בסוף ספטמבר ייפגש ראש הממשלה
בנימין נתניהו עם הנשיא
דונלד טראמפ בניו-יורק, כשברקע המשבר בחצי-האי הקוריאני. קרוב לוודאי ששני המנהיגים ידונו במשבר זה ובלקחיו לגבי מניעה של תפוצת נשק גרעיני. ההקבלה בין האתגר שמציבה לארצות הברית תוכנית הגרעין של
קוריאה הצפונית לבין האתגר שמציבה בפניה תוכנית הגרעין האירנית מובנת: בשני המקרים מדובר במשטרים הרואים בארצות הברית אויב אידיאולוגי המאיים עליהם. קוריאה הצפונית ואירן הפרו באופן שיטתי את הנורמות הבינלאומיות, בין היתר כדי לפתח יכולות גרעיניות צבאיות. אולם, המקרים אינם זהים. ניתוח השוני ביניהם חשוב על-מנת להבין את מגבלותיה של ההקבלה, ובפרט כדי לעמוד על מה בכל זאת ניתן ללמוד ממקרה קוריאה הצפונית וליישמו מול טהרן.
הבדל אחד בין האתגר הצפון קוריאני לזה האירני הוא קריטי: לקוריאה הצפונית יש נשק גרעיני, לאירן אין. היא רחוקה כחמש עד חמש עשרה שנים מהנקודה שפיונגיאנג נמצאת בה כיום, בכפוף לקיום התחייבויותיה על-פי הסכם הגרעין שנחתם ב-2015. מסיבה זו, האופציה הצבאית, כדרך למנוע מפיונגיאנג יצירת מאזן אימה הדדי מול וושינגטון, טומנת בחובה סיכון גבוה, עד בלתי נסבל, בהשוואה לחלופה דומה מול אירן.
שוני נוסף הוא מיצובן האסטרטגי של המדינות. בעוד קוריאה הצפונית נתמכת על-ידי יריבתה הגדולה של ארצות הברית - סין, לאירן אין משענת בינלאומית דומה. הקשר בין בייג'ינג לפיונגיאנג מסבך את המאמץ האמריקני משום ששיתוף פעולה מצד סין הוא המפתח להגברת הלחץ הכלכלי והמדיני על משטרו של קים ג'ונג און. למרות התנהגותו האגרסיבית של המשטר בפיונגיאנג, סין אינה מעוניינת בקוריאה מאוחדת, בהשפעה אמריקנית, אינה רוצה פריסת כוחות אמריקנים בגבולה וחוששת מהתמוטטות משטר קים, שתגרום משבר כלכלי וזרם פליטים לסין. לפיכך, פעולה אמריקנית לא מתואמת נגד קוריאה הצפונית עלולה לגרור גם את סין לעימות ובכך לעלות את מחיר ההסלמה.
אמצעי הרתעה
השוני השלישי הוא מאזן הכוחות בין קוריאה הצפונית לבעלות בריתה באזור. פיונגיאנג הצליחה לייצר מאזן אימה, הכולל איום בהרס רחב היקף של בירת
קוריאה הדרומית, סיאול, באמצעות אלפי תותחי ארטילריה, איום ברקטות וטילים, לרבות כאלו היכולים לשאת נשק גרעיני. גם מול יפן השכילה קוריאה הצפונית לייצר הרתעה, הנשענת על יכולותיה הרקטיות והנשק הגרעיני שברשותה. כתוצאה מכך, בעלות הברית של וושינגטון באזור מתנגדות בפומבי למהלך צבאי נגד קוריאה הצפונית ובפועל משמשות כאמצעי הרתעה וריסון מול ארצות הברית עצמה. במקרה האירני, בעלות הברית של וושינגטון - ישראל וערב הסעודית - דווקא דוחפות לנקיטת מדיניות אמריקנית נחושה נגד טהרן, לרבות איום באופציה הצבאית.
שוני נוסף שייך לתחום המודיעין. חלק מהקושי של ארצות הברית להציב איום צבאי אמין מול קוריאה הצפונית וסין כדי לשכנען לשנות את מדיניותן הנוכחית, מקורו בפערים בכיסוי המודיעיני של תוכנית הגרעין והטילים של קוריאה הצפונית. מודיעין מצוין הינו תנאי הכרחי לפגיעה משמעותית בתשתית הגרעינית של פיונגיאנג, במערך הטילים שלה וביכולתה לתקוף את בעלות בריתה של ארצות הברית. היעדר מודיעין המאפשר ניטרול היכולות גרעיניות של קוריאה הצפונית פוגע באפקטיביות המצופה של האופציה הצבאית, מגדיל את הסיכוי לתגובה גרעינית צפון קוריאנית, ובפועל הופך אותה ללא רלוונטית. מקובל להניח כי בניגוד למקרה הצפון קוריאני, הכיסוי המודיעיני הקיים על התוכנית האירנית הינו טוב ומאפשר מהלך צבאי אפקטיבי, אם יוחלט לבצעו.
