שוחד בדמות כתבה בעיתון

השטחיות של התקשורת הישראלית הגיעה בעת האחרונה לשיאים חדשים. כהקדמה יש להזכיר את משפט אזריה, שהיה ללא ספק המשפט החשוב ביותר שהתנהל בשנה האחרונה, ושהדברים החשובים ביותר שנאמרו במהלכו הם: "בתחקיר הראשוני שערך המח"ט בשטח כפי שתיאר עם המ"מ והמ"פ ואיתי, עדיין לא דובר על אירוע חריג". דברים אלה, שאמר המג"ד של אזריה, מוכיחים שאלמלא הסרט של בצלם, אף אחד מאיתנו לא היה שומע את שמו של אלאור אזריה. רק הסרט של בצלם גרם לכך שעתה כולנו יודעים עד כמה חשוב למפקדי צה"ל הערך של קדושת חיי המחבלים, וכולנו מבינים את חשיבותה של המכה הקלה בכנף שחשים טייסינו כשהם מסכלים באופן ממוקד חיים שכאלה. אבל כל דרך של חיפוש בגוגל לא תעלה אזכור להודאתו זו של המג"ד, אלא בכתבה של משה איפרגן באתר מידה. יש לשער שאנשי התקשורת שדיווחו על המשפט, ודנו בו ללא סוף, לא ייחסו כל חשיבות לדברים המוכיחים שמשפט אזריה היה פשוט משפט ראווה, כי הם ידעו שבעצם, כולם מבינים את זה. ואחרי הקדמה זו נשאלת השאלה: האם כולם גם מבינים שכל העיסוק בפרשת השיחה בין מוזס לנתניהו מתאים לבוכרה היפה, עירי שטופת השמש, שבה כששני אחים רבים על-אודות הסיר, האמיר את ראש שניהם מסיר, והסיר הוא האסיר של האמיר.

השוחד היחיד

האם כולם מבינים שהשוחד שעליו מדובר בפרשה מסעירה זו מתבטא לכל היותר בהכנסת כתבות אוהדות לנתניהו לעיתון ידיעות אחרונות, שמסתבר שעל תוכן הכתבות המופיעות בו שולט ארנון מוזס לא פחות מששולטים יורשיו של אהרן ברק על כל הנעשה במולדתנו האהובה. בדיוק כשם שכמעט איש מאנשי התקשורת לא הביא לידיעתנו את הדברים שאמר המג"ד במשפט אזריה, כך גם כמעט איש מהם לא הביע תמיהה על השוחד היחיד והמיוחד הזה, שוחד שהם משלמים כדבר של יום ביומו לשרים וחברי כנסת, המדליפים להם מידע שאותו הם דווקא שמחים להביא לידיעתנו. ואוי לו למי שיעז אפילו להעלות בדעתו את האפשרות הדמיונית שאנשי הפרקליטות עצמם מעורבים בעסקות שוחד אפלות שכאלה. אלא שמי שאינו בולע ללא אבחנה את כל הדברים הנאמרים בחשיבות רבה בתקשורת, אמור להתחלחל מהאפשרות ששיכרון הכוח של אנשי הפרקליטות יוביל אותם להגשת כתב אישום שבו כתבות אוהדות בעיתונים מוגדרות כשוחד. כל מי שעדיין קורטוב של היגיון במוחו אמור לתמוה כיצד הורה אביחי מנדלבליט, אדם ישר לכל הדעות, לפתוח בחקירה בהסתמך על שיחה חסרת כל משמעות פלילית שכזו. מבלי להכיר את כל פסקי הדין שניתנו בכל המדינות הדמוקרטיות בעולם, ניתן לקבוע בוודאות שמעולם לא הוגש באף אחת מהן כתב אישום שבו כתבה אוהדת בעיתון מוגדרת כשוחד. אבל באותה מידה של ודאות ניתן לקבוע שמעולם לא הוגש באף אחת מהן כתב אישום כנגד אדם שאישה אחת אמרה שלפני שמונה שנים הוא אנס אותה, מבלי שהייתה לה כל הוכחה לכך. זה בדיוק מה שקרה לנשיא פרקליטיסטן, וזה יכול לקרות גם לראש ממשלתה.