באושר רב ובהתרגשות מרובה אוחז אני בידי הספר:
"שברים נאספים לשבירה", שיצא לאור בהוצאת: "חבר לעט" של המו"ל, יואב איתמר. עניין לנו באסופה מרגשת ומענגת, עד לאין שיעור, של שירה ישראלית המתכתבת עם תפילות ימים נוראים. אסופה נפלאה ונדירה זו, יצאה - זה עתה - תחת למכבש הדפוס, ממש - ממש לקראת השנה החדשה העומדת אלי פתח וממתינה, בקוצר רוח, לפרוש כנפי שלומה עלינו.
מרדכי דוד (מודי) כהן ערך, בתבונה וברגישות מרובה, מקבץ שירה ישראלית עכשוויות. אין לי כל ספיק ספיקא שהוא, שאם לא היו נחתמים מחזורי התפילה, או אז, במאות הקודמות, הרי חלק ניכר משירי ילקוט שירי תפילה אלה, נכללים היו בתוככי מחזורי התפילה. שירים נפלאים ונדירים אלה הכלולה באסופה מענגת זו, ראויים, גם ראויים, להיות חלק בלתי נפרד ממחזורי התפילה, מתוכם אומרים המוני בית ישראל תפילתם ושופכים מרי שיחם לפני הבורא, יתברך שמו, בימים הנוראים הקרבים ובאים עלינו, ימים מלאי הוד, נשגבות וקדושה, כאחת.
תחילה חייב אני בגילוי נאות. מרדכי דוד (מודי) כהן זיכני בכך, כי בפרק העוסק בשער "כל נדרי", כלל הוא שיר משלי, שנכתב בבית-המעצר "אבו כביר". שיר זה מקורו בקובץ שירי "אבו כביר", שיצא לאור, בשנת 2013, בהוצאת "עמדה", שבעריכת ובעלות, העורך הספרותי והסופר,
רן יגיל.
כבר גילה אוזנינו פרופ' ראובן קימלמן, המכהן כפרופסור לספרות חז"ל באוניברסיטת ברנדייס, בארה"ב, בספרו: "לכה דודי וקבלת שבת", כי הפיוט "לכה דודי" שחיבר המקובל, רבי שלמה אלקבץ, נכתב תוך שיקוף התפיסה הכפולה של קבלת שבת כקבלת פני השבת וקבלת עול שבת. לפי ספרות הקבלה שתיהן מתמזגות למעין קבלת עול מלכות שמים. הפיוט "לכה דודי", נכתב על-רקע יצירת טקס של קבלת שבת, בידי מקובלי צפת, בו נתנו ביטוי לראייתם בשבת כלה ומלכה וראייתם ביום השבת, יום נישואין ויום הכתרה. חטיבה קבלת שבת זו, שולבה בתפילת ליל שבת.
הצורך לקביעת תפילות ממוסדות החל עם אנשי כנסת הגדולה שחיו בראשית ימי בית המקדש השני. סידורי תפילה הופיעו בתקופת הגאונים, במאה השישית או השביעית. הסידורים היו בכתב יד ונועדו לשימוש החזנים בבתי הכנסת, בעיקר בחגים שנוסח התפילה בהם לא היה שגור. בהמשך החלו לכתוב גם סדר התפילות של שבתות וימות החול.
המחזור, מהווה ספר תפילות לאחד או יותר ממועדי השנה היהודיים. השם "מחזור" התייחס תחילה לספר בו נרשמו התפילות של מחזורי השנה, ימי החול, השבת, ראש חודש, תעניות והחגים השונים. מאוחר יותר הפרידו בין הסידור, לבין ה"מחזור". המחזור נועד מלכתחילה, בעיקר לחזנים והוא היה מאויר בפאר ובאמנות. "מחזור לייפציג" מתקופה זו - מן היפים שבמחזורים הקדומים, עשיר באיורים ובציורים. כשהחלו להדפיסו, הפך המחזור לנחלת הכלל ולספר אישי לכל מתפלל. המחזור הראשון שנדפס המכיל את תפילות כל השנה הוא "מחזור בני רומא" משנת ה'רמ"ו (1486).