לבסוף, קיים שוני חברתי-תרבותי בין המדינות. משפחת קים, השלטת בקוריאה הצפונית, עיצבה במהלך עשרות שנות שלטונה חברה צייתנית וסגורה, אשר עמדה בלחצים כבדים מול סנקציות בינלאומיות שנוספו על שנות בצורת בשנות התשעים והביאו למצב בו מיליונים סבלו רעב. המשטר הדיקטטורי הנוקשה מונע כל היווצרות של מרכזי כוח פוליטיים, שיוכלו לשנות את המשטר או את מדיניותו. מנגד, בחברה האירנית מתאפשרת התנגדות פוליטית למשטר, גם אם מוגבלת, היא איננה חברה סגורה וכלכלתה מחוברת לעולם. המחאות שפרצו במדינה ב-2009 נגד הניסיון להטות את תוצאות הבחירות לטובת הנשיא מחמוד
אחמדינג'אד, הבחירה לנשיאות ב-2013 וב-2017 בחסן רוחאני, המועמד הפרגמטי, וכן החתימה על הסכם הגרעין עם המעצמות - מצביעות על סף רגישות כלכלי-חברתי נמוך בהרבה מזה שבקוריאה הצפונית.
סבירות גבוהה
קרוב לוודאי שאירן עוקבת אחר ההתנהלות האמריקנית מול קוריאה הצפונית ומנתחת את תגובותיה של וושינגטון כדי ללמוד כיצד ניתן לקדם יכולת גרעינית צבאית תוך צמצום הסיכונים הכרוכים בכך לאירן ולמשטר עצמו. עם זאת, סביר להניח שגם בטהרן מבינים שההבדלים ביכולות האיום הצבאיות, במצב האסטרטגי ובזירות הפנימיות של שתי המדינות, מצביעים כולם כי דין קוריאה הצפונית אינו כדין אירן, לפחות כל עוד אין אירן מחזיקה בנשק גרעיני. מחד-גיסא, מסקנה זו אמורה לחזק באירן הבנה שנשק גרעיני מספק בסבירות גבוהה הגנה נגד מהלך צבאי אמריקני. מאידך-גיסא, השוני בין מקרה קוריאה הצפונית לבין מקרה אירן חושף את רכיבי החולשה האירניות, ועל כן אפשר שיעודד נחישות אמריקנית מול אירן במטרה למנוע ממנה להשיג נשק אסטרטגי זה.
הפער המודיעיני מול קוריאה הצפונית מדגיש את חשיבותו של כיסוי מודיעיני רחב ועמוק במקרה אירן. על ישראל לוודא שלצד הפיקוח הבינלאומי על תוכנית הגרעין האירנית המוצהרת, יש לה יכולת כיסוי מודיעיני משלים לגבי פעילות אירנית בתחום הגרעין באתרים לא מוכרזים, על פעילות בקבוצות נשק ועל תוכנית הטילים. מדובר בתנאי הכרחי כדי לשמר אופציה צבאית אמינה מול אירן ולעשות זאת דווקא כאשר הקשב המודיעיני האמריקני מתמקד במזרח אסיה.
כלל הקשב והמשאבים של המערכת הצבאית והדרג הפוליטי בארצות הברית צפויים להתמקד בשנים הקרובות באתגר זה, שכן האיום הצפון קוריאני חמור ודחוף יותר, מאיים ישירות על ארצות הברית והוא בעל השלכות אסטרטגיות על מעמדה מול סין. בה בעת, כל עוד אירן מחויבת להסכם הגרעין עוד ארוכה תקופת הזמן עד שהיא שתפתח נשק גרעיני, שיוכל להציב איום צבאי ישיר על ארצות הברית. על כן, חשוב שבירושלים יובנו מגבלות הקשב האמריקני ואת ההשלכות של מצב זה על המדיניות מול אירן.
