קראתי אחד ששואל ובכל הרצינות "מה רע בשטחים תמורת שלום"? הוא כמובן לא שומע ומסרב בתוקף לשמוע את תשובת האויבים הערבים כולם ללא יוצא מן הכלל, מי בפה ומי רק בלב: איסמע יהודי - כולה פלשתין! מן אל נאהר אילא אלבחר! ובעברית פשוטה: שלום תמורת חיים! מחיר שגם אלו המבקשים "שלום בכל מחיר" יתקשו לשלם.
וכמו כולם התבוננתי בתמונות מברצלונה ונתמלאתי תוגה. האיסלאם פיצח את קוד נפש האדם. בקלות בלתי נתפסת הוא מכשיר מתאבדים שטופי מח בתורת מוחמד הקדושה. אלה יוצאים במצוות הקוראן ונביאם לרצוח קהל כופרים אקראי. כי באיסלאם על שני זרמיו, הקיצוני והיותר קיצוני, מצווה נעלה וקדושה היא לחסל פיזית כל הכופר במוחמד ותורתו. גם בספרד, באירופה ובעולם כולו לא תועיל הנוסחה הגואלת של שטחים תמורת שלום. אנו נצטרך לבחור בחיים תמורת שלום והם בחיים תמורת איסלאם. שוב רימו הקופים והחזירים את העולם. במחיר חיים העולם מקבל איסלאם והיהודים מקבלים שלום.
וגם קראתי אחת שבמסגרת סדנת כעסים שפכה זעמה המקלדי על ראש הממשלה. חשבתי לעצמי שרק תמונת נתניהו ישוב על כסא חשמלי תרגיע מעט את כעסה ושנאתה לאיש. בים האשמותיה אהבתי במיוחד את האשמה של פגיעה באויבינו תוך התעלמות מוחלטת ופושעת מעובדת היותם "שותפים פוטנציאלים לשלום". כך ממש וללא שמץ של בושה. זקנתי גם ידעתי כי הכל בעיני המתבונן ומה שעבורי הוא הבל מוחלט, מעדן להתענג עליו הוא לאלו הקוראים לעצמם "מחנה השלום". כמה מוזר ונשגב הטבע. אל תפגע באויבך היום כי אתה פוגע בשותפך לשלום בעתיד. בשם השלום נא להשחט בשקט! גאוני בטימטומו או שמא מטומטם בגאוניותו?
מכל עבר קראתי, שמעתי וראיתי נאצות, גידופים, קללות, לעג, בוז, לגלוג, כינויי גנאי ושאר ירקות שכולם יחד מתקבצים למילה אחת: "שנאה". העובדה שחיצי השנאה כולם הופנו אל ראש ממשלתי מילאה אותי שמחה על כי זכיתי לחיות במדינה חופשית לחלוטין בה מותר לאזרחים להביע שנאתם לראש ממשלתם ללא חשש. את עניין הבושה השארתי להם. ניסיתי להבין ולא הבנתי מדוע השונאים אינם שותפים לשמחתי זו וטוענים ברצינות כי הדמוקרטיה בסכנה וכי סותמים את פיהם. גם לא הבנתי איך בשנאה יוקדת ומוצהרת שכזו הם שונאים את שנוא נפשם משום שהוא "מפיץ שנאה". חששתי שמא נתגלה זן חדש של לוגיקה שאינה ידועה לי. עוד פלא קטנטן של הטבע.
רציתי להמשיך ולקרוא עוד מהבלי
העולם הזה אך נתקלתי לפתע בתמונתה של ציפי. פניה עגומים ומשדרים מצוקת נפש אמיתית. השתעשעתי בקריאת מחשבותיה ומפאט כבודה לא אפרט שעשוע זה. היא ישבה כפופה לצידו של זה שנבחר במקום בוז'י מדורדרת עד עפר. האם היא רואה את שאני רואה? האם מפנימה היא כי חלפו ימי הזוהר וכי נתבז'בז'ה כליל עם בוז'י וכל השאר? רחמי הכנים בכאבך ציפי. הוצאת לי את החשק להמשיך ולקרוא.