הצעת חוק של ח"כ נאווה בוקר עונש מוות למחבלים. הצעות מסוג זה בווריאציות שונות עולות במחזוריות עם רצף פיגועים אכזריים כל כמה שנים מאז שנת 67. טרור לא מנצחים ולא מחסלים באמצעות עונש מוות בהליכים משפטיים, שמביאים לתוצאה הפוכה. טרור מנצחים ומחסלים בשטח, באמצעות מודיעין, חיסול ונטרול המפגעים בהכנות, תוך ועקב האירוע.
במידה והמחבל הצליח להסתנן ולנסות לבצע לנטרלו ולהרגו תוך הנסיון או על אתר אחריו. מחבל שנתפס ונאזק או נפצע עובר לטיפול בהליך שונה במדינה שומרת חוק. העקרון צריך להיות ברור. מחבל שיוצא מביתו במטרה לרצוח יהודי חייל, מתנחל, זקן וטף דינו מוות, וידע כל מחבל שסכנת מוות מרחפת מעל ראשו.
לעומת הליך זה עונש מוות בהליך משפטי עורך זמן, מחייב ערעור לעליון, פותח דלת ללחצים ציבוריים בארץ ובעולם והופך את המחבל לשהיד פוטנציאלי. עונש מוות מזיק לתדמית המדינה לצה"ל ולממשלת ישראל. ישראל גם בדמוקרטיה מתגוננת לא יכולה להפוך למדינת של גרדומים.
מספר המועמדים לא יקטן אלא יגבר וישראל לא תוכל לחיות עם זה. מצד שני לא לשכוח - לכל מקל ואפילו למקל חובלים יש שני קצוות ואזרחים, חיילים שיחטפו ימצאו בסכנת חיים מיידית בארץ ובחו"ל. חיי אדם במדינת ישראל וחיי אדם אצל חמאס חיזבאללה וגרורותיהם אינם זהים, ולעולם לא נוכל ולא נסכים לזילות בחיי אזרחינו כמו שכנינו ואויבינו.
הייתי התובע הצבאי הראשון במשפט בשכם בשנת 1970 בו הוטל עונש מוות על מחבל בבית המשפט בשכם. התנגדתי לעונש בייצגי את עמדת הפרקליטות הצבאית, את הצבא והנחיות ממשלת ישראל מהנימוקים שפירטתי ואכן למחרת היום העונש בוטל והומר במאסר עולם. היו עוד שני מקרים של הטלת עונש מוות בבית דין צבאי וגם הם בוטלו והומרו למאסר עולם. פרט לעונש מוות שהוטל על הצורר
אדולף אייכמן על-פי חוק מיוחד לא הוצא אדם למוות בישראל. ואגב הסוגיה עונש מוות על רצח במשפט פלילי בוטלה בישראל בשנות ה-60 המוקדמות. לפיכך ובשל כך הצעת החוק לפי הערכתי לא תעבור בכנסת למרות הדיון הציבורי שיעורר הנושא לתקופה מוגבלת.