מענה מקיף
כך למשל, אל מול הדיון המתפתח בימים אילו בארצות הברית בדבר האפשרות של עזיבת הסכם הגרעין, ראש הממשלה נתניהו הצהיר כי "עסקת הגרעין עם אירן היא עסקה גרועה. או שתתקנו אותו, או שתבטלו אותו". על ישראל להימנע מהצגת עמדות שאין בהן תשובות ברורות וחשיבה אסטרטגית על אודות המשמעויות והחלופות ביום שאחרי החלטה אמריקנית לעזוב את ההסכם. למרות שישראל רואה בהסכם הגרעין עם אירן הסכם בעייתי מאוד, עזיבת ההסכם ביוזמה אמריקנית תותיר מעט מאוד לגיטימציה למנופי לחץ בינלאומיים, כמו סנקציות כלכליות ודיפלומטיות, ותחייב כנראה מהלך צבאי - אם אירן תחזור לפעילות מלאה בתחום הגרעין. יכולתו של ממשל טראמפ לספק מענה מקיף ולגיטימי להתפתחות כזו מוגבלת מאוד כיום, כל עוד נמשך המשבר בחצי-האי הקוריאני, ולכן על ישראל לתמוך בשמירה על ההסכם כל עוד לא גובשה אסטרטגיה ראויה להתמודד עם ה"יום שאחרי".
עם זאת, על ישראל להדגיש בפני ממשל טראמפ את החשיבות של העברת מסר לאירן, שלפיו אין ארצות הברית מקבלת את פרשנותה של טהרן לתחומים "האפורים" בהסכם. בה בעת, יש להדגיש בפני הממשל האמריקני את הצורך לפעול נגד האיום הגלום בפעילות האירנית בתחומים הלא גרעיניים שאינם כלולים בהסכם - הטילים הבליסטיים, החתרנות, התמיכה בטרור ומשלוחים של אמצעי לחימה לארגונים הפועלים בשליחותה ותחת חסותה של טהרן.
הטיפול בכלל האיומים מאירן הינו קריטי מכיוון שאם אירן תחליט "לשכפל" את האסטרטגיה של פיונגיאנג, היא תפעל לבנות יכולת צבאית קונבנציונלית שתאיים על ישראל וערב הסעודית בהרס רחב היקף כאמצעי לרסן את וושינגטון, לאחר שההסכם יגיע לשנתו האחרונה. למעשה, כבר כיום אירן מבקשת לפתח מאזן כזה, והיא עושה זאת באמצעות חיזבאללה - שיכולותיו הצבאיות המשופרות עלולות לגבות מישראל מחיר כבד במקרה של עימות צבאי, וכן באמצעות התבססות של ארגונים שהם שלוחיה של אירן ומילציות שיעיות הפועלות בסוריה, וחימוש של חמאס בנשק מתקדם. כך, כאשר ההגבלות המרכזיות על תוכנית הגרעין האירנית יפוגו, ישראל תעמוד בפני איומים קונבנציונליים משמעותיים בשתי חזיתות או שלוש. במקרה כזה, הדילמה בין ההשלמה עם פצצה אירנית לבין מהלך צבאי נגדה, על כל משמעויותיו האחרות, תהיה קשה בהרבה מכפי שהיא היום. מסקנה זו מצביעה על היבט נוסף של האיום הנשקף מהנוכחות האירנית בסוריה ומדגישה את הצורך למנוע ממנה לבנות יכולות צבאיות משמעותיות ומתקדמות במדינה זו, כפי שעשתה בלבנון.
תוכניות גרעין
כאשר יגיע ראש הממשלה לארצות הברית הוא ימצא ממשל אשר עסוק בראש ובראשונה במשבר מול קוריאה הצפונית (ובסוגיות פנים בוערות). בוושינגטון מתמודדים עם אתגרים שלא היו כמותם ביובל השנים האחרונות בצפון-מזרח אסיה. פגיעה במעמדה של ארצות הברית באזור הזה, שהוא בחשיבות עליונה עבורה, תקרין על מעמדה ואמינותה כבעלת ברית בשאר אזורי העולם. על ישראל לבחון כיצד תוכל לתמוך בארצות הברית בזירה הבינלאומית באמצעות תרומת הידע והניסיון הישראלי במאבק נגד תוכניות גרעין ובתחום ההגנה האקטיבית מפני טילים. לכל הפחות, עליה להימנע מלהקשות על ארצות הברית, תוך שמירה על האינטרסים החיוניים שלה מול האיום האירני. על כן יש צורך בדיאלוג רצוף ואינטימי בין ירושלים לוושינגטון, שיתבסס על הבנה הדדית של המצב האסטרטגי של בעלת הברית. במסגרתו יש לגבש מענה משותף ומנגנון של המשך תיאום כדי לוודא ששתי המדינות מנצלות במידת האפשר את יכולותיהן מול אויביהן, ומסתייעות בלקחים מהמשבר שהתפתח בחצי-האי הקוריאני כדי להבטיח מציאות שונה מול אירן. פגישת טראמפ-נתניהו תהיה הזדמנות חשובה לגיבוש הבנות אלו ולהקמת מנגנון יעיל וקבוע לתיאום המדיניות הנגזרת מהן.
