שנת ה-50 לכיבוש היא גם שנת ההכחשה וההדחקה. ההדחקה נעשתה משימה לאומית.
שר החינוך טוען, שאין כיבוש כי התנ"ך אמר לו.
הצגות על הכיבוש הן עילה לביטול תקציבים.
חיילים משוחררים, שרוצים לספר מה עבר עליהם בשטחים, מתוארים כ"גיס חמישי".
50 שנה למצב זמני שהפך קבוע, ובממשלה חוגגים מלחמה שהסתיימה לפני יובל. זוכרים את העבר כדי להכחיש את ההווה, חוגגים את ניצחון 67 כדי להסתיר את עגלתו הריקה של הימין בכל מה שנוגע לאתגרים שמציב בפנינו הסכסוך הישראלי-פלשתיני.
לימין אין פתרון לסכסוך. אין לו. נתניהו מריץ כאן קרוב לעשור ניסוי בניהול הסכסוך, בעוד הסכסוך הוא זה שמנהל אותו. אבל אפילו זה עדיף מספקטרום הפתרונות שמציעים לנו כיום בממשלה, שנע מהמופרך למפלצתי. מגרסת האוטופיה של בנט לבוסניה - סיפוח השטחים - דרך הפטנט של "דמוקרטיה בלי
זכות הצבעה" ועד לאפרטהייד והטיהור האתני של סמוטריץ'.
ורבותי, סמוטריץ', שהופיע כאן קודם, חשוב. כי מה שהיה סמן קיצוני אתמול הופך, באמצעות קריצות ומתן לגיטימציה, למרכז של מחר. ח"כ סמוטריץ' שהופיע כאן קודם הוא קו אדום זועק.
כשראיתי את ההזמנה לכנס תהיתי מה עבר לכם בראש, כשהחלטתם להזמין הנה תומך מוצהר באפרטהייד וטיהור אתני? אדם שמפלרטט בגלוי עם רצח עם.
והדבר המדהים יותר הוא: שסמוטריץ' הודיע בגאווה שהוא לא יחרים אתכם.
אתם אלו שאינם לגיטימיים, וסמוטריץ' בכלל עושה לכם טובה שהוא מואיל להסביר לכם, בבהירות ובנועם, איך מתרגמים את ספר יהושע למאה ה-21.
באמת תודה.
האמת, מגיע לכם. הרווחתם את זה.
כי אתם אולי לא יודעים להציב קווים אדומים, אבל הימין מסמן קווים אדומים לגבי כל דבר שאנחנו מאמינים בו ומייצגים. להתנגד לכיבוש - קו אדום. זכויות אדם - קו אדום.
תחבורה ציבורית בשבת - קו אדם. עירום על הבמה - קו אדום. וכן, גם להשתתף בוועידת
הארץ זה קו אדום.
סמוטריץ' צריך להסביר לקהל שלו איך זה שהוא לא מחרים אתכם. הוא לגיטימי, אתם לא. ושר החינוך, בנט כבר מזמן הפסיק להתנצל. רק לפני שנתיים הוא הסביר, שהוא לא יגיע לוועידת הארץ כי "הוא מחרים את מי שרודף את חיילי צה"ל".
אז אני שואלת את עצמי, למה עיתון הארץ משתף פעולה עם התועבה הזאת?
ע"פ ההיגיון הזה, אם כהנא היה חי, הארץ היו מזמינים אותו להשתתף בוועידה הזו. ע"פי ההיגיון הזה, בשנה הבאה אנחנו עוד עשויים לראות פה את הצל, את בנצי גופשטיין. למה? כי זה מביא טראפיק.
חברות וחברים,
סירוב לתת לגיטימציה למי שתומכים בטיהור אתני בישראל זו אינה טהרנות.
זה אל"ף בי"ת של בניית כוח פוליטי ושל מלחמה על העתיד שלנו.
מרוב העיסוק מעל דפי העיתון בשבועות האחרונים, בשאלה האם סמוטריץ' הוא חסיד של השמדת עם, שוכחים שסמוטריץ' לכל הפחות תומך מוצהר במדינת אפרטהייד ובטרנספר. אלה דרישות המינימום של המפלצת שהוא מכנה "תוכניתי המדינית".
רק על המינימום הזה כל הארץ הייתה צריכה לרעוד.
אבל הארץ לא רעדה, ובטח שעיתון הארץ לא רעד.
כמה קהים נעשיתם? לתת לו כאן במה?
די, יש גבול!
איפה הכבוד העצמי שלנו? של המחנה הזה?
איפה ההבנה שאם אנחנו לא נגדיר מה לגיטימי ומה לא, אנשים אחרים יעשו את זה במקומנו?
הסובלנות חייבת להיעצר מול אנשים כמו סמוטריץ'!
היא חייבת להיעצר שם כי אנחנו מדברים על בני אדם. נדמה שאפילו את העובדה הזו הדחיקו כאן. זה לא משחק, זו קריאת השכמה!
חברות וחברים,
הימין נמצא בשיא הזחיחות שלו. צריך רק לחבר את הנקודות.
שרים חוגגים ספר, שמכנה את הפלשתינים אזרחי ישראל "טפילים". שר החינוך מציע קוד אתי בולשביקי לאקדמיה, ושרת התרבות מתפקדת על תקן הצנזורית הלאומית.
לפני 20 שנה סמוטריץ' היה נבעט מהכנסת.
היום הוא מוזמן לוועידת השלום.
אנחנו יכולים להתכופף, להתגמש, לעצום עיניים, אבל מי שחושב שבזה זה יגמר, לא היה כאן כנראה בשנים האחרונות. זה יהיה יותר גרוע.
אין ולא יהיה לימין פתרון לסכסוך עם הפלשתינים, אבל כן יש לו תוכניות פעולה מסודרות לגבי
חופש הביטוי במדינה הזו, לגבי ארגוני החברה האזרחית, לגבי מעמדו של בית המשפט העליון, תקשורת חופשית, הפרדת רשויות והחופש מדת.
ואם כבר חיברתם את הנקודות, המסקנה היא אחת: לא להעניק לגיטימציה לגזענים. אף פעם! לעמוד על העקרונות שלנו, לדעת מה הקווים האדומים שלנו, ולהיאבק.
אסור לנו להתבטל בפני גזענים! ואסור לנו להפקיר במות!
זו גם הסיבה שרציתי להופיע כאן היום, למרות שסמוטריץ' הוזמן, ואני מאוד מקווה שהוא לא יופיע לכאן גם בשנה הבאה.
זו האחריות שלנו להילחם, לשלב כוחות, להתנגד, לסרב ולצעוק.
אנחנו צריכים להיות ברחוב בכל הזדמנות. בסולידאריות עם המפגינים בפתח תקוה, בהפגנות נגד המסמוס של חקירות נתניהו; בכיכר רבין, נגד עשרות שנות כיבוש מיותרות; במצעדי הגאווה עם הקהילה; במחאות בכל הארץ נגד הסדרי הון-שלטון, נגד אלימות משטרתית, נגד כפייה דתית, למען מדינה טובה יותר.
אף עם לא יוכל להיות חופשי כשהוא אוחז בכבליו של עם אחר, ואין חרות למשעבד.
ואנחנו מנצחים כשאנחנו נלחמים, לא כשאנחנו מתרפסים!
