל היא יכולה להפעיל מהלכים בתחום המיסוי והטבות למשקיעים שיקלו עליהם את הבחירה הלא פשוטה בין מס נמוך מאוד בארץ מוצאם לשיעורי המס בישראל.
ההיגיון הכלכלי אומר שבתחרות כמו בתחרות ולכן, ממשלת ישראל צריכה לבצע עוד הורדה של מיסים לחברות זרות. אולם, סיכוייו של מהלך שכזה קלושים, מסיבות מקרו כלכליות, שקשורות באתגרים האחרים שעומדים בפני המשק הישראלי ודעת הקהל, שלא תאפשר זאת.
מה ניתן לעשות? להיות טובים יותר במה שאנחנו הכי טובים: רמת ההון האנושי. איך עושים זאת? על-ידי הגברת רמת ההכשרה של כוח העבודה המקומי בהיי-טק, דאגה לצמצום המחסור במהנדסים מצטיינים וביצוע מהלכים שיורידו את עלות השכר של העובד הישראלי מול העובד האמריקני. גם בנושא הזה אנחנו בפער די משמעותי מול ארצות הברית, ובוודאי מול מדינות המזרח הרחוק.
מהלך נוסף, שחשוב בכל מקרה, ללא קשר לתוכניות של טראמפ, הוא מימוש
המדיניות עליה הכריז שר האוצר,
משה כחלון, לשילוב הגופים המוסדיים בהשקעות בהיי-טק. אם וכאשר טראמפ יממש את תוכניותיו, יהיה עוד יותר קשה לשכנע, למשל, את מנהלי קרן הפנסיה של פועלי הרכבת בארצות הברית להשקיע בהיי-טק הישראלי, לנוכח העובדה שקרנות הפנסיה הגדולות בארץ נמנעות מלעשות זאת במשך שנים. הן טוענות שהיי-טק זה מסוכן, אבל זה לא נמנעות מלהשקיע בהרפתקאות נדל"ניות או במאגרי נפט שאיש לא יודע מתי יימצאו. השקעות של גופים אלה בהיי-טק הישראלי לא רק שתצמצמנה את הסכנה שטמונה לו בתוכנית של טראמפ, אלא גם יגבירו את האמון בענף המקומי ויעודדו משקיעים אחרים להתעניין בנו.
השורה התחתונה: ביקור טראמפ הוא ללא ספק ציון דרך ביחסי ישראל וארצות הברית. יש לקוות שאחרי תרועת הפסטיבלים וההתרגשות מהאירוע החשוב, נדע לכלכל את צעדינו כך שההיי-טק הישראלי לא ייפגע, למרות ועל אף תוכניותיו של הנשיא החדש.
