אמרתי מיד עם פרוץ האירוע והריצה המיותרת של שר הביטחון, הרמטכ"ל ודובר צה"ל לתקשורת לגנות את המקרה, כי נעשתה טעות הסברתית ושהיה מקום לסגור את הפרשה במסגרת פנימית בצה"ל, תוך חקירת מצ"ח, עשיית תחקיר מבצעי והוצאות מסקנות מתבקשות.
ברגע שמכונית המשפט הותנעה והחלה לנוע, לא ניתן היה לעצור את התהליך המשפטי עד הגשת כתב אישום ומשפט בבית דין צבאי.
בעקרון, צודק בית המשפט, הן המחוזי והן הערעור, כי המעשה מנוגד לעקרונות המלחמה והמוסר של צה"ל, וכי מדובר במקרה חריג של אי-קיום הוראות והתנהלות פסולה מצד החייל היורה. עם זאת, בשל המצב הביטחוני והאווירה ששררה בחברון בזמן האירוע, והן בזירת האירוע, למרות החריגה בהתנהגות אזריה, לא היה מקום להגיע לבית הדין הצבאי.
המשפט הפך למשפט ראווה עם סממנים פוליטיים שגרמו נזק הן לצה"ל והן לתדמית המדינה, למרות התוצאה הסופית.
לדעתי והערכתי, המשפט על הערעור נמשך הרבה זמן מעבר לסביר, והיה ניתן ורצוי לסיימו בשליש מהזמן שנמשך, הן בשל החשיבות והן בשל ההשלכות התקשורתיות סביב.
משפט אזריה - סיום ומסקנות
בסיום משפט אזריה אני חוזר על הדברים שאמרתי בתחילת הפרשה. האירוע לא היה צריך להגיע לבית הדין הצבאי אך מהרגע שהתניעו את מכונית המשפט הצבאי לא היה מקום לעצור מאחר שרוח צהל תדמיתו ערכיו כלפי פנים וחוץ עמדו במבחן צה"ל הוא צבא ערכי עם ערכי לחימה מוצקים שעמדו במבחן הזמן. המקרה של אזריה היה חריג בשל הנסיבות המיוחדות והאווירה העוינת והמתוחה שהייתה בחברון. אזריה פעל מתוך דחף של כעס, תסכול ונקמה על דקירת חברו לפלוגה לפני הגיעו לזירה. גם מפקדיו בשטח ובזירת האירוע לא פעלו כיאות. השטח לא נוקה ולא אובטח כיאות דבר שאפשר את האירוע של אזריה. גם שר הביטחון, הרמטכ"ל ודובר צהל מיהרו לתקשורת ובמידה רבה סנדלו את הפרקליטות שנאלצה להגיש כתב אישום.
לגוף העניין - ההחלטות של בתי הדין היו צפויות בשל עקרונות הלחימה והשימוש הנכון בנשק ובשל המסר שהתחייב כלפי צהל, לוחמיו, ערכיו וכללי המלחמה בהווה ובעתיד. להזכיר, באנגליה הועמד חייל מיחידת עלית לדין צבאי על הריגת איש טאליבן שבוי, נידון למאסר ובסוף קיבל חנינה. גם אזריה צריך לסיים את הפרשה עם פנייה לרמטכ"ל ולהמשיך בחיים כאזרח. לדעתי הגשת כתב האישום הפכה את האירוע הצבאי לפרשה פוליטית מיותרת לחלוטין שהזיקה לצבא למדינה ולפוליטיקה. כמו-כן, להערכתי המקצועית ההליך המשפטי נמשך זמן ארוך מהרגיל ומהנחוץ במקרה זה, שהפך את המשפט למשפט ראווה שלא לצורך ולא ראוי. נקווה שכל הצדדים ילמדו מהסיטואציה ויוציאו מסקנות בהתאם. ולסיום הערה - בתקופת אריק שרון כמפקד רצועת עזה ומלחמתו בטרור שהשתולל באזור, המקרה של אזריה לא היה מגיע לבית הדין ואם כן הוא היה מתייצב אישית בבית הדין ונותן גיבוי לחייל כמפקד עליון וכמפקדו האישי. את זה אני אומר מתוך ניסיון אישי כיועץ משפטי של אריק שרון ברצועת עזה.
משהו קטן, לא טוב ועצוב
המוות של פיי גוטמן - במתכונת טרגדיה יוונית
המוות המיותר ובטרם עת של השחקן, זמר פיי גוטמן. כשקוראים על החיים שלו ומה שעבר עליו בשנה האחרונה לחייו יש בהם את כל האלמנטים של טרגדיה יוונית קלאסית. כואב מצער ומתסכל.
רצח משפחת סלומון - כיסוי תקשורתי לקוי
רצח משפחת סלומון מחלמיש ביהודה ושומרון. מחבל רצח בדקירות סבא בן ובת ופצע את הסבתא בנס ניצלו שני ילדים קטנים ואמם. המחבל לבוש חגיגית עם חולצה לבנה חיוך על פניו ורצח בידיו ובעיניו חוסל ועלה לפגוש 72 בתולות שעוברות ממחבל למחבל שמחוסל כמתנה מאבו מאזן והרשות הפלשתינית כולל תשלום קבוע למשפחה כל חודש על מעשה גבורתו ברצח ילדים וקשישים-ואין זה המקרה היחיד.
אילו ואני אומר אילו התקשורת הפעלתנית שלנו הייתה נותנת לאירוע הזה כיסוי ב-10 אחוז ממקרה
אלאור אזריה בארץ ובחול ייתכן מאוד שהעולם היה רואה את התמונה אחרת. יש להצטער שממשלת ישראל בהסברתה הלקויה המאוחרת והלא יעילה הייתה מנצלת את המקרים של הרציחות הדקירות ההתקפות על אזרחי ישראל בשל היותם יהודים במדינה יהודית על-פי ההכרזה של בן-גוריון במגילת העצמאות להסברה יעילה הקהילייה הבינלאומית הייתה מבינה את מצבנו ושאיפותינו לביטחון הרבה יותר טוב. עדיין לא מאוחר לעשות לבצע ולהסביר.