שברים נאספים לשירה, הינו מחזור תפילה, לכל דבר ועניין. בצדק רב כותב הסופר,
חיים באר, בגב אסופה זו, כי: "האנתולוגיה הזו חושפת את החיבור החשוב בין השירה העברית לתפילה. חיבור שלא תמיד הוא מוכר, בין אם הקורא מכיר את התפילות ולא את השירים או שהוא מכיר את השירים ולא את התפילות".
לאחר פרישת מבוא מרתק ושווה נפש, לבעל הידע וחסר הידע, כאחת, בדבר הקשר בין השירה העברית לתפילה, חוויות הימים הנוראיים כחלק מהשיח הישראלי, אמונה מול צעקה ונושאים נוספים, מובאים במקבץ זה שירים מרתקים של משוררים ומשוררות ישראלים, מתים וחיים, כאחד, שהמשותף להם שכולם כתבו (ואלה החיים, ממשיכים כתוב) שיריהם, במהלך ארבעים השנים האחרונות, בקטגוריה המוגדרת כ"שירה ישראלית מודרנית". בצד כל שיר מובא ביאור ופרשנות ניתוחית-ספרותית הצוללת לעמקי המשמעויות, הרבדים וריבוי הפנים של כל שיר ושיר בנפרד.
בצד מילותיו הארכאיות משהו של המשורר,
יצחק למדן, בשירו, חסר הכותרת, הכותב: "ואנה אבא לכת לי נוי אנא אי-דרך לאלוהים אי-לבית התפילה?...", מובא שירו של עודד ניב (נימקובסקי), "קול הדממה", הכותב: "בימים הנוראים אני שומע את קול הדממה שומעים גם החרשים...". בכל סרלואי כותבת - בשירה - "תשרי", אלה דברים: "אל תאלם אזנך אל יעלמו ימי אדם יסודו מעפר וסופו לעפר את נפשו יביא...". מירון ח. איזסקון, כותב - בשירו - "שופר", אלה המילים: "מכולם נבחר השופר. היינו יכולים לעקם אנשים או חומרים אחרים לנשוף את הצעקה (שלא העזנו על עצמנו)...". ודליה רביקוביץ, בשירה - "במופלא ממך" - כותבת: "בני אדם יושבי חושך ולצמוות אסירי עני וברזל. אולי מתוך קהות איני רואה הבדל בין הנשר בשמים לבין שעיר לעזאזל. נועל קובץ מרהיב זה, המשורר, יהודה ויטלזון, בשירו "אחרי נעילה", בכותבו: "לאחר תרועה, נוטש ההמון הרעב את ההיכל לגמיעת מתיקות החיים, ואנחנו ניחרים להתיישב שוב...".
ששים ושלושה משוררים ומשוררות נכללים באסופה פלאית זו. מחמת חוסר מקום לא מנינו כולם וכולן ולא הבאנו, כאן, משיריהם ומשיריהן ואפילו לא ציטט מהם, מעט מזעיר. מה אוסיף עוד כתוב. מזמן - מזמן לא נזדמן תחת ידי קובץ ספרותי משובח כזה. אם חשקה נפשכם לבוא שמייימה, בדרכה של המשוררת, תרצה פוסקלינסקי שחורי, הכובת בשירה: "בראש השנה עם חנוך ב', כי: "הלוואי שהיה כאן סניף של איקאה שאסתובב בו בראש השנה כמו השמש הבוער..." או לילך דווקא בדרכו הרליגיוזית של הרב-המשורר, אלחנן ניר, האומר ראש שנה טהור, בשירו השגיב: "כוונות ליום א' דראש השנה", במילים: "ידבר בדינא קשיא ויסתכל בראי וישליך עצמו על המים ויצעק בכל כוחו הן אתה המלך ואתה האין-סוף ברוך אתה...".
עוול של ממש עושים אנו לשירים המצוטטים ברשימה זו, שלא במבנה כתיבתם, שלא בניקוד ושלא בדרך הבאתם במלואם. אבל זו דרכה של רצנזיה, שהיא מעט המנסה להכיל המרובה, לרע ולטוב. מה אוסיף ואכביר עוד מילים. הניחו רצנזיה זו מידיכם, חיש מהר ורוצו, אוצו-חושו לחנות הספרים הקרובה ורכשו כלי מחמדים, משכית יקרה מפז זו ויפה - יפה שעה אחת קודם, קודם שתאזל ותחטף, בידי אחרים, מעל מדפי הספרים, בחנויות הספרים הנבחרות והמובחרות.
